ליקוטי חבר בן חיים ח קפג

דאי פטרת לי' הני כהני קפדני ובכדי יפגלו ע"כ הוצרכו לתקן הכא והיינו דקתני בברייתא עלה דמתני' דהכא דווקא מפני תיקון העולם ואמרי' לעיל דלר"י אמזודין חייבין קאי דהיינו דאף דלכאורה ליהוי קנסא לקנסא קמ"ל דהכא ע"כ קנסו מפני תיקון העולם ואמנם באמת יש לחלק בין שחיטה לזריקה דבשחיטה דקעבד מעשה אף דהפסול ע"י מחשבה לא גרע מהא דאמרי' גבי שוחט בהמת חבירו לע"א דעבד בה מעשה אסרה משא"כ בזריקה דלא עבד שום מעשה בגוף הבהמה א"כ שפיר שייך לקרותו דינא דגרמי והנה משחיטה ואילך במקדש מצות כהונה והיינו דקתני הכהני' שפגלו במקדש כלומר אפי' בהני עבודות דבעי כהן דהיינו קבלה הולכה וזריקה דלא עבד מעשה בגוף הזבח מ"מ הקרבן פיגול ומזיד חייב ומ"מ לא תנא תנא בהדי' מפני תיקון העולם משום דשחיטה אין כאן תיקון העולם דעבד מעשה וברייתא אדיוקא דכהני' במקדש דר"ל משחיטה ואילך דליכא מעשה קאי והתם אשמעי' דמפני תיקון העולם הוא דהוה: הי' עושה עמו ונ' דל' עושה עמו ק' לי' לאביי דמ' דעדן עושה בהן ולהכי מוקי לברייתא שעדן בידו ורבא ק' לי' ל' יום פלוני דקתני סיפא דמ' שהוא זמן טובא וע"כ משום אשכחי' ולא א"ל נקט הכי: והנה כ' רש"י דבידו היינו לפגל נ' דק' לי' לרש"י כיון דעיקר קו' הוה מסיפא א"כ הו"נ לאביי לשנויי כל שאינו בידו כדקאמר רבא סיפא דאשכחי' וכו' אלא ע"כ אבי' גם ברישא חידש לנו דהא דנאמן פנינו דווקא כל שבידו לפגל והנה הרא"ש הק' ג' קושיות ארש"י חדא אי אחר המעיין בד' הרא"ש לא הק' כ"א ממטמא אבל ממפגל לא הזכיר כלל והיינו משום דמפגל יכול לפגל לפנינו לרש"י ויאמר כי הי' סבור שכך הוא הזמן כמו שאמר שחישב יפגל ויטמא יהא חייב לשלם והרשב"א לא חש לקו' זאת היינו משום דלשטתו דכל ע"א נאמן א"כ מצי מיירי שאומר בשוגג נטמאו ואמנם להרא"ש כה"ג לא יהא נאמן אם לא במפגל דהתורה האמונתו ומ"מ יש ליישב דמיירי שהשרץ יהא עדן מינח שם ויוכל להניחו וממילא יוודע שהטהרות טמאות אמנם גם קו' שלישית מיבמות גבי טבל של חבירו לא חש הרשב"א ליישב משום די"ל כיון דחטה אחת פוטרת הכרי שפיר מחשיב ידו אמנם ק' האמצעי' מס"ת תי' הרשב"א אבל בדוחק ואמנם ד' רש"י בעצמן ק' להולמן שכ' בסו"ד אבל ביום פלוני שכבר יצאו מידו אינו נאמן מ' דדווקא אם כבר יצאו מידו אינו נאמן ולזה נ' דמת רש"י מבואר כד' ר"ת בקידושין שם דע"א בשתיקה הוא דנאמן ופועל עדיף וס"ל לרש"י אליבא דאביי הא דפועל עדיף היינו משום דבידו לפגל אבל אם כבר אין בידו לפגל הרי הוא כע"א דעלמא דבשתיקה מיהת נאמן אבל אם כבר יצא מידו גרע מע"א דעלמא והיינו דקתני סיפא לאביי יום פלוני למימר דכה"ג אפי' בשתיקה לא מהימן והנה א"כ ממילא ל"מ ביבמות לא ק' דוודאי מיירי בשתיקה דמהי"ת יאמר שלא תיקן לו הכרי אפי' בהאי ס"ת דלקמן מיירי שהלוקח שתק ואם הי' ביד לבלר שפיר הי' נאמן לאביי מטעם ע"א בשתיקה: וע' רש"י לקמן גבי ס"ת שכ' בהדי' הואיל ואינו בידך, והנה לד' ר"ת נבין שפיר במ"פ אביי ורבא דכל חד לטעמי' אזיל אביי ס"ל בקידושין דע"א אינו נאמן כלל כ"א היכא דשייך שתיקה כהודאה א"כ דיו לפועל שיהא נאמן כ"ז שהוא בידו ורבא דס"ל דשתיקה כהודאה הוא רק משום רגלים לדבר א"כ כיון שהי' בידו הו"ל רגלים לדבר אם לא באשכחי' ולא א"ל דאיכא רגלים לדבר בהיפך: אמנם לד' הראשוני' צ"ל דפליגו אביי ס"ל פועל גרע משום דעלי' רמיא ורבא לא ס"ל הך סברא כ"א היכא דאשכחי': והנה הרמב' כ' בהדי' סוף ה' משכב ומושב כד החולקי' שכ"כ ע"א נאמן אם לא הכחישו ש"מ הכחשה בעי' והנה כבר העיר הכ"מ סוף פהמ"ק על סתירת דברי' דבה' פהמ"ק פסק כאביי בה' משכב כרבא וכ' דד' הרמב' דמר א"ח ומר א"ח וכבר עמד עליו הגאון מהר"י עיי"ש בס' לחם יהודה דמה שייכות לומר כן ואמנם בר מן דין יל"ד למה זה כ' בה' פהמ"ק לא נחשדו ישראל על כך וכן כ' שם דאם הוא נאמן לו סומך עלי' ואם לאו שורת הדין אינו נאמן ואם בא להחמיר על עצמו ה"ז משובח וכ"ז לא כ' בה' משכב ולזה נ' דק' לי' להרמב' אביי ורבא באיזו סברא לשטתו דע"א נאמן קמפלגי בפועל ומסתבר לי' סברת אביי עד"ז דהנה באמת ע"א נאמן דווקא באינו מכחישו ובכלל זה אם אומר אינו מאמינך אמנם בפועל מידי אחרינא איכא דכלל מסור בידן בעד שקר דיבורא אמר מעשה לא עבד והנה בשלמא עד דעלמא שאומר שראה שנטמאו הטהורות מצי בעה"ב למימר לי' אינו מאמינך כי להקניטני אתה מכוון אמנם כהן המפגל האומר שהוא עצמו פיגל וכן פועל האומר כי תי' נטמאו הטהרות כה"ג אמרי' אי לאו דקושטא קאמר לא נחשדו ישראל לשקר בכך וע"ז ק' לי' להראב"ד א"ה אפי' כבר יצא מידו יהא נאמן וזה שהשיג על הרמב' וכ' א"א כל