ליקוטי חבר בן חיים ח קסב

הוא דאין לו דמי עצים ואמנם התינח אי רש"י דאוריי' קאמר משא"כ אי דרבנן כד' תוס' א"כ שוב לא קנסו רבנן כ"א היכא דמכר משא"כ אי לא מכר כלל למה לא יהא מותר בדמי' וא"כ ל"ק ב' הקו' של תוס' ומעתה נבא לסוגי' דנדרי' דהש"ס ידע שפיר ד' רש"י דחליפי אי"ה חסורי' על המחליף מדאוריי' ומ"מ מיבעי' לי' לרב"ח דלמא דווקא באי"ה דאוריי' דאסרה תורה אף לבעלי' בהם דמי' משא"כ במודר דעל המנדד לבד אסירי' י"ל אם החליפין מותרי' עלי' ובעי' הש"ס למפשט מדתנן גבי אי"ה דאם קידש בחליפין מקודשת וא"צ לחזור ולקדש, והנה חליפי אי"ה ג"כ מותרי' אכ"ע ורק אמחליף אסורין ומ"מ מותר ליהנות בחליפי חליפין וה"נ ל"ש ומה"ט ג"כ אף דכבר שני לי' דלמא לכתחלה הוא דלא הא דיעבד עבד מ"מ הדר פריך לי' מהכא ולמימר דהרי הכא לכתחלה מקרי דהרי עדן לא נהנה ויכול לחזור ולקדש וכ"ז שלא נהנה לא עבר ומשני לי' מ"מ דלמא לעולם אסור להנות בחליפי חליפין וה"ה הכא בחליפין לגבי מנדר אלא דהתם אי עבד עבד בקידושי אשה והן הן ד' רש"י בע"א פ' ר"י ול"ק קו' הריטב"א דלישני הש"ס קידושי אשה שאני דבאמת היינו הך דמשני לי': ודע דהראש בקידושין לא הי' גורס כלל ברש"י חולין הא דמצינו דמים לחמץ ולזה כ' דרש"י מנדרי' יליף למלתי' ע"ש: ונשאר עלינו עוד ליישב קו' הר"ן ושאר ראשוני' על רש"י דמאי מצינו דמי' איכא הרי מ"מ לאו בר דמי' הוא ר"ל דהוה מטבע שפסלה מלכות ואי שקיל דמי לאו הייני דמי איסור ונ' דלזה בפרט רמז רש"י שוב במה שסיים וכר"י וה"ק דלכאורה מ"ט אמרי' לר"י דווקא לאו בר דמי' הוא הרי גם לר"ש אסור למוכרו בפסח וגם אסור להשהותו דהרי עבר בבל יראה ומ"מ אמרי' דמקרי דבר הגורם לממון וע"כ צ"ל כיון דאיכא שום צד שיבא לידי ממון מיחייב האוכל לשלומי לי' א"כ לר"י למה לא נימא ג"כ הרי יוכל למכרו לנכרי וכי חמור המכירה לר"י משהיי' לר"ש ולמה לא מקרי גורם לממון מיהת אלא ש"מ דעכ"פ הדמי' אסורי' לר"י בין תוך הפסח בין לאחר הפסח ואפי' גורם אין כאן ומיושב שוב ג"כ קו' תוס': ואמנם מה שהביא רש"י בע"א לפ' כן נ' דק' לי' למה לא קאמר הש"ס התם בקיצור למעוטי ערלה וכו' דחליפין מותרין אלא ש"מ דדווקא אם קידש בהם מקודשת לא זולת כ"א בשאר גווני אסורין אמחליף: והנה מה שעמדנו על ד' הש"ס בנדרי' למה הק' שובי מאחר דתי' כבר י"ל ע"ד שכ' לעיל דהמק' הוה ס"ל אי לכתחלה אסורין לא יהיב לה מידי וש"מ דאף לכתחלה מותרין והתרצן משני לי' דלעולם לכתחלה אסורי' ומ"מ מקודשת וכד' רש"י והר"ן: והנה בפי' ד' הראב"ד פ"ה מנדרי' במ"ש ואם קידש בגידולין צריך לחזור ולקדש נ' לפ' דהראב"ד דייק לי' מד' הרמב' שכ' ואם עבר ונהנה נהנה פשיטא ומ"ש הכ"מ דאין לוקין הרי בהדי' כ' הרמב' דלא הוה רק ספק ואנא ידענא דאס' אין לוקין אלא ש"מ דאקידושין כ"כ דאם קידש בהם אשה מותר ליהנות ממנה וא"צ לחזור ולקדש והטעם כיון דגידולין לא הוה כ"א ספק ונהי דמספק אסורין מ"מ להרמב' ס' דאוריי' רק דרבנן אסור וא"כ האשה דהיינו חילופי גידולין לא הויא כ"א ס' דרבנן ומותר ליהנות ממנה וע"ז כ' הראב"ד דלא היא כ"א גידולין וודאי דאוריי' ונהי דמ"מ הקידושין קידושין כיון דלדידה שרי מ"מ צריך לחזור ולקדש דהחליפין הו"ל ס' דאוריי' ובס' דאוריי' מדרבנן אסור ליהנות וצריך לחזור ולקדש: והנה מ"ש הלח"מ להק' על הכ"מ שכ' שאני קונמות לק"מ דהכ"מ אגידולין כ"כ דגידולי הקדש אסורי' מהש"ס מחליפין פשוט ואמנם מ"ש הכ"מ בתרומה לא הי' צריך הלח"מ להביא מנדרי' דגמ' ערוכה היא ביבמות פ' הערל הא דרב אשי בדותא דתרומה לא הוה דשיל"מ אע"כ תרומה ט"ס בכ"מ דאטו אתרומה ק' לי' להראב"ד דהרי גידולי תרומה תרומה מי"ח דבר היא בפ"ק דשבת מטעם שמפ' התם וע"כ צ"ל שבועה שהרי הרמב' הזכיר ג"כ שבועה בזה ומ"מ אין ד' הכ"מ עולה יפה דהכא בהשביעו חבירו מיירי ומאי י"ל מתירין שייך הרי אין בידו לשאול עליו וצ"ע: רש"י בע"א שם עשאן חליפין ל' עשאן ק' לי' לרש"י הרי לא הי' הב"ח שלו וע"ז כ' רש"י מ"ש והכוונה בש"ס ואולי יש לכוין גם בד' רש"י כן נ' דע"כ מיירי שלקח מתחלה הבע"ח מהנכרי ואח"כ נתן לו הע"א דאם לקח הגוי הע"א תחלה לכאורה אין החליפין נאסרין ומה"ט נקט עשאן חליפין כלומר לאתר שמשכן מן הגוי: סוגי' דחליפי אי"ה ר"פ השוכר את הפועל. והאי אעפ"י דקאמר הש"ס ר"ל אף דלא הוה מעשה בגופן כמו דמשתחוה לא הוה מעשה מ"מ נאסרי: