ליקוטי חבר בן חיים ח קעב

קאמר הש"ס הא מלתא לא"ב משא"כ בגט דלכתחלה עכ"פ אינה יכולה להנשא לא בעי הש"ס למימר דאי לא"ב: רש"י ד"ה לא נחלק מד' רש"י אלו דייק לי' הרשב"א דגם רש"י ס"ל כשיטת תוס' דלר"י ספיקא מיהא הוה אין ד' רש"י לעיל ד"ה לר"י הוו קידושי' מורין כן ולזה נ' בד' רש"י באמת לתרץ קו' תוס' אמנם עד"ז דקו' הש"ס הי' אי ס"ד דע"מ לאו היינו מעכשו א"כ לפלגו היכא דאמר מהיום ע"מ ולמה לו מהיום ולאחר מיתה וס"ל להש"ס דלכ"ע ע"מ לאו היינו אם אלא דר"ה ס"ל דע"מ היינו מעכשיו ור"י ס"ל דע"מ היינו לאחר וא"כ שפיר הוה האי ספיקא גופא במהיום ע"מ לר"י כמו במהיום ולאחר מיתה ושפיר פריך הש"ס ליפלגו בע"מ ע' בריטב"א מ"ש ע"ד קו' תוס' וד' צ"ע דהרי בע"מ כר' קיי"ל ומהיום כרבנן: בענין שאר דיני תנאי פ' האומר. ע' בר"ן דמ"ש הרמב"ן דהבעל נאמן היינו דווקא בתנאי כאדבר עליך לשלטון דהיא א"צ לידע אם קיים משא"כ ע"מ שאתן לך לא מהימן וא"כ ה"ה ע"מ שאראך לא מהימן ובזה מסולק קו' הח"מ סי' ל"ח דגבי אדבר עליך פסק המחבר דס' אם הבעל מהימן וגבי אראך פסק מ"א דאם אין לו אינה מקודשת וע' בי"ש ואמנם לד' הר"ן א"צ לד' בי"ש כ"א אראך הוה כאתן לך דגם התם צריכה שתדע שקיים התנאי הלכך לא מהימן: גמ' תנא לא נתכוונה זו וכו' ע' רש"י נ' דמתני' היינו יכולין לפ' הא דקתני על השלחן דווקא קתני דשלחני הוה כשליח בעלמא משו"ה לא מהני אם הראה לה משא"כ אם הראה לה מעות של אחרים כמו מעות פקדון וכיוצא בהא סגי דחזיא דהוה גברא מהימנא להכי קמ"ל תנא דברייתא דשולחני ל"ד ואהא מק' הש"ס א"כ כיון דשולחני גרע פשיטא ואמאי נקט חנא דמתני' שולחני ומשני דתנא דברייתא לא קאמר כ"א דלא נטעי לפ' כן אבל באמת מתני' שלחני לרבותא נקט: ועד"ז יל"פ גם בסיפא לקמן דאי ממתני' היינו יכולין לפ' דה"ק וודאי בארץ בקעה דבית כור עפר שכיח ע"כ לא נתכוונה לראות משלו והיינו סיפא אבל לעולם ברישא ויראנה אפי' משל אחרי' ומיירי בארץ הרים וגבעות דבית כור עפר לא שכיח ולזה איצטרך ברייתא לאשמועי' דלא כן כ"א גם ברישא משלו דווקא וע"ז פריך הש"ס א"כ האי בקעה דנקט תנא דמתני' פשיטא ומשני שוב דמשו"ה נקט בקעה דמיירי באריסת וזה שכיח בבקעה דאיכא שדות טובא: ע"מ שיש לי במקום פלוני יל"ד לד' הרמב"ם והרא"ש דאפי' במעות דינא הכי אמאי לא תנא תנא האי דינא לעיל גבי מעות ואמנם לד' הרא"ש בנקל יש ליישב זה דד' הראש דבקרקע אם אין לו במקום פלוני אינה מקודשת כלל והיינו דקתני תנא דווקא בהאי בבא ואם לאו אינה מקודשת כלומר לגמרי ואמנם כיון דבמעות לא הוה דינא הכי א"כ שפיר נקט תנא דווקא בקרקע להאי דינא משום סיפא ודינא דרישא במעות מסברא ידעי' ואמנם הרמב' שחולק גם ע"ז ק' עלי' בתרתי חדא הא דלא קתני לה לעיל ועוד מאי ואם לאו דקתני הכא דווקא ונ' דהנה ד' הרשב"א דאפי' אם אינו באותו מקום דווקא כ"א קרוב כאותו מקום ג"כ מקודשת ואמנם הפוסקי' נחלקו עליו ע' בר"ן וא"כ היינו דקתני משנה יתירא ואם לאו אינה מקודשת כלומר אעפ"י שהוא קרוב כמקום פלוני מ"מ אינה מקודשת והנה האמתלא שוב לא שייך כ"א בקרקע דבמעות הרי שפיר אם יש לו יכול להראות לה במקום שאמר וא"כ שוב מה"ט נקט תנא להאי דינא במעות דווקא נמצא דלא הרמב' מצי סבר כהרשב"א ולא הרשב"א מצי סבר כהרמב"ם: וכ' עוד הרמב' דמ"מ הא ס' קידושין אפי' בקרקע דלמא יש לו והביא ה"ה ראי' לדברי' ממעות ביד פלוני דהאי פלוני אינו נאמן ובלח"מ דחה ראי' זו עיי"ש ואמנם נ' כוונת ה"ה עד"ז כיון דחזי' דהאי פלוני אינו נאמן א"כ מ' דה"ה אם הי' אומר ע"מ שקרקע של פלוני שלו והלה אומר לא כי ג"כ אינו נאמן וא"כ מכ"ש אם אומר סתם שי"ל קרקע במקום פלוני אעפ"י שאין א' מהבעלי' שם מודי' לדברי' מ"מ אינם נאמני' שלא יהי' אפי' קידושי ספק ומ"מ יש לדחות אבל ז"נ כוונת ה"ה אשר דברי' לפי הפשט ק' להולמן: רש"י ד"ה אבל ארעא ע' רש"א אבל לכאורה א"א לפ' כן כמ"ש הרשב"א דכיון דבמתני' לא קתני מידי א"כ מאי צריכותא שייך אמתני' אמנם כוונת רש"י ליישב קו' הרשב"א דאכתי לתני תנא דברייתא אמתני' בתרא וקמא ממילא ידעי' לזה כ' רש"י דאדרבא תנא דבריית' דייק לי' למלתי' בארעא משום דמתני' קתני ארעא בהדי זוזי מ' דדינם שוה וא"כ ע"כ הי' עלי' להשמיענו תחלה מקור הדין גבי זוזי ומזה ידעי' דארעא מהתם יליף :. אלא דאכתי יל"ד מכולא מתני' למה אכפול תנא לאשמועי' דתנא בזוזי וארעא והנה לד' הפוסקי' דהאי דינא מציעא דווקא בארעא שייך או לכה"פ