ליקוטי חבר בן חיים ח קעה

תוס' ד"ה לכשאקחך ע' רש"א ונ' דאדר"י ל"ק לי' ממתני' דדלמא ר"י לא קאמר דלא קנה כ"א ר"ל דיכול לחזור בו אבל באמת אם לא חזר בו שפיר קנה כמו במתני': וע' בריטב"א מה שתי' ולכאורה לטעמי' אזיל דפליג אד' רש"י וס"ל דבמעכשיו ולאחר ל' אין הפי' שעד ל' יחזור בו אם ירצה כמ"ש לעיל וא"כ שפיר כ' דהאי מעכשיו מהני שלא יכול לחזור בו אבל לד' תוס' ורש"י לעיל אין מקום לחי' הריטב"א דהרי גם עכשו יכול לחזור בו ואמנם למ"ש תוס' ביבמות דבדבר שאין בידו להקנות שאני אפשר לומר דכה"ג גם רש"י ותוס' מודי' בדבר ושפיר י"ל כהריטב"א ותוס' דהכא אזדו לתי' אחר שכ' שם: בענין שלטון ופועל פ' האומר. ע' ברא"ש מ"ש לדחות ד' תוס' שהביא מהתוספתא דמ' דמיירי בדברי' ידועי' ואמנם לתוספתא זו ממילא מיושב הקו' דהיינו דבא לאשמעי' דצריך לדבר כדרך המדברי' ונכלל זה בואם לאו דנקט תנא אלא דעדן ק' בעועל מאי קמ"ל והנה מד' הרמב' בה' אישות מבואר ג"כ שבא ליישב קו' זו ולהכי כ' אעפ"י שלא הועיל בדברי' כלום ומיושב ג"כ רק שלטון וע' בר"ן כי תי' מתרץ הכל: בענין ע"מ שירצה אבא פ' האומר במתני' רש"י ד"ה אבא אביו של חתן לכאורה לפי מ"ש תוס' לקמן דאף דמת קודם ששמע אנו דנין דוודאי הוה שתיק נ' הייני דווקא באביו של חתן דמה אכפת לי' משא"כ באביו של כלה דעלי' רמיא לא אמרי' כן והיינו דדייק רש"י אביו של חתן: כ' הד"ן דלקלקולא לא חיישי' ר"ל לגבי אב דליכא איבא אבל גבי בעל זימנין טובא חיישי' לקלקולא: תוס' ד"ה ע"מ שישתוק מחוסר אמירה שאני נ' כוונתם דאמירה הוה קום ועשה ממש ולכך בעי' שותקיי' התנאי ממש משא"כ ע"מ שישתיק דלא הוה קום ועשה ממש ע' בר"ן ולהכי לא בעי' שיתקיים ממש: ובתו"י שם דע"כ מיירי שכבר שמע הכוונה נ' דל' מלמדין מ' דקאי אב"ד וכ"ז שלא שמע מאי מלמדין שייך הו"ל למתני משיאין לו עצה די"ל דלא קאי אב"ד: בענין קו' הבי"ש מגמ' דפ' המדיר דליכא למ"ד דס"ל ע"מ שלא ומחה לכאורה לק"מ דהתם ע"כ מ"ד עכ"פ מקודשת לא ס"ל שלא ימחה דאמאי תהא מקודשת הרי לא מחה ומ"ד רצה מקודשת ג"כ ק' דלמא למחר ימחה וכ"ת כיון דאמר אין לא מצי מחי א"כ יק' שוב קו' הראש דרצה לא הוה דומיא דירצה ואם ירצה היינו לא ימחה ע"כ רצה לא מחה: ובמ"ש הח"מ ליישב קו' הראב"ד ממ"ש הרמב"ם דלא מיחה מקודשת דקאי אישתוק י"ל ג"כ קו' שניי' של הראב"ד מ"ט נקט הרמב' ואח"כ שמע דבישתוק עכ"פ בעי' שתיקה בשעת שמיעה וממילא כיון דעכשו מלמדין אותו ע"כ ע"ע לא שמע: ומה שהשיג הראב"ד עמ"ש הרמב' לא רצה אינה מקודשת דפשט הש"ס מ' דע"מ שירצה היינו שיאמר אין נ' דתליא בחילוק הגי' דהראב"ד גריס רישא ומציעאתא בחד טעמא כגי' הריטב"א ושפיר כ' דע"כ ירצה היינו ישתוק ואמנם הרמב"ם גריס כגי' דידן דסיפא ומציעתא בחד טעמא ולהך גי' דייק הרשב"א דע"כ רישא היינו דחמר אין דאל"כ למה לא קאמר רישא ומציעאתא בחד טעמא ע' ברשב"א ואמנם ד' רש"י דאפי' לגי' דידן מוקמי' רישא בישתוק ובהא דמוקי הש"ס דהכא לד' רש"י נ' מסתבר כד' הבי"ש: בענין קדשתי את בתי פ' האומר רש"י שניהם נותני' גט להתירה לאחרים נ' כוונתו דלאחרי' הוא דשרי' אם גרשוה שני' אבל מגרש ראשון ונושא שני לא: חזקה אין אדם חוטא יל"ד וכי בחזקה זו נוציא א"א מחזקתה והכא ל"ש תי' הר"ן לגבי דרב אסי דהתם לכנוס שפיר כ' הר"ן משא"כ הכא ולזה נ' דרב ורב אסי לטעמיי' אזדו דהנה רב ס"ל לקמן דאינו נאמן האב לסקול על ידו ונ' טעמו דס"ל דלגבי דבר שבערוה לא מהימן האב כלל דאין דבר שבערוה פחות משנים אלא מדחזי' דנתנה תורה רשות לאב לרשיא בתי א"כ ש"מ דנאמן לאוסרה בכל ע"א שהוא בידו אמנם מ"מ אינה כא"א גמורה ומה"ט שפיר ס"ל לרב דסגי בהך חזקה ואמנם רב אסי לטעמיי' דס"ל סוקלין על ידו והויא א"א גמורה ממילא לא מהני חזקה דאין אדם חוטא וכ"ת א"כ אמאי קאמר רב אסי גבי היא אומרת נתקדשתי דאינו נאמן לכנוס דמ' ליתן גט נאמן וכ"כ הפוסקי' ואמאי הרי לית לי' לרב אסי חזקה אין אדם חוטא לא היא כ"א אדרבא בהא גופא רב אסי לטעמא דס"ל לקמן על ידה אין סוקלין וכמ"ש רש"י לקמן דלגבי