ליקוטי חבר בן חיים ח קסט

הקשו עוד בתר דתי' כ"כ לעיל בחי' לשה"ג וכעת נ' עוד דהנה תוס' בחולין שכ' הטעם שגזרו שיהי' החליפין כיי"נ עצמו א"כ ממילא אפי' דיעבד אסור אבל כאן לא כ' מזה כלום ומ' להו דגזרי רק כדי שלא יחליפו עמהם וא"כ סגי אם יגזרו לכתחלה שלא יהנו האחרי' מאותן חליפין ואמנם אם יחליפו אותן החליפין יהיו החליפי חליפין מותרין וא"כ שפיר מקודשת כיון דמציא להחליף ומ"מ לא יחליפו שוב עמהן כיון דהחליפין עצמן אסירי' וע"ז תי' תוס' דמ' לי' שכרו אסור אף דיעבד ורמזתי דברי' אלו לעיל על הגליון: ובענין ד' הרא"ש בפי' לנדרי' וכן הרשב"א בשם הרמב"ן בחי' חולין שפי' ד' הש"ס בנדרי' דאלכתחלה קמבעיא לי' אי שרי להחליף והראש בפסקי נדרי' והרשב"א בחי' נדרי' דחו זה דהרי קרא כ' או מכור לנכרי וכן הר"ן בנדרי' שם נ' כוונת המפ' כן דלעולם הש"ס ידע דבשאר אי' אסור להחליף ואמנם מיבעיא לי' אי דווקא בשאר אי' דינא הכי דלאו בני דמים נינהו כלל אבל בנדרי' דאמודר הוא דאסירי אפילו רבנן לא גזרו שלא להחליף או דלמא בנדרי' גם רבנן גזרו אטו שאר אי"ה והנה ד' הפשטן הי' כיון דגם בשאר אי"ה דיעבד מותר מהי"ת גזרו בנדרי' וע"ז דחה התרצן נהי דדיעבד החליפין מותרין מ"מ להחליף לכתחלה מיהת מדאוריי' אסור א"כ שפיר גזרו לכתחלה בנדרים אטו לכתחלה בשאר אי"ה וע' מ"ש לעיל בחי' שה"ג: והנה בענין קו' רש"א ורש"ל למ"ד חליפי חליפין אסורין נ' דהנה טעמא דהאי מ"ד משום דס"ל ב' כתובי' הבאי' כא' מלמדין ואצטריך הוא ומקמי דנימא דהוו ב' כתובי' הבאי' כא' לא ידעי' עדן דחליפי חליפין אסורין ועדן צ"ע וע' לעיל בחי' לשה"ג: בענין מקדש בתרומות סו"פ האיש מקדש רש"י ד"ה טו"ה כוונתו לד' הכ"מ פ"ב מה' נדרי' שכ' דלענין נדרי' לכ"ע טו"ה ממון ולזה כ' רש"י דלקדש בו אשה דווקא אמרי' הכא דאינו ממון וכלומר לאפוקי נדרי': רש"י ד"ה כמו שהורמו ע' רש"א ונ' כוונתו במ"ש ויש ליישב דהשתא רבותא טפי קמ"ל דאף דחטה א' פוטרת הכרי מ"מ למ"ד טו"ה אינה ממון פטור מלשלם ולא מהני גם הא דחטה א' פוטרת הכרי: ובהא דחטה א' פוטרת הכרי ע' תוס' רי"ד ולא ידענא מה ענין הפרשה אצל נתינה הלא בהפרשה לבד ניתקן הטבל אפי' בא כלב ואכלו אם לא דק' לי דמ"מ קאי ונתן אמה שהפריש: בשכר הבאה ע' רש"א ואמנם הא ל"ק כ"א לפי' הרמב' דר"ל שנותן לה האפר ומקדשה בשכר הבאה שיכולה להרויח אמנם לפי רש"י והראב"ד דמיירי שהיא לריכה להזיח וא"כ זה לא שייך בתרומות לק"מ: ונ' דהיינו דק' לי' להראב"ד ומשו"ה נחלק על הרמב"ם: ואמנם ד' הרמב' נ' דבתרומה כיון דמצות נתינה מ"מ: רמיא אבעה"ב אסור ליקח שכרה: הדרן עלך פ' האיש מקדש. בעזר צור ישראל עמו מקדש, ונתחיל לבאר פ' האומה בעזר צור עלי גומר. הכא רבותא קמ"ל ואמנם הרמב' שביק הכא ל' דמתני' ונקט העושה שליח נ' דה"ט משום דרצה להביא ד' הירושלמי הוחזק שליח וכ"ת הא אצטריך הך רבותא דקאמר הש"ס הא כבר ידעי' ממ"ש בהדי' בה' זכיי' ומתנה ע"ש: תוס' ד"ה עני הנה רש"י נ' דלמד למלתא מעני המנקף והראשוני' דחו דהתם מעשה קעביד והן הן ד' תוס' גבי ריצת הדג דהתם נמי קעביד מעשה והנה הראי' ממציאה שהביא ר"ת שבקו הראשוני' משום דהתם דלמא באמת רשע הוה אמנם מפיאה דמעבירין וודאי ק' וע' בראשוני מה שתי': וע' תוס' פ' לא יחפור מה שהק' אר"ת מרב חרי ב"ר פ' איז"נ ואין תי' בפ' איז"נ מספיק דהתם לא תי' כ"א דהו"ל לקנות ואהא כ' דלא רצה לקנות אבל בב"מ הק' דיזכה מן ההפקר והוצרכו לתי' אחר דלא כמו שציין שם בגמ' חדשית: והרב בעל שמן רוקח הק' בהגה' הריטב"א אד' המחבר בחו"מ שהביא דין מלמד בפשיטות והרי לרש"י אין דין זה עולה אמנם ע' בר"ן שכ' דחוץ ממקרקעי עני דווקא וא"כ א"ש דהמלמד עני הוה ואסור ליטול חררה ממנו משא"כ בעה"ב עשיר הוה ומותר ליטול חררה ממנו וא"כ דין זה א"ש אליבא דכ"ע ולסיים שיעורי הזמן בדבר אגדה אמרתי כי הני תר אמוראי ר"ג ור"א הורו לנו עיקר קנין התורה הראשון כי התלמיד צריך לעמוד על מצב הלימוד שהדריכו רבו בתחלת לימודו ולא יבנה לו במה לעצמו וע"ז אמר שהע"ה שמח בחור בילדותיך כי בצאתו מבית