ליקוטי חבר בן חיים ח קסו

דבתו"כ יליף לה מקרא בדם הצפור השחוטה ולא דם אחר ומעתה י"ל דהא דתנן תמית המשתלחת אין הכוונה כי אסורה כ"א דאסור לשלחה שלא יקחנה מצורע אחר ולא אמרה תורה שלח לתקלה ולעולם שוחטה ואוכלה ואולי האי תנא ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ולא נקט כ"א תמות וכן מ' לכאורה מדלא תנן אסורה בהנאה כדקתני רישא ומותרת בהנאה אלא ש"מ דגם באכילה מותרת: והנה בתוס' חדשי' שם הק' על התוי"ט דלמה באמת לא נילף שעיר המשתלח מק"ו מציפורי מצורע דידחה המשתלח ונ' דמידי אריא דבשלמא הכא המשולחת והשחיטה חדא מצוה נינהו דמהאי מקבל הדם ובאידך מזה ותרוויי' להכשיר המצורע אתי והדין נותן שהא' דוחה חבירו משא"כ התם דכ"א מכפר בפ"ע ולא עוד אלא שזה מכפר על טומאת מקדש ומשתלח על שאר עבירות ומהי"ת ידחה הא' מחמת חבירו: וטעם ד' תוס' דמשולחת אסורה לר"י ע' בכריתות כ"ה ע"א בסו"ד שם וע' עוד לפנינו: גמ' שחיטה הוא דאסרה לה הכוונה כמ"ש רש"י גבי עגלה מאימת דכיון דקדושה ל"ש בצפורי' אלו וכן בע"ע והזמנה לאי' הנאה לאו מלתא היא א"פ שחיטה הוא דאסרה לה: ונ' דבאמת למ"ד הזמנה מלתא היא סגי בלקיחה ולא אצטריך ילפותא וא"כ אפי' ר"ל ס"ל הזמנה לאו מלתא הוא מדאצטריך ילפותא: גמ' כל צפור הפי' לר"י דוודאי מסברא הוה ילפי' מהיקישא דמכשיר כמכפר דתרוויי' אסירי ולהכי אצטריך קרא דמשולחת מותרת וכיון דאתא קרא ואפיק מהיקישא א"כ גם שחיטה מותרת ולהכי אצטריך קרא לאסור שחיטה אבל לר"ל דהיקישא כדקאי קאי ומשולחת שהתירה תורה בשעת שילוח התירה א"כ למה לי קרא לשחיטה הא ע"ע גם לאחר עריפה אסור ושחיטה דצפור כעריפה דעגלה ומיושב שפיר קו' הרשב"א: והנה למאי דאמרי' שלהי חולין דהאוכל כזית מצפור מצורע השחיטה עובר בעשה ול"ת א"כ הו"מ לשנויי לעבור עליו בלאו אלא דנ' דלא לה' אהאי לאו דעיקר קרא לעופות טמאי' אתא לכך עדיפא משני לי': והנה הרשב"א הק' מ"ט לא אמר הש"ס פ' כל הבשר דדבר שנעשה מצותו ומועלין בו הו"ל ג' כתובי' פי' תרומת הדשן בגדי כהונה וצפורי מצורע ולא תי' ונ' משום דהכא ה"ט דמועלין בו דלא לימא דהוה קדשי' בחוץ ואמנם מאחר דבקדשי' אין מועלין לאחר שנעשית מצותו והכא מועלין ידעו שפיר דלאו קדשי' הוו: וי"ל עד"ז קו' ר"י דלר"ל דמחיים אסירי א"כ דומה לקדשי' ממש א"כ ע"כ לאחר שחיטה ג"כ אסור דלא ליהוי בקדשי' בחוץ: תוס' ד"ה וזה הנה כאן לא הק' כ"א לחזקי' אמנם בכריתות הקשו גם לר' אבהו דהרי לכ"ע האי לאו לאכילה אתא דהרי עופות טמאי' שרין בהנאה ונ' דעת תוס' בשמעתין דהנה באמת מסקי' בפסחי' מקרא דטמאי' יהיו לכם ילפי' לכם יהי' ויל"ד מ"ט כ' קרא גבי היתירא ל' וטמאי' יהיו לכם כיון דכבר כ' מעיקרא טמאי' הם הו"ל לסיים בתר הכי ויהיו לכם אלא ש"מ לדיוקא טמאי' הוא דיהי' לכם מותרין בהנאה משא"כ טהורי' דהיינו צפור מצורע אפי' בהנאה אסורין: וע' ברשב"א מה שתי' על קו' זאת: תוס' ד"ה שחטה וע' ברשב"א ותוס' רי"ד שהק' עיד על רש"י היאיך שייך לומר ונטרפה בשחיטה הא כל פסול בשחיטה נבלה ויעל"ד כיון דבשחיטה נטרפה למה כ' רש"י דלמא בשעת קיחה ראוי' היתה הרי וודאי ראוי היתה ולזה נ' דכוונת רש"י עד"ז דהנה ל' נמצא מורה עכ"פ על טריפות שלא הי' מחברר קודם שחיטה ומ' לי' לר"י דלמה לן למבדק בהאו צפור אחר טריפות הרי לא נצרכה אלא לדמה ותו לא דלא שמע בה מאומה כ"א אחר מיצוי דמה הי' יכול לקוברה ומהי"ת נמצאת אחר שחיטה טריפה או"ו מיירי דע"י שבדק בסימנין כדקיי"ל דשוחט צריך שיבדוק בסימנין מצא במקום שחיטה טריפות כגון נקב בגגו של זפק דהוא טרפה אי נקב בתורבץ הוושט שכ' הש"ך דהוה ג"כ טריפה וא"כ ק' דלמא מעיקרא הי' נקב זה וע"ז משני דמיירי שמצא טריפות בדקין שהוברר שמקודם לכן הי' ומיירי שנבדקה שלא במתכווין וא"ש כל ד' רש"י: והנה מ"ש תוס' דניטל הכבד ע"כ הוה משעת תולדה ק' להולמו הרי בכזית האחרון תליא מלתא ודלמא אחר קוחה ניטל כזית האחרון ונ' דכוונת תוס' ליותרת הכבד והיינו נוטל דיתר כנטול ויש ראי' מכאן דד' תוס' דיותרת הכבד טרפה וע' תוס' רי"ד. תוס' ד"ה תנאי היא ע' בכריתות מה שתי' עוד ונ' דסברתם כאן דלר"י לית לי' האי היקישא כלל ור"ן לית לי' האי דרשא כלל ומ' להו הכי דאי כמ"ש שם א"כ מאי פריך ר"י לר"ל ל"ל קרא הרי אי לאו קרא לח הוה מוקמי' היקישא כ"א לאחר שחיטה אמנם