ליקוטי חבר בן חיים ח קסג

הוא ולא חליפי חליפין ר"ל דהאי כי חרם הוא קאי על והיות כל שאתה מהייה ואמנם דווקא הוא אסור ולא חליפי חליפין ומזה מוכח דע"כ כי חרם הוא ולא כגי' רש"א בקידושי' ע"ש: והנה הטור פסק דחליפי חליפין מותרין וכ' הב"י חד טעמא משום דבדרבנן הלך אחר המיקל וזה תימא דהרי מקרא ילפי' כל שאתה מהייה ואמנם תי' שני א"ש דכיון דקיי"ל בכתובין אין מלמדין א"כ ממילא חליפי חליפין מותרי' וד' הרמב' נ' ע"ד שכ' הריטב"א ליישב קו' תוס' דה"ק הש"ס שני כתובין כי הני דלא הוו ב' כתובי' אין מלמדין וא"כ באמת לא הוו ב' כתובין וש"פ הרמב"ם: ואמנם ביישוב קו' תוס' דהא תליא אם הא דבשביעית החליפין יוצאין לחולין מקרא ילפי' א"כ שפיר מצא למילף מע"א ומ"מ מהך דרשא נדע זה אמנם מד' רש"י מ' דלא הוה זה כ"א סברא וא"כ שפיר מק' תוס' ולכאורה אפשר לומר דמהיא ילפי' הוא בהוייתה ולא חליפין בהווייתן ומיושב קו' רש"א בקידושין לסוגי' דע"ז האי היא מאי עביד לי' דשפיר איבעי' לי' למ"ש: והנה עמד במ"ל אד' תוס' ר"פ השוכר את הפועל דלאחר שכבר תי' דשכרו אסור מ' אף לאחרי' שוב הקשו דלמא לכתחלה דווקא והנ' דאין כוונת תוס' ר"פ השוכר במה שתי' דשכרו אסור ח' אף לאחרי' מטעם שכ' בחולין דדומיא דיי"נ קתני כ"א מה"ט דאס"ד דאפועל לחודא אסור א"כ עיקר חסר במתני' דהכי הו"ל למתני פועל שנשכר לעשות מלאכה ביי"נ שכרו אסור ותנא פועל ושביק ואזיל אלא ש"מ דלכ"ע אסור והשתא שפיר הקשו דלמא באמת בשאר אי"ה ג"כ חליפין מדרבנן לכ"ע אסירי אלא דחליפי חליפין מותרין לכתחלה גזרו אחליפין שלא יחליפו עמו וחליפי חליפין מ"מ מותרין דמ"מ לא וחליפי עמו ומה"ט מקודשת שיכולה להחליף: א"נ דה"ט דעשאו רבנן דומיא דשביעית ובשביעית ג"כ חליפין מותרין אם החליפן ומה"ט הקדימו הך דומיא דשביעית ור"ל דנכנס בשר יצא דגים ול"ק קו' רש"א ומ"מ שפיר תנן מקודשת דבקידושי אשה לא גזרו וע"ז חי' דמ' אף דיעבד ואמנם בחולין דמטעם יי"נ אתי עלה ממילא אין מקום לקו' שניי': ודע דממ"ש תוס' בחולין בסוה"ד מבואר דס"ל דאפי' בתרתי דרבנן נהי דלא אמרי' אינה מקודשת מ"מ לא הוה כ"א ספק קידושין וזה תימא על המחבר באה"ע סי' כ"ח שכ' בפשיטות דבתרתי דרבנן אפי' ס' קידושין לא הוה: וסבור הייתי לומר דד' תוס' בקידושי' גבי חולין שנשחטו בעזרה כד' המחבר דאס"ד דמודו דחוששין לקידושין והוה ס' א"כ אכתי אמאי השוה בברייתא חולין בעזרה לפטר חמור ובב"ח הרי בהני ר"ש מתיר בהנאה ואמנם ראיתי בראש בקידושין שם שכ' בהדי' כד' תוס' חולין וצ"ל דאולי מודה ר"ש דפטר חמור ובב"ח מדרבנן מיהא אסורין בהנאה ושפיר דמי להדדי: והנה מד' הריטב"א שם מ' דבמה שהאריך רש"י לפ' דקו' הש"ס מחיה מתורץ קו' תוס' וצ"ל דה"ק דד' רש"י דנוכל לומר דהך חולין בעזרה דקאמר ר"ש מקודשת היינו בחיה וחיה סגי אי באכילה אסרוה רבנן ולא בהנאה וכמ"ש רש"י מלחא בטעמא: ודע דבמ"ש בתחלת ר"ל דמ' מדלא קאמר מותר בהנאה וקאמר סתם דרבנן אלא ש"מ דבאמת בהנאה אסור מיהת מדרבנן: והנה הבי"ש סי' כ"ח הק' דהראש כ' כאן דאם מכר אי' הנאה הוה מעות מתנה אם הכיר בה הלוקח ובב"מ בסוגי' דשבח קאמר דדווקא במקדש אחותו אמרי' זה תו"ד ואמנם נ' דד' הראש דכי היכי דבאחותו משום דאיכא סברא אמרי' דמעות מתנה ה"נ כן כיון דבאמת יוכל ליהנות באי' זה שלא כדרך הנאתן וודאי מעות מתנה יהיב לי' ואין זה דומה להכיר שאינו שלו דיבאו בעלי' ויטלוה ממנו: והנה התוס' כאן בקידושין לא הק' במתני' כ"א אשלא בדרך הנאתן ולא מאפרן כלל אף דלכאורה מאפרן ק' טפי דשלא בדרך הנאתן לחולה דווקא שרי וה"ט משום דשור הנסקל בב"ח ועוד כיוצא דתנא תנא הן מן הכקברין ואפרן אסור וכיון דבמה שתי' גם אפרן מיושב ניחא להו להק' טפי משלא בדרך הנאתן: ואפשר דמה"ט מואנו תוס' בתי' הריטב"א שכ' דמ"מ אין לו רשות למכור דלא נתנה בו תורה לבעלי' תורת דמי' משום דאכתי אפרן ק': ואפשר ג"כ משום דק' להו לתוס' א"כ בתרתי דרבנן: נמי נימא דאינה מקודשת ולד' הריטב"א צ"ל דהיכא דלאו עיקרו דאוריי' לא הפקירו חכמי' הדמי': ודע דמתני' דקתני סתם כלאי הכרם דמ' אפי' בחו"ל דלא הוה עיקרו דאוריי' מ' קצת כרש"י דאפי' אין עיקרו דאוריי' אינה מקודשת ואמנם ר"פ השוכר הק' משלא כדרך הנאתן ומאפרן בהדדי ותי' שם צריך ביאור ונ' כוונתן דה"ק דנהי דאם מוכר שוה מנה בפרוטה דהיינו ליהנות ממנו שלא כדרך הנאתן גם המכירה הוה שלא כדרך הנאתן ושריא התינח אם מקבל פרוטה