ליקוטי חבר בן חיים ח יז

תיכף ולפני ה' ש"מ ביאה במקצת שמי' ביאה וא"א להכניס בפני' ונהי דמ"מ תיכף הוי דהאי משהי דמפיק לברא וסמוך לא מיקרי שיהה לענין שארי תכיפות מ"מ אין אני קורא בה תיכף לסמיכה שחיטה ודלא הוי לפני ה' לזה מדוקדק בלשון הבריי' אין אני קורא בה ר"ל נהי דתיכף הוי מ"מ אין אני קורא בה וכו' משום דלא הוי לפני ה' והוי סייעתא לעולא ודחי הש"ס דלמא לא שמי' ביאה ובריי' אתי' כריבר"י דמרחיק צפון וא"נ מכניס ידו אכתי לא מקיים תיכף משום דמרחיק כ"ב אמות אע"ג דמקיים לפני ה' משהי כ"ב אמות וכיון דהכנסת היד לדרבנן מיהת אסור לכ"ע כמ"ש הרמב"ם ומכין אותו מרדות לכ"ע עדיף טפי להביא קרבן לחוץ מלהכניס ידו לפני' דבין כך ובין כך לא מקיים תיכף לסמיכה שחיטה ודברי תוס' ברורין בעה"ית ובס' מראה כהן הקשה הא עכ"פ הי' צריך כדי השטת ידו לפני' ונמצא חסר לי' כ"ב אמה בציר השטת יד הסומך ולפע"ד ג"ז לק"מ דאלא"ה צריך להבין דנהי משער ניקנר עד מזרחו של מזבח הוא כ"ב אמות הא אכתי צריך להוליך הבהמה לצפון המזבח ולשחטה שם עכצ"ל דאמרי' שם בזבחי' ל"ב ע"ב הנשחט לפני ה' ואין השוחט לפני ה' ועומד השוחט במזרח המזבח ומושיט ידו לצפון לצואר הבהמה ושוחט ומש"ה אם הסומך מושט ידו לפני' וסומך עדיין צריכי' להוליך הבהמה כ"ב אמות דהיינו משם עד מזרחו של מזבח ועוד כדי השטת יד השוחט לצפון וא"ש ודוק בכ"ז סי' קס"ז מג"א רהי"ס מש""ג פ"ה וכו' נ"ב ד"ף שס"ב אות א' וע"ש טעם לחלק דבבשר מהני מקום שמכריזין: שם סק"ב עכ"ל וצ"ע דא"כ למה קאמר נ"ב נ"ל דכ"מ ס"ל כמ"ש מג"א בסוף דבריו בשם מהרי"ט דאין עושין ס"ס בידים ע"כ ס"ל דיצרוף לזה סברא קבא קבא לביתי צריך נהי דהאי סברא לחוד לא מהני דהרי אפי' בביצה א' חיישי' מ"מ מועיל ס' א' שעושים ס"ס בידים ולק"מ: ע"ש מחבר ס' ג' חטים שבאו נ"ב מ"מ למצת מצוה לא יקח מהם כמ"ש לעיל: שם ט"ז סק"ג דהא בשבת נ"ב ז"א אלא בשבת כיון דהוי צורך לח"מ לא גרע מגביל לתורא משא"כ בחול הוי הפסק: מחבר ס"ד חציר לבהמה נ"ב ויש בו ארבעי' אותיות נגד מ' תיבות שבד' פסוקי' אלו ומשו"ה צ"ל המוציא בה' כנ"ל: שם מג"א סקי"ח ס' חסידי' נ"ב סי' תק"א וכן והשקיתה העדה ואח"כ ובעירם וכן לענין דירה אדם קודם כמוכח מבנו לכם עשים לטפכם והדר גדרות ועיי' פרשי' פ' מטות: שם מחבר סעי' י"א ישיבה דידן נ"ב ולרבינו חננאל שבראש כן הוא מעיקר הדין ומה שהק' הרא"ש דא"כ מאי מספקא להו לתלמידי דרב י"ל אדרבא הייני דמספקא להו אי הסיבה היינו על המיטות כבכולה תלמודא או הכנה לאכול בעלמא והוכיח הש"ס מרומי' דברי' דקביעת מקום בדוך פלן הוי קביעת וממילא דהסיבה דמתני' היינו הכנה לאכול על שולחן א' ולק"מ אר"ח אבל אי קשי' קו' תוס' ד"ה הסיבו וכו' דע"כ המקשן לא אסיק אדעתי' תי' תוס' דהרי לר"ח כן הוא קושטא דמלתא וצ"ע: שם מג"א סקל"ב בסוה"ד נ"ב ברכות מ"ו ע"א ע"ש ור' אבוהו ידע הך דר' יוחנן דבעל הבית בוצע ואורח מברך כדמסיק בסוף וא"כ מה עלה על דעתו בתחילה שנתן לר' זירא לבצוע אע"כ משום שרצה לחלק כבוד לר"ז ומ"מ כשלא רצה ר"ז לקבל חזר הוא ובצע וק"ל: סי' קס"ח מג"א סק"א בפרוסת גדולות נ"ב לשון זה צ"ע הא כ' תוס' פתיתין הם גדולים ופרוסה קטנה וכ"כ דגול מרבבה אבל מ"מ כוונתו מבוארת דאי ס"ד דנקיה שהוא גדולה עדיף מקיבור שלמה קטנה א"כ הכי הו"ל לאבל פתיתין נקאם ושלמין קיבור ד"ה מברך על פתיתין ופוטר שלמה דהוי מודה מעין הפלוגתא טפי מהשתא דפליגו בפתיתין ומודה בפרוסה אע"כ דלא אשכחן שום הודאה בנקיים דאפי' ב' מעלות לעולם שלם עדיף: שם סק"ב שלא נזכר בגמ' נ"ב עיי' באבן עוזר סמך יפה מש"ס ותי' על קו' מסי' רצ"ח: שם סק"ד נ"ב עיי' תשובותי סי' תתל"ז: שם סק"ז דכוסמין נ"ב עמ"ש בס' פני יהושע פסחי' ל"ו ע"ב בתוס' ד"ה אוציא וכו' ע"ש וק"ל: שם סקי"ג ועיי' פ"ח דעירובין נ"ב פ"ב ע"ב במתני' ועיי' פרש"י שם וע"ש כ"ט ע"א: שם סקט"ו סי' ר"ח סעי' ב' ג' כצ"ל: שם סקט"ז סי' קצ"ו נ"ב תע"א סק"ה: באו"ד בסי' קפ"ח נ"ב וע"ש סק"ט: שם סקכ"ח פרימזלך מלחם נ"ב ואבן העוזר העלה דעל מצה קנעדל שנילוש בביצים וחלב אין כאן בית מיחש כלל ומברך במ"מ ואפי' נילוש במים יפרר הקנעדל שיהי' פחות מכזית וכן נוהגים: