ליקוטי חבר בן חיים ח קפב

רש"י ד"ה הודאת בע"ד כלומר דאהודאתו נשבע ואי הודאתו לאו הודאה למה נשבע ואמנם כוונת רש"י בפסוק זה דליכא למימר דר"א מסברא קמק' דס"ל בממון הודאת בע"ד סברא הוא דא"כ היאיך לא עלה ע"ד לחלק בין חד לאחרי' דהתם לא הוה שוב סברא או"ו כ"א מקרא קיליף: רש"י ד"ה חד לאחרי' ע' רשב"א ונ' ליישב דנהי דעכשו אין להם קרובי' הרי ברבות הימי' יהא להם קרובי' דאם אין הקידושין קידושין ל"מ אם נשאת לאחר דנ"מ בבני' אפי' אם נשאר תחתי' אם אין הקידושין קידושין הוי כאנוסת אביו ומפותתו דנ"מ טובא לענין קרובי': ומ"מ רש"י לא רצה לפ' כפשוטו משום קו' הרשב"א: ואמנם מ"ש הרשב"א משובר ע' רש"י ב"מ שם מ' דהשובר עצמו היינו מחילה ועדיף מנה כמבואר פ' אעפ"י דכותבת התקבלתי מהני טפי ממחילה ע"ש: ובענין קו' הרשב"א מכ' בכ"י לכאורה הא ר"מ פליג שם וקאמר הוולד ממזר ולת"ק עי"מ כרתי ולא בעי עדי' אא"כ אמאי לא תנשא ועוד ר"מ גופא לא קאמר כ"א משום דמשנה ממטבע ולא מדינא אלא דלשטת תוס' בגיטין פ' המגרש דגם לר"מ בעי' עי"מ לק"מ דמשום דבר שבערוה יהי' עי"מ: והנה הני תרי אמוראי דמס' להו נ' טעמם דמדאסקי' במקדש בע"א אפי' שני' מודי' לא מהני טעמא מאי אי הטעם משום דגם בממון כל קנין בעי שני' ושפיר ילפי' דבר שבערוה מני' בגזי"ש ובהא גופא אסתפקא לי' לר"י ופליגו בה ר"פ ור"כ או דלמא בממון לא אברו סהדי אלא לשקרי ובקידושי' הטעם כדכ' לעיל דלהכחשה ל"צ קרא: וע' בריטב"א מה שהביא ראי' דאפי' מחיים מטלטלי' לרבנן לא משתעבדי לכתיבה ממשביע עידי קרקע אף דהתם בעידי מיתה ע"כ אי מחיים מטלטלי' משתעבדי לכתובה א"כ מ"ש כתובה ומ"ש בע"ח הא לאח"מ גם לבע"ח לא משתעבדי אלא ש"מ מחיים קאמר: סוגי' דע"א נאמן באיסורין מה"ק לש"ש תרכ"ב. גיטין נ"ד מתני' יל"ד המפגל הו"ל למימר כי היכי דתני' לעיל המנסך למאי הל' נקט הכהני' שפגלו במקדש ונ' לתרץ בזה על ב' אופני' דהנה הש"ס בנדרי' ל"ו בעי למפשט מהכא דכהני שלוחי' דרחמנא מדלא מצי א"ל לתקוני שדרתיך ודחה הש"ס דקרא כ' אמנם למסקנא הרי קיי"ל שלוחי דרחמנא א"כ ע"כ קרא לדרשא אחריתי אתא וא"כ י"ל דווקא במקדש דזר פסול התם יכולין לפגל וגם במקדש דווקא כהני' אבל בבמה אפי' כהני' ובמקדש זר בשחיטה דלא שייך שלוחא דרחמנא אינם יכולין לפגל דא"ל לתקוני שדרתיך: אמנם לר"י דס"ל דהיזק שאי"נ מה"ת פטור ורבנן קנסו שלא והא כ"א הולך בלא"ה א"ש דוודאי במטמא ומדמע ומנסך שייך זה וכן בפיגול במקדש דכהני' מעצמן זכו בו משא"כ בבמה או בזר בשחיטה כיון דהבעלי' יכולין למקריב בעצמן א"כ ל"ש שלא יהא כ"א הולך וממילא לא גזרו רבנן והיינו דקתני דווקא כהני' במקדש: ואמנם ע"ד אחר יש ליישב מ"ט לא כייל תנא בקיצור המפגל בהדי המטמא וכו' דלעיל נ' דהנה הראב"ד הק' ע"ד ר"ת דע"א שאינו פועל אינו נאמן בלא הודאת בעלי' א"כ מאי קאמר חזקי' לעיל שוגג פטור כדי שיודיע' הרי אם יודיע לא יהא נאמן והנה באמת גם לר"י ק' קו' זו דלד' ר"ת צ"ל דשוגג דווקא בהודאת בעלי' אסור וזה דוחק ומ"מ ד' הראב"ד להיפך מר"ת דאדרבא ע"א דעלמא נאמן בכל ענין בלא הכחשה ופועל גרע דבעי' בידו או אשכחי' וא"כ שפיר לא רצה התנא למכלל מפגל בהדי אינך דבמפגל יש חילוק כדקתני בבריי' דכל כהן המפגל פועל הוא משא"כ במטמא וכו' דמיירי בע"א דעלמא אין חילוק: ואמנם לד' ר"ת צ"ל ביישוב קו' הראב"ד דמיירי בשלח אחוי וכ"ת במנסך מאי שלח אחוי שייך י"ל דחזקי' ס"ל כמ"ד מערב ומ"מ שוב לא יוכל תנא למתניי' בחדא בבא דהנך דלעיל בעי' שלח אחוי ואי לאו אי אמר אינו יודע לא מהימן בשוגג כיון דפטור מלשלם משא"כ במפגל דהו"ל פועל דעדיף בכ"ג נאמן: ומ"מ בין למר ובין למר הא דלא קתני שוגגי' פטורי' משום דסמיך אדלעיל דמ"ש אמנם הא דמזידין חייבין הוה רבותא ומאי רבותא י"ל דלכאורה הוה ס"ד דליהוי כדינא דגרמי כמו דן את הדין וטימא את הטהור דלמאן דלא דאין דינא דגרמי בעו' ערבו עם פירותי' וכיוצא דווקא קמ"ל דכה"ג דהכא לא הוה דינא דגרמי וטעמא מאי דהאי דיבור חשיב מעשה כמו חסמה בקול דהוה מעשה אמנם י"ל דלר"י גם לר"מ הוה רבותא כיון דלר"י כל היזק שאי"נ קנסא הוי ודינא דגרמי גם לר"מ הוה קנסא א"כ ס"ד קנסא לקנסא לא עבדי' קמ"ל אמנם באמת י"ל דמצד הדין יהא פטור אמנם משום