ליקוטי חבר בן חיים ח קעא

מהני והי' מכאן סיוע גדול לד' הרמב' דאם כפלא לתנאי' ח"צ לומר מהיום וא"כ לא יאמר מהיום כלל כ"א יאמר כדשמואל ורבא והתם ל"ש גזירה כלל ולד' ש"ס צ"ל כיון דעכ"פ אינה מתיבמת א"כ מה לי ליבם אם לא יחליץ לה ולאו בשופטני עסקי' דאפי' אם אינו רשאי ליבמה ומאן לחלוץ ושפיר אהני לה האי שכ"מ במה שאין היבם יכול לומר חפצתי לקחתה: ראיתי בזה דבר תמוה בב"י סי' מ' שתמה על הראש מאחר שכ' דגם להרי"ף לא קיי"ל כאביי מאי איכא בין הרי"ף דפסק כרב ור"ח דפסק כר"י ונעלם ממנו ד' הר"ן שהביא הוא בעצמו בכ"מ כאן דלר"י אפי' אמר השני מכאן ועד מ' יום נמי קידושין תופסי' משא"כ למאן דפסק כרב: ע' תוס' רי"ד דה"ה בשוין ג"כ לא מהני ומה"ט נ' דנקט אביי שני פעמי' חד לאפוקי מ' יום וחד לאפוקי שוין ומיושב קו' רש"י: בענין ע"מ כמעכשיו פ' האומר. מתני' והוא יתן יל"ד לר"י למה באמת לא תנן לכשיתן וי"ל לרמז נתינה בע"כ שמה נתינה למאן דס"ל הכי ואפשר דר"י הכי ס"ל ולהכי קתני והוא יתן כלומר אפי' בע"כ: א"נ אי מחולין לך לא מהני קתני ג"כ שפיר והוא יתן כלומר דנתינה דווקא בעי' אבל מחילה לא מהני: אמנם י"ל ג"כ אי הוה קתני לכשיתן הייתי אומר דלר"י אפי' אותה פרוטה שנתן לה לא הוה לשם קידושין כדמ' ג"כ פשט ד' רש"י לקמן וכמו שהאריך רש"א ע"ד רש"י לזה קתני והוא יתן כלומר הפרוטה הוה לשם קידושין והוא יתן ותהי' מקודשת אפי' אם נתינת המאתים זוז הי' בלא עדים כלל אם רק נתן לה הפרוטה בפני עדים ומכ"ש דא"ש ל' והיא יתן לדעת תוס' דלר"י ג"כ ספיקא הוה: ויש לסייע עוד ד' תוס' מסיפא דקתני מקודשת ויש לו ואמרי' לקמן דגם באין לו ס' מקודשת מיהא הוה מ' דה"ה גבי והוא יתן ברישא דינא הכי דס' מקודשת מיהא הוה מהשתא: וע' בריטב"א מהירושלמי שכ' כיון דהוא בא לאוסרה עליו להביא ראי' שנתן וק' הרי היא אסורה ועומדת וכ"ת ביבם קאי הרי דעת הירושלמי דאפי' ביבם אסורה להנשא דגם היבם יכול לקיים התנאי ונ' דאסיפא קאי הירושלמי מכאן ועד ל' יום דהתם אם לא נתן תוך ל' יום מותרת: תוך ל' יום ע' בש"ס לקמן מאי בא לאשמועי' ואמנם הי' די אם תנן אם נתן לאחר ל' מותרת ונ' דס"ד ל' יום שלימים בעינן להא אשמועי' דתוך ל' דוקא בעי' ואפי' עדן אין כאן ל' יום שלימים אם נתן אינה מקודשת: רש"י ד"ה אמר ר"ה לכאורה מ"ש רש"י דאם מת קודם שנותנו היינו משום דבגט איכא פלוגתא לקמן אי אמרי' לי ואפי' ליורשי לכ"כ רש"י דבקידושין ל"ש זה דאתן וודאי אמקדש לחוד קאי ואמנם א"כ פשיטא ומאי קמ"ל רש"י בזה והי' נ' דרש"י לא קאמר נתן כ"א נותנו ור"ל אפי' צוה בשעת מיתה ואף דמצוה מחמת מיתה כמסורין דמי מ"מ כיון דאינו קונה עד לאחר מיתה אינה צריכה חליצה אמנם בירושלמי, בהדי' הובא ברשב"א גיטין מי שאחזו שם דלמ"ד לי ואפי' ליורשי ה"ה כאן אם היבם נותן לה המאתים זוז זקוקה לו ושפיר כ' רש"י לאפוקי מד' הירושלמי ומ' כן לרש"י מל' הש"ס לקמן לי אפי' ליורשי כלומר דל' לי הכי מ' אבל אתן וודאי מ' אני אתן ולא יורשי: גמ' מקיים תנאה ואזל יל"ד הא באם מודה ר"ה והי' נ' סיוע מכאן לד' הפוסקים דבע"מ לא בעי' דיני תנאי והשתא ה"ק ר"ה כיון דתנן והיא א"כ ע"כ התנאי קיים והיינו תנאה הוה ואמאי הא מעשה קודם לתנאי וע"כ משום דע"מ כמעכשו ומקיים תנאה ואזיל: ולשיטת הרמב"ם דבדיבור ל"ש מעשה קודם לתנאי באמת הי' סייע מכאן למה שפסק הרמב"ם דגם באם נשאת לא תצא דדיייק לי' ל' מקיים תנאה ואזיל אלא דק' מ"ט ונ' דמהכא דייק לי' הרמב"ם דבתנאי כפול לא בעי' מעכשו כמו שפסק בגט שכ"מ והיינו דע"כ מיירי הכא לד' הרמב' דהל' כר"מ בכפלי' לתנאי' וא"כ אם ג"כ כמעכשו אלא דמ"מ לכתחלה אין מורין כן חוץ בגט שכ"מ שלא תטרוף דעתו עליו וכמ"ש שם הרמב' ומ"מ דיעבד לא תצא ואם לא כפל הרי התנאי בטל אמנם לד' ש"פ צ"ל דבס"ד לא ידעי' מ"ט דר"ה וסברי דאפי' באם דינא הכי: גמ' כסיפא למתבעי ע' בריטב"א אמנם ראיתי לא' מן הגדולים שכ' דאם לא נתן לה עד ל' יום יכולה לתובעו בדין או שיפטרנה בגט או שיקיים תנאו וא"כ שפיר קאמר הש"ס ל' למתבעי: רש"י ד"ה מאי מבינייהו מבואר מדברי' דבא לישב קו' תוס' מדוע לא משני הש"ס כלדעיל ומשו"ה כ' דבשלמא לעיל דאפי' לכתחלה יכולה לקבל קידושין