ליקוטי חבר בן חיים ח קעח

זה בני והי' נ' דמשום סיפא נקט הכי דאפי' הכי דבשעת מיתה לכאורה וודאי קושטא קאמר מ"מ אינו נאמן: אמנם למ"ש תוס' לקמן דמתני' בעי' דווקא לא מוחזק באחי משום דבשעת מיתה ל"ש בידו לגרשה א"כ הא כדאיתא והא כדאיתא התם דמיירי במוחזק באחי ומשום הואיל ובידו לגרשה קתני האומר כלומר בריא שאומר זה בנו משא"כ במתני' דידן דמיירי דווקא באינו מוחזק קתני בשעת מיתה וא"כ תרוויי' דווקא וא"צ למ"ש הרשב"א דבלא מוחזק באחי מאי קמ"ל דהא גופא קמ"ל דבשעת מיתה בעי' לי' מוחזק דווקא: רש"י ד"ה בשעת קידושין ולא אמר ע"מ דאי אמר ע"מ א"כ היאיך קאמר ר"נ נאמן לאסור אם נאמן א"כ הקידושין בטלים וממילא מותרת לשוק אלא שיש להשיב דמיירי שכבר בעל וס"ל לר"נ כיון דעבד מעשה אחולי אחלי' לתנאי' אא"כ מתני' גם כרבי לא אתיא דדלמא התם בהא פליגו ר"נ סבר דאחולי אחלי' ור' סבר דלא אמרי' דלא אמרי' אחולי אחלי' א"כ ממילא אין נאמן לאסור כדכ' ודווקא התם דבשעת קידושין אמר הכי ס"ל לר' הכי משא"כ במתני' או"ו דלא מיירי בע"מ: אמר רבא נ' להסביר ד' רבא קצת דה"ק דבשלמא התם כיון דבשעת קידושין הבטיחה שי"ל בני' א"כ לא חציף למימר דאין לו עד שעת מיתה משא"כ במתני' דלא אמר מעולם כלום א"כ מאי דוחקי' להמתין עד שעת מיתה וכי ידע מתי ימות אלא ש"מ לצעורא קמיכוין: רש"י ד"ה נאמן להתיר ע' רש"א מ"ש בסו"ד דבאיכא עדי' למה נאמן מבואר בבי"ש סי' קנ"ו דוודאי מקמי דאמר אין לי אחי' אי איכא עדי' הוא דלא מהימן אבל בתר הכי כיון דכבר האמנתי' א"כ אתי סהדי הרי לא אמרי דאין לו בני': תוס' ד"ה מה לי לשקר דברי' ק' להבין דאטו עכשו יבטיח לגרשה הלא לא יבטיח אלא עד שעת מיתה והתם מאי רוצה לקיימה שייך ונ' לכוין כוונתם למ"ש הרשב"א דהיא דלמא לא תאמין לו שיגרשנה לאחר זמן וכ"כ הרשב"א ליישב: ואמנם יש לפקפק מטעם אחר דהיא לא תבטח ע"ז דדלמא בשעת מיתה לא מתרמי לי' ספרא ואמנם אטו השתא היא בטוחה הואיל ועכשו י"ל בני' וא"ל אחי' דלמא ימותו הבני' ויולדו לו אחי' ואדרבא זה בידו וזה אין בידו: וע' בריטב"א כ' גירסתנו אמר דמגרש לה הביאו לרש"י לפ' כו וע"ז סובב ג"כ הענין אשר הריטב"א מיאל ביישוב הר"ן בקו' מגירשתי וממגו במקום חזקה כי לרש"י הוה לכאורה גם הכי מצי טעון וגם לא גרשה עדן ול"ש קלא אי' לי' ומשו"ה תי' הריטב"א באופן אחר: בסו"ד התוס' א"נ ע' רש"א מ' מדברי' דבחזקה א"א חוטא לחוד סגי ולא היא דחזקה א"א חוטא משוי לי' לע"א ובמקום אתחזק לא מהני ע"א: וע' במלחמות להרמב"ן נ' דברי' חסרים דלא יישב בסו"ד הקו' למה לא נקט הרי"ף עדן פלוגתא דר' ור"נ לענין דיבור וחזרה ואפשר דבסיום דברי' חזר הרמב"ן מכל זה והן ד' הרמב"ן ברא"ש לפנינו וצ"ע: והנה מ"ש הראש ממה דלא תנן כ"א זה בני' ר"ל כי היכי דאכפל תנא בב"ב לאשמיעי' במוחזק באחי' זה בני נאמן ה"נ הו"ל טפי לאשמועי' אין לו אחי' נאמן דהוה רבותא טפי: ודע דכל ד' הראש והרשב"א סובבי' רק על מרכז זה דבי"ל בני' לא מכחיש החזקה ובאין לו אחי' מכחיש החוקה: והנה מ"ש ה"ה פ"ג מייבום דד' הרמב' דלא קיי"ל בהא כר' אין הכוונה דכר"נ קיי"ל כמו שהבין הלח"מ אלא ר"ל דתנא דידן לא סתום כר' במוחזק באחי' אלא בי"ל בני' לא באין לו אחי': והנה בענין קו' הראשוני' ממג' במקום חזקה אולי י"ל דהתם דווקא באין אדם פורע תו"ז קמבעיא דהאי חזקה מכח רובא אתיא ולכך איבעיא לן אי עדיף כמגו או לא ואמנם בחזקה דעלמא כי הכא דמוחזק באחי' י"ל מג' עדיף לכ"ע: וע' תוס' יבמות ר"פ האשה שלם מ"ש לתרץ מיבמות קו' הראשוני': בענין המקדש בתו סתם פ' האומר. רש"י ד"ה המקדש יל"ד וכי זה דרך קידושין ונ' דק' לי' לרש"י אהא דמסקי' בשמעתין דמיירי דהבוגרת שוותא לאבוה שליח ומ"מ אינה בכלל משום דלא שביק וכו' וק' אם המקדש מ"מ אחרי שידעי כי האב שלוחה מסר לו הכסף ע"ד לקדשה ומה שאמרתי בתך דעתו הי' על בתך הבוגרת ולמה לא תהא מקודשת כיון שקיבל עליו להיות שלוח בתו ואף כי הבי"ש כ' סי' ל"ז בזה בפשיטות דבעי' דעת האב ג"כ לא ידעתי מהיכן פשיטא לי' כיון שהוא שלוחה הרי היא כידה וכיון שנותן לשם קידושין ד' ועד"ז מיושבי' היטב ד' הב"י שם משא"כ לתי' הבי"ש יל"ד התינח לאביי דס"ל בכת