ליקוטי חבר בן חיים ח קפה

מאחר דדייק לי' ר"י מכו"ג א"כ ע"כ פועל עדיף ושפיר הוה סבר כרבא: ואמנם בשטת החולקו' דס"ל אדרבא פועל גרע אין מקום לדברי' אלו ושפיר כ' הרשב"א בשטתם ואמנם מ"מ כ' הראב"ד שהניח הרשב"א בקו' מהך דכי"ג יש ליישב שפיר דרב אמי הוה סבר דפועל כיון שאין בידו לטמא גרע מע"א דעלמא והוכיח לו ר' אסי מכי"ג דלא היא כ"א כ"ז שהוא ברשותו לא גרע ואדרבא עדיף: א"ל ר' ירמי' ע' רשב"א ולי נ' דר' ירמי' הוה סבר כפסק רמ"א סי' רפ"א ביו"ד דלחומש מיהת כשר ור' אמי השיב לי כד' הטו"ז דס"ת שאין אזכרות שלו כתובין לשמן אפי' לחומש פסול והיינו אינו שוה כלום דקאמר ונמצא ראי' לפסק הטו"ז וכ"מ מהא דאמרי' ס"ת שכ' עכו"ם יגנז ואפי' לחומש פסול מ' משום דפסולו בגופו אמנם גם לדברינו ע"כ צריך לחלק דאל"כ בגוילין לקמן מ"ט לא טעי בדר' ירמי' וע"כ היכא דכל הספר פסול וודאי אפי' לחומש פסול: ומ"מ מדלא תי' כן הראשוני' מ' דכפסק רמ"א ס"ל וכד' הש"ך בנה"כ יו"ד שם: ס"ת ביד מי ע' ראש ורשב"א וש"ך יו"ד שם לאיזו ענין שאל ר' אבהו ונ' דמקו' זו דייק המחבר למה שפסק סי' קל"ז סעי' א' דכ"ז שהוא בידו אפי' מכחישו נאמן דמ' לי' דר' אבהו משו"ה שאל לו דהשתא שהי' ביד לוקח ומטעם מתוך הוא דנאמן דווקא באינו מכחישו הוא דנאמן אבל אם הי' הבעלי' מכחישין אותו ואומרי' אנו ראינו שעבדת לשמן וכיוצא אינו מאמינך לא הי' נאמן כמ"ש הש"ך לקמן ד' המחבר שהשמיט מ"ש רי"ו דנאמן אפי' מכחישו גבי מתוך אמנם אם הי' ביד הלבלר הי' נאמן אפי' מכחישו ומ' לי' להמחבר כיון דאפי' הי' בידו ל"ש בגוילין שום מיגו אפי' ד' הרשב"א גבי אזכרות ל"ש כאן וע"כ משום שהוא בידו וא"כ לרבא דקיי"ל אפי' אינו בידו נאמן מה"ט אפי' מכחישו ומיושב קו' הש"ך שם מנ"ל להמחבר הא: ובמ"ש דמתוך דווקא באינו מכחישו מיושב קו' הטו"ז שם מ"ש מאומרת קדשתני דלא אמרי' מתוך שנאמנת להפסיד א"ע נאמנת על קרובותי' דהתם הבעל מכחישה ואומר לא קדשתיך וכה"ג לא אמרי' מתוך: טעי בדר' ירמי' ע' רשב"א בשם ר"ח וק' א"כ מאי יפסודו הרי הוא יעביר בקולמוס וצ"ל שרצה לנמר לו הס"ת: יבמות פ"ח תוס' ד"ה מכלל יש ליישב קו' הראשונה ע"ד אחר דהנה כל מקום שהאמינה תורה ע"א בעי' שנים להכחישו וי"ל דדווקא אם קבלו בב"ד העדות וה"ט דבא' אומר ראיתי ההורג שנתקשה הש"ך סי' קכ"ז מ"ט אמרי' דהוה כשני' משום דנתקבל עדות בב"ד אמנם בשוק וודאי לא מסתבר שיהא כשני' והנה בשלמא בשני עדי' דל"ש בהו הכחשה דתרי כמאה ואי נשאת לא מפקי' לה א"כ ב"ד למה לה משא"כ בע"א דע"א מכחישו משכח שכיח בעי' רשות ב"ד כי היכי דליבעי תרי להכחישו: ועד"ז יש להסביר גם תי' קו' ב' בתוס' דבחד הו"ל למידך משום דבחד דעכ"פ אי אתי תרי ומכחשי לא מהימני א"כ הו"ל למידק משא"כ בתרי: ואמנם הרשב"א הק' עוד לשטת תוס' ורש"י דאע"א דמתני' קשקיל וטרי א"כ ל"ל להש"ס לאתויי כלל מתני' דכריתו' ונ' דהש"ס מייתי לה למימר דהתם ג"כ משום נאמנות הוה ולא משום שתיקה בהודאה: אלא אי ק' לי הא ק' מ"ט לא מהדר הש"ס מיד דלמא משום שתיקה בהודאה ותדע דקתני סיפא כדמסיק בסוף בשלמא להרשב"א בתחלה קאי ללישנא דמתרץ דיבורו ולבסוף ללישנא דאדם נאמן מ"ע אבל לתוס' מא"ל ונ' דרש"י בא ליישב זה במ"ש לקמן ומדאפליג וכו' ר"ל בתחלה הוה סבר דרישא ג"כ ר"מ היא ולא רבנן ולבסוף מסיק דרישא וודאי כרבנן נמי אתיא: ואמנם בעיקר קו' הרשב"א להך לישנא דטעמא דרבנן משום מתרץ דיבורי' הרי לא מק' הש"ס מידי נ' ד' תוס' ורש"י דוודאי לישנא דש"ס קאי להך לישנא דאדם נאמן ומ"מ גם לאידך לישנא הך ותדע א"ש דהנה רישא דמתני' לכאור' משנש שא"צ דפשיטא דפטור וע"כ אגב סיפא לקטא ומעתה בשלמא אי בשתיקה הטעם משום שתיקה כהודאה היינו דלא נקט טפי שותק חייב דהא ג"כ פשיטא משא"כ אי הטעם משום דמהימן א"כ טפי הו"ל למנקט שותק חייב דהוה רבותא טפי: ואמנם הרשב"א הקשה אי הטעם משום שתיקה בהודאה ל"ל קרא ונ' לכאורה דלשטתו פריך דס"ל בהודאה ממש ואמנם למ"ש תוס' לקמן דלאו בהודאה ממש א"כ שפיר אצטריך אלא דיל"ד למה לא הביאו תוס' ראי' מזה לדבריו וצ"ל דמ' להו דמהא ליכא למשמע דהרי הכא המודה להע"א הם הבעלי' ועפ"י הודאה זו הכהן אוכל ס' חולין בעזרה ושפיר אצטריך קרא דאין זה דומה לגטמאו טהרותיך ונתנסך יינך וכיוצא: והנה כ' רש"י מהימן ומתאכלי אפומי' נ' כוונתו דמהבאה אין ראי' דלמא ס' הוא דהוה ומצינו