ליקוטי חבר בן חיים ח קסד

או שוה פרוטה משא"כ קנין אשה אף דסגי בפרוטה הוה מכירה חשיבה ומקרי מכירה בדרך הנאתן ועדן מאפרן ק' וע"ז סיימו דבעי' קנין אשה ע"ד שאר קניני' ובשאר קניני' הדרך לקנות בעד חפץ אפי' יהא אפר אבל אין דרך לקנות בעד חפץ לאפרו דהיינו לכשיהי' אפר: ואמנם בפסחי' כ"ט ע"ב כ' ג"כ תי' אקו' זאת וצריכה ג"כ ביאור וכוונתם ע"ד שכ' הרשב"א בסוגיין דכה"ג מקרי דשלב"ל ע' ברשב"א שהסביר בטיב טעם: אמנם לי נ' לתרץ דהא דאפר מותר משום דנעשה מצותו אמנם כ"ז שלא קיים מצות שריפה אין לו זכות באפר כלל: אמנם מה שלא הרגישו תי' בד' הר"ן דגם שלא בדרך הנאתן לא שרי מדרבנן מיהת כ"א לחולה שאין בו סכנה נ' דעתם דחולה שאין בו סכנה שכיח ובר דמים מקרי משא"כ בדרך הנאתן דבעי' יש בו סכנה ולא שכיח אי נמי דהתם הוה המכירה בדרך הנאתן ואסור ומ"מ מיושב קו' הריטב"א בזה: ואפשר משו"ה לא הק' תוס' מיד מפיגול דלכאורה בקדשי' גם שלא בדרך הנאתן אסור ובערלה ואינך שרי ולא רצה למתני אלא כלאי הכרם: ומ"מ בסו"ד מיושב מ"ט לא תנא סתם המקדש באיה"נ דס"ד גם ע"ז בכלל: גם מ' מד' תוס' דלר"ש אף דחמץ מקרי גורם לממון מ"מ המקדש בחמץ אינה מקודשת והטעם אפשר דלמאן דמשהה ועובר בב"י מקרי גורם לממון משא"כ לדידה: בענין מקדש באי"ה פ' האיש מקדש. תוס' ד"ה המקדש ע' תוס' פסחי' כ"ט ע"ב ד"ה אין פודין שהק' מאפרן וכ' בחי' לשה"ג העבר בסוגי' דחליפי אי"ה כוונת תי' לד' הרשב"א דלכשיעשו אפר גופא אחרינא היא אמנם יש לכווין יותר בד' ד' תוס' רי"ד שהק' בפטר חמור ל"ל מקודשת הרי יכולה לפדותו ותי' דלכשתפדה יהא שוה מ"מ עכשיו אינו שוה כלום וזה ג"כ כוונת תוס' דמ"מ עכשו לא נתן לה כלום ובסו"ד שם הקשו דמ"מ משלא כדרך הנאתן ק' ונ' דבמה שסיימו בפסחי' שם התחילו בסוגיין ולא הקשו ב"א משלא כדרך הנאתן לחוד וע"ז תי' מה שתי' וע' ח"מ ובי"ש אה"ע סי' כ"ח שכ' בפשיטות דאם אמר לה בפי' שמקדש באפר או שלא כדרך הנאתן מקודשת ונעלם מהם ד' הריטב"א בסוגיין לענין שלא כדרך הנאתן וד' התוס' פסחי' לענין אפרן וד' תוס' ר"פ השוכר לענין תרוויי' והנה התחלת ד' תוס' שם צריך ביאור דל"ל למידק מדיוקא דסיפא דמקדש בערלה אינה מקודשת הרי בהדי' קתני לה או"ו דאמה שסיימו בסוגיין התחילו בע"א שם דאילו למסקנתם כאן יש מציאות עכ"פ שמקדש בערלה מקודשת או אם יש באפר שו"פ או שלא כדרך הנאתן שו"פ והיינו אם פי' להדי' שמקדשה בכך וע"ז דייקו תוס' שם דא"כ ל"ל דקתני בסיפא קידש בדמיהן ליפליג וליתני בגופן בד"א אם אין בהם שלא כדרך הנאתן שו"פ או"ו דבכ"ג אינה מקודשת: ואמנם תוס' בשמעתין מ' להו משום דמתני' נקט כמה נקברין כגון שור הנסקל עגלה ערופה וכיוצא וכמה שגם שלא כדרך הנאתן אסורין כגון כלאי הכרם ובב"ח להכי מסתבר לתנא לחלוק טפי בדמיהן דשייך בכולהו: והנה בביאור תי' שם פ' השוכר כבר כ' בחי' לשה"ג שם ומדברי יובן החילוק בין ד' תוס' לד' הריטב"א בשמעתין דלד' תוס' דווקא קידושי אשה דאיכא דמקדש בדינר או במנה לא מקרי מכירה שלא כדרך הנאתן ואסור משא"כ אם מוכר לחולה שוה מנה בפרוטה למעבד בי' כ"ה הוה המכירה ג"כ שלא כדרך הנאתן ושרי ולד' הריטב"א כל מכירה מקרי כדרך הנאתן: ונ' לי ראי' לד' תוס' פ' השוכר דבכ"ג אסור מדחזי' דכייל תנא ותני נשרפי' ונקברי' זה בתוך זה דבתר דתני ערלה וכלאי הכרם תנא שור הנסקל וכו' דהווי כולהו מן הנקברי' עד דקתני שער נזיר דהוה מן הנשרפין והדר תנא פטר חמור ובב"ח מן הנקברי' והדר חולין בעזרה מן הנשרפין וכן ערלה שרי שלא כדרך הנאתן וכלאי הכרם אסור והדר שור הנסקל שרי בב"ח אסור ש"מ דלהכי כיילינהו תנא למימר דכולהו חד דינא אית להו ובין באפרן ובין שלא כדרך הנאתן אינה מקודשת: באו"ד והא דלא חשוב חמץ וכו' מבואר בד' הראשוני' שכ' דתנא ושייר דלא ניחא להו לאוקמי מתני' כריה"ג דחמץ מותר בהנאה ולולי ד' אפשר לומר דתנא מס' לי' אי כר"י אי כר"ש ואי הוה נקט חמץ בפסח הוה דלא כר"י דמ' הא עבר עלי' הפסח אסור בהנאה ואי הוה נקט עבר עלי' הוה דלא כר"ש וכ"ת הרי גם ר"ש מודה דמדרבנן מיהת אסור והרי גם באי"ה דרבנן לתוס' אינה מקודשת אמנם ה"ד דשל ישראל אבל לא בשל נכרי ואי הוה נקט בהדי' של ישראל הו"א כראב"י