ליקוטי חבר בן חיים ח קעד

ובין גרו או דקאי אבעל דינו ול' גרו דייק דלא כ' גר או דקאי על עסקי דירה כמו ומגרת ביתה וא"כ לא מיירי האי קרא כלל בגר וכ' רש"י עוד ולהודיעו מקצת מצות נ' דרמז רש"י לתי' תוס' דהאי ג' לקבלת מצות ואפשר ג"כ שבא רש"י ליישב ל' הני תלתא דקאמר הש"ס מאי הוי אלא משום דעיקר ג' להודיעו מקצת מצות וע' רשב"א בפ' האשה רבה שכ"כ: תוס' ד"ה גר דלמא להודאות והלואות וכ"ת א"כ קרא ל"ל ר"ל דבעי' כשר לדין דווקא: והר' נתנאל וכו' ר"ל קרא דס"פ שלח גבי נסכים אלא שיל"ד כיון דהאי קרא בנסכים כ' דאינן נוהגי' אלא בפני הבית וכי בפני הבית לא יהי' ב"ד מומחים וצ"ע: ועוד ק' לי דבפ' רוצחין פ' מסעי כ' ג"כ לדורותיכם וכ' רש"י דבא לומר דסנהדרין נוהגות בחו"ל מדכ' בכל מושבותיכם וא"כ ע"כ לדורותיכם וכ' רש"י לדורות עולם דברוצחין ע"כ מומחין בעי' וצ"ע: הנותן פרוטה יל"ד פרוטה דנקט ל"ל לימא האומר לשפחתו כדתנן במתני' ואנן ידעי' במאי מקדש ונ' דבא לאשמועי' דוודאי בשטר לא יכול לקדש כה"ג כיון דלא אמר צאי בו והתקדשי בו דהתם שייך גיטה וידה באים כא' משא"כ כה"ג דנקט ואמנם בפרוטה יכול לומר פרוטה זו יהא פקדון בידך עד לאחר שאשחררך ואז תהי' מקודשת לי בו ושפיר נקט פרוטה דווקא: ואמנם יל"ד מאי קו' דלמא באמת כה"ג מקודשת ונ' דמתני' ק, לי' דקתני סתמא לאחר שאשתחרר מקודשת ומי לא עסקי' בעבד שיש לו גבירה פנויה ואמר לה הכי ולר"י כיון דהיא קבלה הקידושין ובידה לשחררו למה לא תהא מקודשת: תוס' ד"ה אלא מעתה לכאורה בפשיטות היינו יכולין לתרץ דעבד דאינו חייב במ"ע שהז"ג עד לאחר שיחרור הוא דאיכא מ"ד דבעי קבלת מצות משא"כ שפחה דגם עכשו אינה חייבת במצות יותר מבתחלה א"צ קבלת מצות ואמנם תוס' שמיאנו בזה משום דהך פלוגתא התם ביבמות גבי יפה תאר א"כ מבואר מאן דבעי קבלת מצות אפי' בשפחה קבעי אלא שק' מ"מ מאי שייך וצ"ל משום דמעיקרא באונס קבלה צריכה עכשו לקבל המצות ברצון: וע' ברשב"א מה שהק' מהטפת דם ברית צ"ע כיון דכבר נימול מה לי אם יטיפו ממנו דם ברית או לא וכה"ג כ' בשג"א ה' מילה ע"ד הגמיי' בנימול תוך ח': תוס' ד"ה נהי הנה לכאורה יש לחלק דלעיל בשפחה מצי לשחררה ע"מ שתתקדש לו משא"כ באשה כה"ג שיורא הוה ואפשר ד' תוס' מדאמרי' פ"ק דגיטין דגם בשחרור בעי' כרות גיטא ע' רש"י שם וא"כ גם בשפחה לא הוה גיטא כה"ג ואמנם אם אומר צאי והתקדשי בו תליא בפלוגתא דר"מ ורבנן בגיטין ב"פ השולח והנה מ"ת לא רצה הש"ס לעיל לשנויי משום דלמ"ד צאי בו והתקדשי בו מקודשת א"כ בידו לגרשה ולקדשה: ת"כ דר' יוחנן ע' רש"י כוונתו אף דבברייתא בתרומ' תניא ור"י בכ"מ קאמר מ"מ קאמר הש"ס תניא כוותי' לגמרי דל"מ להש"ס לחלק בין תרומה לשאר מילי: ע' בר"ן שדחה פשיטותא דהרשב"א מכתובות על הא דב' פרוטות ויש להסביר דבריו ע"ד דאמרי' בב"מ מיגו דזכי אמרי' מיגו דאי בעי זכי' לא אמרי' וה"נ כן התם בשדה קודם מכירה הוה מיגו דאי בעי זכי': יתר ע"כ אמר ראב"י וכו' עד לכשיתלשו מכאן הק' הרשב"א על ר"ח דלא קאמר ג"כ לכשתלד וע' בר"ן כי מכח קו' זו הניח ד' הרמב' בתימא ולי נ' דראב"י דנקט לכשיתלשו היינו כי היכי דלא לתרום מן התלוש על המחובר או אפכא משא"כ בקידושין ל"ל למימר לכשתלד פשיטא לכשתלד קאמר וכ"ת כב"ב שם מ"ט בעי ר"נ כשתלד התם כ"ז שאינו בעולם לית לי' זכי' ולא אמרי' גבי' זכין לקטן משא"כ הכא דהאב הוא הזוכה לעצמו ואך דבר הקונה צריך שיהא קצת בעולם וכיון דהוכר עוברה דיו: רבה אמר ע' רשב"א הדקדוק מפירות שכ' לכאורה אינו דקדוק כיון דצ"ל לכשיתלשו א"כ צ"ל ג"כ פירות דהם הנתלשין: הא דתניא כך גי' הרשב"א וא"ש אמנם מל' רש"י ותוס' מבואר דגרסי דתנן ול"ק קו' ראשונה שהק' הרשב"א על הרמב"ם ע"ש: מ"ש הלח"מ דד' הרמב' דהאי וד"ה ללי"ב קאי ארבנן דראב"י ולא כרש"י ק' א"כ מאי אריא למימר כן ללי"ב דווקא הרי גם ללי"ק הי' יכיל ולד' רש"י א"ש: מה שהק' הח"מ סי' מ' למה פסק המחבר בחו"מ גבי פרה וכאן הביא גם ד' הרמב' דמקודשת נ' אדרבא משום דיש כאן ס' דדינא אמרי' בממונא ספיקא לקולא ואין מוציאין מן המוחזק ואפשר דק' לי' דמ"מ תפיסה מהני וא"כ לד' הבי"ש צ"ל דעכשו הוה ס"ס ואף תפיסה לא מהני ומ"מ צ"ע: