ליקוטי חבר בן חיים ח קסא

והביאו ראי' מסוגיין וק' דאדרבא כיון דלא אפשיטא בעיין י"ל לפסוק לקולא ונ' ד' תוס' כיון דפשטא דלישנא דמתני' מ' דיעבד דווקא אם כבר קידש בדמיהן מסתבר טפי למימר דלכתחלה אסורין אמחליף וע"ז כ' תוס' אח"כ ומיהו בקידושי וכו' והניח רש"א ד' בצ"ע ורש"ל פי' דברי' ע"ד שפירשו הראשוני' בנדרי' שם ואמנם פשט ד' התוס' נ' שבאו לומר דמה"ט הו"מ להש"ס דחליפין מותרי' אפי' לכתחלה דאף דמתני' ל' דיעבד קתני משום דק' לי' קו' הראשוני' דא"כ לא יהיב לה מידי וע"ז כ' תוס' דלמסקנא דווקא מידי אחרינא לא שרי לי למזבן בהו משא"כ אשה שרי או דמשום פו"ר לא גזרו או משום דבשלמא דבר שלוקחין בשווי לפי ערך המעות מקרי זבינא משא"כ אשה דגזיה"כ הוא רק שצריך לתת לה פרוטה אבל מ"מ אינו קונה אותה דרך מו"מ בהך כספא כה"ג לא גזרו דדמי קצת למ"ש מצות לא ליהנות ניתנו וזה ג"כ כוונתם בפ' ר' ישמעאל שכ' דלא דמי לשאר קניני' ומ"מ לא תנא תנא ל' לכתחלה דלא נימא דגם שאר מילי מצי לזבוני לכתחלה ומ"מ כוונת תוס' דפשט ל' המשנה דלא תנן מכרן רשאי לקדש בדמיהן מ' דדיעבד דווקא ושפיר פסקו לחומרא ומה"ט כ' ג"כ בתחלת דברי' יש לאסור מדרבנן דאז שייכי הני חילוקי בין קידושי לשאר זביני משא"כ אי הוה דאוריי' וכמ"ש לד' הרמב': ואמנם הרשב"א בחולין והריטב"א בנדרי' דחו דה"ק הש"ס לכתחלה הוא דאסור להחליף משא"כ בדיעבד החליפין מותרי' לכתחלה וברשב"א נדרי' והר"ן בנדרי' והרא"ש בפסקי' לא בפי' דחו זה הרשב"א והרא"ש הק' הרי זה ידעי' מדגלי רחמנא בנבלה או מכר ש"מ דאסור למכור לכתחלה והר"ן הק' א"כ וודאי מצינו דמי' לחמץ בפסח אי יהא רשאי למכור לכתחלה וע' במ"ל שתמה על הרא"ש בפי' ולא זכר ד' הרא"ש בפסקי' ואמנם ד' הני רבותי הוא עד"ז דוודאי מאן דפשט ממכרן שפיר פשט דאיהו הוה סבר דרב"ח איבעיא לי' דיעבד מהו אחליפין ודיעבד וודאי אין חילוק בין נדרי' לשאר אי' ואי שאר איסורין מותרי' גם נדרי' מותרין ואמנם הש"ס דחה דלכתחלה מיבעי' לי' והכא קמבעיא לי' בשלמא שאר איסורין אסור למוכרן דממ"נ נשרפין לשריפה קאי ונקברין לא עדיף מכירה מאפרן דאסרה תורה משא"כ נדרי' דאמודר דווקא אסורי גם להחליף מותר או"ד טעם האי' משום דמחליף כמגדל דמי דאין נוטעין אגוז של ערלה אף דנטע מותר דיעבד וא"כ גם בנדרי' אסור: והנה הרא"ש בפי' לנדרי' שם כ' ג"כ כהריטב"א והרשב"א חולין הי"ל דהאיבעיא אלכתחלה קאי אלא שהוסיף וליהנות מן הדמי' ונ' כוונתו דלד' הפשטן שפיר איבעי' לרב"ח בכל אי' ואמנם הש"ס דחי דבאמת לא איבעי' לו' כ"א בנדרי' והוסיף הרא"ש דוודאי להחליף בנדרי' ליכא אי' וכמו שכ' דלאו לשריפה ולאו לקבורה קיימי אמנם כיון דהמחליף כוונתו ליהנות מן הדמי' מי נימא דמה"ט אסרה תורה להחליף או דלמא משום דאי"ה לשריפה או לקבורה קיימי משא"כ בנדרי' וא"כ אפי' לכתחלה מותר להחליף: ועתה נבא לד' רש"י דהנה לכאורה מסוגי' זו כל דברי' מוקשי' דממ"ש דמהאוכל תרומת חמץ מוכח דחליפי אי"ה אסורין למחליף וא"כ למה לא פשיט הש"ס מהתם ותימא שלא עמד א' מן הראשוני' ע"ז ולזה נ' בניישב ב' קו' תוס' על רש"י הא' למה כ' רש"י בהיתירא פורתא הרי חמץ עצמו דאוריי' לר"י וחליפי אי"ה דרבנן וכן מאי ראי' מתרומת חמץ הרי לכתחלה אסור למכור ותדע דאלת"ה נימא הרי יוכל לאוכלה ולזה נ' דלרש"י חליפי אי"ה מדאוריי' אסירי ומטעם שנבאר ואדרבא מד' רש"י פ' ר"י בע"א שהביאו תוס' דס"ל דחליפי' דרבנן אדרבא מוכח דס"ל דהוה דאוריי' דהנה מתחלה לא כ' רש"י שם כ"א או דאסור לאתהנויי מניי' ואח"כ כ' לבסוף אחר שכ' קידושין שאני כ' אבל לאתהנויי מדרבנן אסור ולזה נ' דמ"ש בתחלה דאסור לאתהנויי מניי' היינו מדאוריי' אסורין למחליף ואמנם כ' רש"י דכיון דלדידה שרי שפיר מקודשת ואמנם ד' רש"י דמדרבנן גם חליפי חליפין אסורין ומסוגי' דנדרי' וכמו שנבאר וע"ז כ' דמ"מ שרי לאתהנויי מנה דקידושין שאני וכמו שביארו בתוס' ואמנם אם קנה חפץ אחר אסור אפי' מחליפי חליפין לאתהנויי מדרבנן ומיושב קו' הרא"ש בקידושין דמה הכריח לרש"י לחלק בין קידושין משום דפשיטא לי' הא מנתא וכמו שנבאר ומעתה נאמר דכוונת רש"י בתרומת חמץ עד"ז דאו שנאמר התורה אסרה רק מכירת החמץ אבל לא הדמי' לאחר המכירה או שנאמר דגם הדמי' אם מכר אסרה: תורה וע"ז כ' רש"י בשלמא אם אסרה תורה דמי החמץ א"כ אף דהתם בא זה ואכל חמצו שלא ברשותו מ"מ אין לו דמי' כיון דלא שוה לבעלי' מידי משא"כ אי לא אסרה תורה רק המכירה א"כ אם בא גוי וגזלו מותר ליקח דמיו ומה לי האי מה לי אחרינא ולמה לא ישלם לו האוכל אמנם כ"ז לר"י דהחמץ מדאוריי' אסור אף לאחר הפסח משא"כ לר"ש דרק מטעם קנס אסור דרבנן א"כ דיו אם קנסוהו למכור אמנם אם בלא מכירה בא א' ואכל וודאי חייב לשלם וז"ש רש"י וכר"י