ליקוטי חבר בן חיים ח קסה

דגם בפסח יש חילוק בין ישראל לנכרי להכי שבקא תנא ולא תני לה כלל: בסו"ד ע' רש"א שסיים ויש ליישב נ' כוונתו דמ"מ הרי הפקירה תורה השביעית לאחר ביעור ולא מקרי ממונו ולא עדיף ממע"ש דמשום דממון גבוה הוא אינה מקודשת: בערלה מנ"ל ע' רש"י כוונתו דהגמ' לא מתרץ כ"א דערלה אסור בהנאה ומ"מ הי' אפשר לומר דמקדש בערלה מקודשת וע"ד שכ' תוס' ואי קו' הש"ס הי' מנ"ל דמקדש בערלה אינה מקודשת א"כ לא מתרץ מידי ולזה כ' כי קי' הש"ס הי' מנ"ל דערלה אסור בהנאה: רש"י ד"ה מניין שלא יהנה כ"כ ליישב קו' תוס' ור"ל דהוה סיפא פי' דרישא ואמנם עדן כלל ופרט ל"ל לתני שלא יהנה והכל בכלל ומה"ט באמת נ' שפי' תוס' דרך אחר אמנם כוונת רש"י דהנה כל עיקר קו' התנא משום דכ' לכם ומ' לכל צרכיכם אמנם הרי מ"מ פרט הכ' בנבלה ומ' דבעי' פרט דומיא דנבילה דכ' בהדי' ואמנם אפשר לומר דדווקא לענין מכירה דהוה הנאה המביא לידי אכילה הוא דבעי' פרט דומיא דנבילה וכה"ג באמת בערלה אסור אמנם באיזו הנאה כ' לכם בצביעה והדלקה: ושאר ד' רש"י הם ד' תוס' דכד' הנאתן דווקא מיירי דלא עדיפא צביעה מאכילה דשריא שלא בדרך הנאתן וע' תוס' ב"ק ק"א שטת ר"ת ושאר ד' תוס' שם ובסו"ד כ' דשומר לפירי חמור מפירי עצמה לענין משקה היוצא ממנו וכ' שיש לתת טעם נ' כוונתם דהשומר שאינו עומד לאכילה רק למשקה היוצא ממנו מקרי המשקה הפירי משא"כ הפירי עצמו עומד לאכילה חוץ מזתים וענבים שעומדין למשקה: רש"י ד"ה אי מה קדש ואנן תנן וקידש בדמיהן מקודשת יל"ד אי היינו קו' הש"ס א"כ ל"ל דמייתי כלל ויוצא לחולין ואפשר משום דהא ג"כ ממתני' שמעי' דקתני מכרן וקידש בדמיהן מ' דאף לאחר שמכרן בגופן אסור לקדש: ונ' דגם רמז הש"ס דלא מסתבר דמשביעית ילפי' דאינו יוצא לחולין ותופס דמי' וגם הדמי' אם החליפין יוצאין לחולין כדאמרי' לקמן דשבועי' גופא מקודש ילפי' אלא דאמר קרא היא בהווייתה תהא וא"כ מ"מ עיקר ל' קידש הקדש מ': מה ת"ל לא יאכל ע' ריטב"א מ"ש לתרץ מבן פקועה ובד' תוס' רי"ד נדחו דבריו דמ"מ הו"ל בן פקועה שחטו קודם שנגמר דינו וכוונת ד' הריטב"א דע"כ לקנוסי בעלי' ציוותה תורה לסקל דאי משום לסלק המזיק דיו בשחיטה וע' ד' תוס' רי"ד וש"י: ולכאורה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה וסגי באיזו מיתה שיהי' רק שלא תהא נבילה והנה בכלל שור הנסקל גם עוף כדתנן ועל תרנגול שיצא להסקל בירושלים במס' עדיות ודלמא משום עוף כ' ולא יאכל אח בשרו ואפשר דמ"מ בשרו אשור קאי ובשר הו"ל למכתב: א"נ ושפך את דמו מיהת בעוף בעי' וזה לא הוה שייך בסקילה: כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פי' כ' מהר"ל מפראג בס' נתיבות דמואהבת את ה' אלקיך דכ' בפ' ואתחנן לא פי' דהוא ג"כ דריש לרבות ת"ח דבכלל אהבת ה' לאהוב כל נאהבי' אבל ביראה מלתא אחריתא היא דבל יראת זולתו ית' פחיתות ביראת שמו ואמנם ר"ע מ"מ דריש הכי דס"ל יראת ת"ח היינו יראת התורה והיינו יראת ה' שהיא ראשית חכמה: רש"י ד"ה כפרה כ' זה ע' רש"ל וכדברי' מבואר בתוס' רי"ד והסביר דאתופס דמי' לחוד הקושי' ומיושב קו' רש"א וע"ש: דתנא דבי ר"י ולא נקט הש"ס מלתא דרב אשי מלא תאכל כל תועבה דלא אתיא כ"א כר' אבהו דלא תאכל הנאה מ' ואלו לתדבר"י גם לחזקי' א"ש ונ"מ לשלא כדרך הנאתן דלרב אשי שרי דאכילה כ' ולתנא דבי ר"י אסור והכי קיי"ל ומה"ט נ' דנקט הטור ד' תדבר"י ריש ה' בב"ח ולא נקט דרב אשי: ובד' ת"א חזי' תמיהא דג"פ כ' לא תבשל בתורה ובכולהו תרגם לא תיכול והרי חד אבישול קאי': ונ' טעמא דרב אשי דק' לי' הרי גדי ג"פ אצטריך וא"כ ע"כ משום גדי כ' לא תבשל: בענין ציפורי מצורע פ' האיש מקדש תוס' ד"ה משעת שחיטה וכ"כ הרשב"א ורמז ע"ד רש"י כאן שכ' בהדי' דמשולחת לגמרי שריא לר"י וצ"ל דל' ציפורי במתני' לרש"י משום דגם בנגעו בתים צריך שתי ציפורי' לחטא הבית להכי נקט ל' רבים בין לצרעת אדם בין לצרעת הבית: אמנם בתוס' רי"ד הביא ממשנה שלימה פי"ג מנגעי' דתנן נשפך הדם תמית המשתלחת ש"מ דהזית דם מתיר למשולחת ונ' ד' רש"י עפ"י מ"ש התוי"ט שם באותה משנה ליישב ד' הרמב' דאף שפסק גבי שעיר המשתלח דאין ב"ח נדחין פסק כהך מתני' משום