ליקוטי חבר בן חיים ח טז

שם מותר לומר נ"ב נ"ל דוקא פ"א להודיע שהוא בעל מחלוקת שלו כמו נתן לדוד שהודיע מחלקותו של אדוניה אבל אח"כ אסור לומר שאר הדברים ואפי' על בעל מחלוק' דאלת"ה קשה אש"ס דמ"ק י"ו ע"א דאמרי' שלוחי דבי דינא דאמר דהאי דמתפקר לית בי' משום לישנא בישא ויליף לי' חדכתי' העיני האנשים ההם תנקר ע"ש ופסק כן בש"ע ח"מ סי' י"א סעי' א' יע"ש ואם איתא דלמא שאני דתן ואבירם שהי' בעלי מחלוקת אע"כ כנ"ל וק"ל כעת מצאתי קו' זו בס' ככר לאדן דף ק"כ ע"ב: שם קל"ה מלה"ר נ"ב וצ"ע מס"פ הקורא עומד: סי' קנ"ח מג"א ססק"ג תוי"ט רפ"ב נ"ב שם העלה דפחות מביצה קבלת טומאתו דרבנן היא ונ"ל דמשו"ה נסתפק ברוקח ודלא כב"י: שם מג"א סק"ז ועיי' ב"כ נ"ב דף פ' ובתוס' שם נ"ב מנחות: באו"ד שקרשו נ"ב ולענ"ד חמאה לכ"ע לא הוי משקה אפי' כשנימוחו אח"כ מיד שהקריש מהקום שהוא חלב בטל לי' שם חלב מני' וקרא ותפתח נוד החלב ותשקהו דמ' מיני' דחלב הוי משקה מיירי כבריי' אבל מאחר שהופרשו זה מזה בטל' לי' שם משקה מני' ובלא"ה נמי העליתי בתשובה כל שהוקרשו החמאה וחזרו ונימוחו ע"ד לתתו לתוך אוכל הו"ל משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי כיון שתחלת עשייתן הוא לתת אותו לאוכל ודלא כט"ז לקמן סק"ט ע"ש ומג"א סק"י ושם ביארתי באריכות, ועיי' פ"ו דמכשירין מ"ה דוקא מי חלב מכשר בזרעים ולא החמאה ועיי' חולין קי"ד ע"א: שם סק"ו רי"ט ח"ב נ"ב ח"א סי' ע"ו: שם סקי"ב בד"ה כל שטבולו נ"ב ובד"ה אסורי כתבו דס"ד וכו' משום דלמסקנא ס"ל דבעי כוונה כמ"ש מהאי דברכות אלא דעדיפא משני דאסחי לדעתי' ועוד דלמאן דס"ל דפחות מכביצה לא בעי נטילה א"כ לא קאי הש"ס התם אאכילת מצה דסגי רק בכזית כמ"ש ב"י בשם רוקח דלא כמ"ש תוס': שם ד"ה צריך וכו' וא"כ בלאה"נ ולק"מ קוש' תוס' ד"ה אסורי' ולא צריכי' לתי' תוס' שם יהדרי' לכללן דבעי כוונה וכן למ"ד טיבולו במשקה בעי כוונה נמי לק"מ קו' תוס' וממילא סמכי' אש"ס דברכות מ"ג דבעי' כוונה וק"ל: שם סקי"ח דעכ"פ יש בו נ"ב וכ"כ להדי' רדב"ז ח"א סי' ט"ו: סי' קנ"ט מנ"א סק"ג וזו דעת הרמב"ם נ"ב כרשב"א ודעת הטור כהרי"ו וק"ל: באו"ד ובכלי עץ נ"ב וביש לו מעמידין של ברזל כגון חבושי' ומעגלי' אז דינו ככלי מתכות כמ"ש הרמב"ם ספ"ד מכלים כרבנן דר' נחמי' שבת ס' ע"א ע"ש ושעורו כעין מלאכתו: שם סק"ד הי' לו דדים נ"ב עיי' לקמן סקי"ט באו"ד חצי עגולה לא נ"ב והעיקר בזה דבכיור לא הי' הדד גבוה מהכיור וכ"כ בא"ר אבל שפופרת לעולם פסול וכ"מ ברמב"ם פ"א מכלים הל' א' וכן הסילונוס ע"ש ואין איסור ליטול משום ברזא אם יוצא המים ע"י שפופרת או צינור רק מברזא שיוצאין המים מחביות עצמו: שם סק"כד וסי' קס"ד ה"גה קס"ו: סי' ק"ס מג"א סק"ב דמשקה [איפסול] נסגר ונ"ב דמקשה אי פסול: שם סק"ז דבד"ה נסגר ונ"ב פה: שם סקמ"ז ועיי' בנדה נ"ב י"ז ע"א: סי' קס"א מג"א סק"ו תוס' מנחות דף כ"ז נ"ב ע"ח ע"ב ודף כ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן ע"ש: סי' קס"ב מג"א סק"ה שאין יכול נ"ב היינו כשנפסק הקילוח אבל בקילוח א' ועדיין כח גברא קיימת מצטרף דלא גרע משפיכת ט' קבין לקמן סי' תר"ו סק"ט וק"ל ועט"ז ססק"ה סי' קס"ה ססי' נ"ב ועיי' מג"א סי' שאח"ז סק"ב מ"ש מהרש"ל בזה: שם מג"א סק"ה מיהו הט"ז וכו' דלא אמרי' כן נ"ב עיי' לקמן סי' תס"ז ס"ק י"ב: סי' קס"ו מג"א סק"א סי' קע"ד נ"ב סק"ו: שם סק"ב רל"ה סעי' ב' נ"ב סק"ו: שם סק"ג נ"ב עיי' ח"צ סי' קכח שהק' ג"כ קו' מג"א בהוספת נופך ומסיים ונלאו כל חכמי לב לישבו ועמ"ש באורי מה"ר א"וו ולפע"ד דהא בזבחים לי"ב רע"ב איתא רבעי סמיכה לפני ה' בפנים חמש וא"כ צ"ע מאי משני השם כריברז"י דמרחיק צפון מה בכך אכתי לעייל ידי' כי היכי דלקיים לפני ה' וע"כ צ"ל דהאי לפני לא הוי מצוה בפ"ע אבל הכל בכלל תיכף לסמיכה שחיטה ובין שתהי' בפנים אלא שמשהי כ"ב אמות בין סמיכה לשחיטה ובין שתהי' תיכף אלא שאינו בפנים ממש לא מקיים תיכף לסמיכה שחיטה עד שיהי' שניהם תכופין ובפנים וכ"מ מ"ל רש"י ל"ב רע"ב וע"ש בתוס' סמ"א והשתא א"ש הכל דבס"ד הוא סייעתא לעולא דמדלא עייל ידיה לפני' ומקיים תרווייהו