ליקוטי חבר בן חיים ח קע

רבו ששם הי' נקרא ילד כי המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו ובא למדרגת בחור שלומד בבחירתו ושמח לעולם בקנין שקנה בילדותו ואמנם לא יספיק לעצמו מה שלמד מרבו כ"א ייגע בעצמו לעמוד בשכלו על עמקות התורה והיינו ויטיבך לבך בימי בחורותיך ובשנים אלו ילך בלימוד התורה בדרכי לבו ועיניו ואמנם איזו מאילו שיפחות יביאהו האלקי' במשפט כי שני' כא' טובים והנה על הראשון אמר ר' אבא לא מסמנא מלתא אם ימכור אדם מקח ראשון שקנה ועל השני אמר ר"ג ושונא מתנות יחיה כי צריך לאהוב יגיעת ופלפול התורה, ז"ש לא מר נחית ולא מר והתלמידי' הבינו ענין זה יקנו לימוד התורה ע"צ היו"ט והוה מתקריא ארעא דרבנן שגדלו בה רבנן ועד"ז יל"פ מאמר ר' יוסי הרבה למדתי מרבותי היינו הקבלה ואמנם מחבירי יותר מרבותי ר"ל כי עיקר הפלפול היא בין החבירי' לא עם רבם כי עם חבירו אדם מפלפל יותר מעם רבו וא"כ מחביריו למד פלפול התורה והוא חשוב יותר מהקבלה שלמד מרבו והנה התורה יש בה חכמה דהיינו הקבלה בינה דהיינו הפלפול ואח"כ הדעת היינו המסקנא אחר הפלפול וזה היא דווקא בהסבר לתלמידי' והיינו ומתלמידיו יותר מכולם והנה עפ"י האמור העיקר בלימוד חבירי' הוא הפלפול וחבירי' שאין פלפול ביני' לא יגיעו אל האמת ואמנם אם יהי' פלפול ביני' שוב ועדר השלם וא"כ ע"כ או העדר השלם או העדר האמת ואמנם כ"ז אם יש ביני' אהבת ניצוח אמנם אם הם רק אוהבי תורת ה' גם שני' יש אתם והיינו שלם רב לאוהבי תורתיך ולא תורת עצמו כ"א אהבת האמת ומ"מ אין למו מכשול כי לא ישאו פנים זה לזה הש"י ישים חלקינו מאוהבי תורתי אמן סלה: בענין המקדש לאחר ל' יום ר"פ האומר גמ' לא בא אחר מהו לא פי' הש"ס ונתאכלו המעות מ' הטעם משום דבאמת גם אם המעות בעין מבעי' לי' דלמא הוו ס' קידושין דהיינו ס' מלוה ס' פקדון ובמלוה אפי' בעין אינה מקודשת: רש"י ד"ה אם עד שלא תרם פי' דל"ד תרומה לגט דאס"ד גם בתרומה בעי' בטול בפניו אטו בשופטינו עסקי' דאחר שביטלו הבעלי' השליחות יתרומו או"ו דמיירי בביטול שלא בפניו: וע' בריטב"א מ"ש בענין זה בדיני ממונות ודבריו צ"ע דבשלמא בגט תקנו חכמי' שלא לבטל שלא בפניו אבל בממון כלום תקנו ונ' פי' דבריו דמאחר דאמרו חכמי' ב"ד נזקקין להרשאה ומוציאין ממון ע"ז ע"כ תקנו גם אם בטל המרשה את ההרשאה כ"ז שלא ידע המורשה יהא הפרעון פרעון ע"י הפקר ב"ד: מתני' בת ישראל לכהן וכו' ע' בר"ן ולי נ' דמהכא מק' ר"ח עלי' דשמואל דאס"ד קידושי שני מתלי תלי וקאי אי ראשון הדר בי' או לא א"כ אמאי תאכל מס' בתרומה ובזה מסולק קו' הרשב"א על הירושלמי מנ"ל לר"ח להק' אשמואל דמהא דתרומה מק' לי': ובסיפא אפשר דבא לאשמועי' דאפי' שני' כהני' אינה אוכלת דבעי' קנין כספו המיוחדת לו: רש"י ואינה מקודשת לשני' ואסורה לשני' נ' דבא ליישב אליבא דר"י למה קתני ואינה מקודשת כלל כמו שהק' הרשב"א וע"ז תי' רש"י דבא לומר דלשני' אסורה כמ"ש הרשב"א בשם הירושלמי ונעלמו ד' הירושלמי הללו מן הריטב"א שצידד בזה: רש"י אי תנאה הוה ע' ברשב"א אמנם בריטב"א הביא עוד קו' ע' רש"י דלמה לא נימא דגם היא יכולה לחזור וע"ז לא תי' הרשב"א ומשיב א' מן התלמידים דא"כ האי מעכשיו למה לו למימר וכ"ת לקרובה מאי קרובה שייך כיון דשני' יכולי' לחזור: רש"י אי חזרה שמא דעתו על אחרת וכו' ד' רש"י אלו ק' להולמם דגם אי תנאה הוה הרי יוכל לחזור בו לד' רש"י והי' אפשר לומר דהאי אחרת שכ' רש"י ר"ל קרובתה דאי היא מקדשי' לי' אין קידושין תופסין בקרובתה באחותה בתה ואמה אמנם כן הו"ל לרש"י לפ' כן ולזה נ' דכוונת' דאם יצא קול שכבר קדש אשה לא תאבה אחרת להתקדש לו: וצריכא ע' רש"א ונ' דמהש"ס דייק אביי למלתי' דע"כ ה"ט דלא קאמרי' דבאמת רב ושמואל ככ"ע סברי משום דוודאי אי האי ס' תנאה ס' חזרה היינו דלכל חד וחד מספקי' שפיר שייך לחלק בין גט לקידושין משא"כ אי הס' היא דהאי לישנא לישנא שאינו מבוחר הוא מאי חילוק שייך בין גט לקידושין ושפיר דייק אביי אמנם אכתי הש"ס גופא דפשיטא לי' דע"כ הלשון אינו מבורר היינו דהאי שכיב מרע כיון דאמר מהיום א"כ יודע דאין גט לאחר מיתה ולמה יחזור בו ויאמר לאחר מיתה אלא ש"מ דאיהו וודאי דעתו מהיום רשימות והאי דקאמר כאחר מיתה אם ימות ומ"מ גט ואינו גט משום דהל' אינו מבורר: גמ' ונגזור נמי מהיום אם מתי יל"ד א"כ בטלת לגט שכ"מ דאם גם מהיום אם מתי לא מהני מאי