ליקוטי חבר בן חיים ח קסח

פסולי המוקדשי' אמאי גזרו גם בחיה שריפה ואמנם תינח אם אי' חולין בעזרה אפי' אי' שחיטה לאו דאוריי' לר"ש משא"כ אי נימא דשחיטה מדאוריי' אסור א"כ גם חיה אסירה בשחיטה מה"ת ורבנן גזרו על ההנאה או"ו ד' הש"ס דאפי' שחיטה לר"ש אינה מן התורה אלא דק' אש"ס גופא מנ"ל הא ונ' דהנה בפסחי' מסקי' דלר"ש גי"ה אסור בהנאה וא"כ כר' אבהו ס"ל דיליף מנבילה וא"כ אותו מיותר או דיליף מאותו אותו אתה משליך ואי אתה משליך כל אי, שבתורה וא"כ לא מבעיא אי הכי יליף א"כ וודאי גם חולין בעזרה בכלל אי אי חולין בעזרה מדאוריי' א"כ הרי הוא בכלל כל אי' ואי מנבילה יליף א"כ שפיר אין חולין בעזרה בכלל כמ"ש לעיל אמנם כיון דאותו מיותר וחולין בעזרה הוה דומי' דבשר בשדה כש"ש רש"י למה לא נדריש דאסורין בהנאה אלא ש"מ דר"ש לית לי' אי' חולין בעזרה כלל דלא דריש כי ירחק וזבחת והן הן ד' רש"י: ואמנם מה דמ' להש"ס דמדרבנן מיהת אסור היינו משום דנקט לה בחדא מחתא עם בב"ח ובב"ח מ' להש"ס מדרבנן לכ"ע אסור ומדאוריי' הוא דאיכא פלוגתא: והנה בענין אי"ה דרבנן ע' לעיל בסוגי' דחליפי אי"ה ביארתו דברי' המוקשי' בזה והם ד' המחבר דלר"ת בתרתי דרבנן הוו קידושין גמורין והיא נגד תוס' חולין ד' ע"ב ד' בי"ש שכ' תחילה בפשיטות דאי"ה אין להם דמי' ובסוף מסיק דאם קידש בהם שלא כדרך הנאתן מקודשת אם פי' והנה סותר ד' עצמו וע' בריטב"א גם כ' לחלק בין פסולי עדות דרבנן לאי"ה דרבנן דלא כש"ג שהביא בי"ש שם ואמנם נ' ד' הש"ג בנוים על ד' רש"י פסחי' ה' שכ' דטעמא משום אפקעינהו וא"כ ה"ה פסולי עדות דרבנן: וגם ד' הריטב"א נ' כסותרין דבמתני' פשיטא לי' דאין לחלק בין דרבנן ומסברא הו"ל ופה בסוגיין מפקפק בדבר: אמנם ד' הלח"מ ג"כ מוקשי' דהרמב' והרמב"ן ע"כ מחולקי' דלהרמב"ן בשעה ו' חוששין לקידושין אפי' בחמץ דאוריי' משא"כ להרמב' ואפשר כוונתו דמ"מ תרוויי' פליגי אסברת רש"י: ודע דמה שהביא להכ"מ לסבור כן בד' ה"ה הוא דמ' לי' דלשטת ר"ת לק"מ מפ' האיש מקדש וא"כ ל' ה"ה מ' דהרמב' כרש"י ס"ל ואין זה הכרח דיכול להיות כוונת ה"ה בד' ר"ת גופא דיש לחלק בין חדא דאוריי' או תרוויי' דרבנן: וגם ד' המ"ל מוקשי, שהק' ד' רדב"ז אהדדי ואין להם ענין דבשלמא באי' הנאה כיון דאין להם דמי' א"כ לא הוה איהו בעלי' עליי' משא"כ חצי פרוטה כיון דמן התורה אסורה לגזול ככל חצי שיעור וכמ"ש הרמב' בה' גזילה א"כ הו"ל איהו בעלי', עלייהו כי אייקר ברשותי' אייקר ואין כאן מקום סתירה: והנה הרשב"א הביא בשם בעלי תוס' דתקרובת ע"ז אפי' אי הוה דרבנן מ"מ עשאו חכמי' דלא ליהוי דמרי' והטעם נ' משום דכל דתיקון רבנן כעין דאוריי' תיקן וכיון דבשאר עניני ע"א הוה לאו דמרי' מדאוריי' א"כ גם בתקרובת עשו חכמי' כן משא"כ בחולין בעזרה למ"ד לאו דאוריי' אין כאן דאוריי' כלל ומהי"ת לא ליהוי דמרי' וממילא לדברי' ל"ק אהך תוספתא מסוגיין דבחולין בעזרה אי לא הוה כ"א דרבנן כיון דהוה דמרי' א"כ שפיר מקודשת מדאוריי' וחכמי' לא הפקיעו בכדי משא"כ בתקרובת דתוספתא ומעתה גם מחמץ לק"מ דבחמץ כיון דבחמץ דאוריי' הוה לאו דמרי' א"כ גם בחמץ דרבנן תיקן רבנן כן ושפיר כ' רש"י דאפקעינהו רבנן ע"י הפקר ואינה מקודשת: ולולי דמסתפינא הייתי אומר לתרץ מהך דחולין שהק' הרשב"א דדווקא תקרובת ע"א שלא ע"י מעשה כיי"נ ועורות לבובין וכיוצא הוא דלא הוה כ"א דרבנן אבל ב"ח ששחט בה פורתא וודאי מדאוריי' אסור וכ"מ בע"א פ' ר' ישמעאל לחלק לכאורה ע"ש: והנה תוס' כ' ב' פי' במ"ש רש"י קידושי אשה שאני נ' דמס' להו אי כוונת רש"י ע"ד שכ' הר"ן בנדרי' שם דמ' לי' אי קנסי רבנן בחלופי' ה"ה בחליפי חליפין דאל"כ לא הועילו כלום בתקנתן וע"ז כ' תי' ראשון דאשה ל"ש לקרותה חליפי חליפין כ"א פרוטת מצוה דהיינו פרוטת קידושין משתרשי לי' או כוונת רש"י ע"ד שכ' רש"ל בחולין ותוס' נדרי' שם דהוה כעין לכתחלה דהרי אכתי יוכל לקדש וע"ז כ' משום פו"ר לא גזרו וע' תוס' נדרי' שם מ"ש בזה: בענין מה שנתקשה רש"א ר"פ השוכר את הפועל במ"ש תוס' דחליפי אי"ה לרש"י הוא כעין חליפי שביעית נ' כוונת תוס' עד"ז דליכא למימר שרצו לדמות חליפי אי"ה לחליפי ע"ז דא"כ גם לאחרי' יהיו אסורי' אמנם דימו אותם לחליפי שביעית דאם החליפין החליפי חליפין אסורין למחליף והם עצמן דהיינו החליפין מותרין למי שנתן בעדן חליפין כדאמרי' נכנסו דגי' יצא בשר ה"ה חליפי אי"ה לאחרי' מותרין והחליפי חליפין גם למחליף אסורין ואף דל"ד לגמרי דהכא מותרין לאחרי' אפי' לא נתן בעדן כלום כה"ג לא גזרו כיון דל"ש: והנה בענין תמיהת המ"ל אתי' תוס' ר"פ השוכר דלמה