ליקוטי חבר בן חיים ח קעז

דרב ואמנם רב אסי ס"ל כגמ' דידן דלאבוה מחזקי' לי' מטעם רוב וא"כ שפיר קטלי' מטעם חזקה ואמנם כ"ז לגבי אב דהתורה אמרה שיוכל להחזיקה משא"כ לגבי דידה דלא מהימנא כלל נהי דמ"מ מטעם שויא נפשה אסורא מ"n כ"ז שלא הוחזקה ממש בא"א אין סוקלין דשויא נפשה היינו מטעם נדר והוחזקה נדה דבעלה לוקה היינו משום דהתם רחמנא הימנה מוספרה לה משא"כ כאן ואמנם לפי"ז נוכל לומר דרב דווקא באב ס"ל אין סוקלין משום דתרי זמני לא מצרפי' חזקה משא"כ לגבי דידה ס"ל לרב כיון דהוחזקה הוחזקה וסוקלין כמו בנדה והיינו דאצטריך רב חסדא למימר דא' זה וא' זה אין סוקלין דלא כרב בדידה ולא כרב אסי באב: תוס' ד"ה לקטלא וצ"ל דמיירי בעדי' פי' בעידי לידה דבעידי סקילה וודאי מיירי קרא את בתי נתתי פי' דהו"ל למכתב האיש הזה לקח בתי: תו"י ד"ה ולא לעונשין ע' רש"א כוונתו דלמא האי ואזדא ר"ח לטעמא לא קאי אבני זה כ"א אבתי והתם שפיר אבוה שייך בגוה דהיינו ע"י עדותו שקדשה ושהיא ראוי' לביאה הו"ל למקטלי' לבועל ולא קטלי': רש"י ד"ה אין סוקלין נ' דעתו כד' הרז"ה דלא קאי אדלעיל ולהכי נקט זינתה דל"ש גבי נישואין אם אומר של פלוני קידשה דאי כד' הר"א בבעל המאור שם הו"ל לפ' ונישאת לא' ושלא קדשה לו אבי': רש"י ד"ה בן י"ג וכו' בא ליישב קו' תוס' למה נקט שני' דווקא ולא נקט בני זה גדול דשערות ג"כ בח' משום דלענין נדרי' לא בעי' שערות דמופלא סמוך לאיש דאוריי': ע' רש"א מה שדחה ד' תו"י ואמנם בש"ס עירוכין ד' ע"א אמרי' גם שני' שיהו שוין ר"ל שני' גדול וא"כ הכא בשמעתין ע"כ לענין שאר עריות מיירי כמו שפי' רש"י ואמנם ע' סנהדרין ס"ו ע"ב דבארוסה לרבנן חייב: בענין קדשתי וגרשתי פ' האומר: רש"י ד"ה ר"ל דל' גירתתיו אינו מדוקדק דהוא אינו מגרשה אלא משום דע"י שקיבל היא את הגט מתגרשת נקט ל' זה: לפי מ"ש הח"מ דגם קדשתי' לבד אינו נאמן בגדולה יל"ד למה במציעותא לא נקט ג"כ קידשתי' לבד מה שהק' הח"מ על הב"ח למה לא יוהא נאמן במגו אפי' לאחר כ"ד מיושב בד' הבי"ש: ומ"ש הריטב"א דאין האב נאמן במגו וכ"כ הר"ן ר"ל מגו דטעון אבל מיגו דשתיק וודאי מהני דאדרבא מהכא ילפי' מגו דשתיק דהיינו הפה שאסור: וכוונת הטו"ז לחלק בין עדות דבעדות אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולהכי בעי' תוכ"ד: מ"ש רישא ע' רשב"א כוונתו דאמציעאתא לא ק"מ דהתם כיון דגדולה היא ממילא אינו נאמן דנערה כ' בפרשה כמ"ש רש"י לקמן ועיקר קו' אקטנה דסיפא אמנם מד' רש"י סיפא לאו בידו מבואר דמ' לי' דגם אמצעאתא מק' ונ' דרש"י בא ליישב דלכאורה מציעאתא משנה יתירא היא או"ו לגופא אתי דבגדולה לא מהימן: והא דתנן במתני' כשהיא קטנה והרי הוא קטנה לכאורה שפת יתר היא נ' דבא תנא לומר דלאו דידעי' אנן שהיא קטנה כ"א הכל ד' אביה: ומ"ש רש"י דאין בידו למוסרה לגוי ר"ל דלא זכתה לו תורה זכות זה ואם מ"מ יעשה הוי כגונב נפש מישראל וזה לא מקרי בידו: וע' רשב"א בא לתרץ ד' התרצן דמ' לי' דמ"מ מקרי בידו ואפשר לומר ד' התרצן ביוכל לקדשה לא' ע"מ שיגרשנה ומ"מ לא מקרי למסקנא דלמא מ"מ לא יקיים תנאו ואם גם יהי' הקידושין בטלים מ"מ לכהונה לא מפסלא: ויל"ד לפמ"ש רש"י דעיקר השקלא משום פסול תרומה א"כ אמאי לא קאמר הש"ס גרושה לכהן הדיוט דנ"מ ג"כ לענין תרומה וצ"ל משום דר' סימאי נקט אלמנה לכו"ג משום דהתם כ' ולא יחלל: ויל"ד לר' ישבב האי לא יחלל מאי עביד וצ"ל דעשיי' ממזרי' אין חילול גדול חזה אלא דק' חללה דכ' רחמנא ל"ל בשלמא אי אר' סימאי קאי משכחת חללה בלא ממזרת בחייבי עשה אלא אי טעמא בנפשא הרי כל חללה ממזרת היא וצ"ל לעבור בב' לאוין או משום ס' דס' ממזרת שריא וס' חללה לכהן אסירא: מצרי ואדומי יל"ד הא אמרי' בסוף מ' ידים דעמד סנחריב ובלבל כל האומות והי' נ' מזה דמ"מ במקומן אסירי מטעם קבוע דלא ימלט דלא אשתייר חד וכל קבוע כמחצה ע"מ דמי והרי במקומן יכול לקדשה ולד' הראש בשו"ע א"ה דס"ל דמצרי בזה"ז אסור ג"כ מיושבי: בענין יש לי בנים ואין לו אחים פ' האומר מתני' אמר בשעת מיתתו יל"ד לאיזו ענין נקט בשעת מיתתו ומ"ש דבב"ב פ' י"נ לא קתני כ"א האומר