ליקוטי חבר בן חיים ח קס

אמנם קו' ג' של הלח"מ עדן ק' א"כ מ"ט פסק הרמב' בה' מ"א דעבר ומכר אי' הנאה דמי' מותרין אשר על כן הי' נ' לתרץ בנפ' תחלה ד' הירושלמי וז"ל א"ר חגא בשם ר"ז בשאין דמוהן אר"ח ז"א מקדשין בגזל כך גי' הראשוני' והק' עלי' מנ"ל דמיירי בגזל דלמא מכר לנכרי' או אפי' לישראל והכיר בה דהוה מתנה ואפי' לא הכיר והוה מקח טעות מ"ט הוה גזילה הלא המעות מלוה גבי' ונ' דלכאורה מאי ל' בשאין דמיהן וע' ברא"ש דבאמת לא גריס הכי וע' במ"ל פ"ד מאישות נ"מ בין גי' הרא"ש לגי' הראשוני' ואמנם נ' דאדרבא ר"ח בא לומר דמתני' דקתני מקודשת וא"כ ע"כ המעות מותרין על המחליף עצמו דאל"כ לא יהיב לה מידי כמו שהק' הר"ן על רש"י מיירי בשאין דמיהן דהיינו שלא מכר לנכרי כ"א לישראל ולא הכיר בה דהו"ל אין דמיהן ואמנם דווקא כה"ג הוה אין דמיהן אם אינם נמשכי' כלל מהאי' כ"א בגזילה אתי לידי' דכה"ג הו"מ למגזל ג"כ ע"ד אחר משא"כ אם הכיר בה ומ"מ קנאן א"כ ע"כ מיבעי' לי' לחולה שאין בו סכנה ושלא כדרך הנאתן א"כ נהי דבמתנה יהיב לי' מ"מ לא יהיב לי' הך מתנה כ"א חלף האי' וכן אם נימא דלא הכיר דהוה מלוה כמו כן ידע זה דלילי כן לא הלוה לו שוב אי' בהו חיליפי אי"ה ואסירי לי' לאשתמושי בהו והיינו דאר"ח זאת אומרת שמקדשין בגזל דאי לאו דהוה גזילה אפי' הוה מתנה או הלואה הוה אסירי עלי' ואינה מקודשת ואמנם ש"ס דידן דייק מלת דמיהן בדמי' הו"ל למימר אלא ש"מ דאפי' במכרן לנכרי מיירי דהוה דמיהן וש"מ דאף אמחליף מותרין וע"ז משני' דלמא לעולם אסורין ומ"מ מקודשת וכד' רש"י דכיון דלדידה שרי שפיר הויא מקודשת וכמו שהסביר הר"ן ויש לתרץ ג"כ עד"ז קו' הראשוני' מן הירושלמי על רש"י דר"ח לא אמר כ"א דמה"ט מקודשת לפי שאין החליפין אסורין אכ"ע ואמנם מודה דאתחליף אסורין ואר"ח זאת אומרת שמקדשין בגזל ר"ל גזל לאחר יאוש בלא שינוי רשות דבידה הוה שינוי רשות וכמ"ש הר"ן בחולין בזה ואולי מטעם זה לא הק' הרא"ש בקידושין על רש"י מהירושלמי אף שהביאו דהנה המ"ל לא יישב סוף ד' הירושלמי אמנם באמת מבואר בהדי' בראש שם דקו' הירושלמי הי' הרי מ"מ צריך להחזיר הדמי' ולמה מקודשת וזה ק' אפי' לרש"י: ואמנם לפי גירסתינו בירושלמי הובאה במ"ל שם אין מקדשין בגזל א"ש טפי לד' הראשוני' החולקי' על רש"י וה"ק דלהכי אצטריך ר' חגא למימר בשאין דמיהן כלומר דגם אמחליף מותרין משום דאי אמחליף אסורין לא יהיב לה מודו וא"כ ע"כ אין מקדשין כגזל אפי' לאחר יאוש אף דבידה הוה שינוי רשות: נחזור לסוגיין מ"מ גם ש"ס דידן מודה דאם מכר לישראל הדמי' מותרין וא"כ לכאורה מיירי הרמב' בה' מ"א במכר לישראל ובנדרי' דגם לישראל שרי הו"ל ישראל ונכרי שוין ש"פ דהחילופין ספק אלא דכה"ג הו"ל לפרושי ולומר ומכר לישראל והדמי' מותרין ולנכרי אסורין ונ' דמ' לי' להרמב' דסוגיין דהשוכר את הפועל פליגא דמק' התם הרי ערלה וכו' ומאי מק' לפום סוגי' דהרי דווקא דיעבד שרי אם כבר קידש אבל לכתחלה אסור לקדש וה"נ כן בשכר יי"נ תדע דלמ"ד חליפי חליפי ע"ז מותרי' א"כ לכאורה שכרו לא עדיף מחליפי חליפין ובאמת הי' נ' לומר דהא דלא רצה הש"ס לומר מיד דטעמא משום דיי"נ תופס היינו משום דק' לי' למ"ד חליפי חליפין מותרי' וע"ד דחה דהרי גם מטעם איסור הנאה ואמחליף עצמו ג"כ חליפי חליפי מותרין ודמסיק בתר הכי משום דיי"נ תופס דמין היינו באמת ע"ז וכמ"ד חליפי חליפי אסורין דפלוגתא דתנאי היא והי' מכאן ראי' לד' הרמב' בה' ע"ז דהל' כמ"ד חליפי חליפין אסורין ואף דלא קיימא מסקנא הכי מ"מ מדלא קאמר הש"ס מני' ובי' למ"ד מותרין מא"ל אלא ש"מ דלא חש ליה: ואמנם באמת נ' דהש"ס בע"ז דמק' ממכרן אשכרו ש"מ דלא ניחא לי' לחלק בין לכתחלה לדיעבד ומטעם שכ' הראשוני' דאי אסירי אמחליף א"כ לא יהיב לה מידי וש"ס דנדרי' אית לי' סברת הר"ן וש"ס דע"ז לא מ' לי' הך סברא ומטעם שדחה ה"ה דשאני גזל דמדאתי לידה גם לדידי' הוה ממון משא"כ בחליפי אי"ה דלדידי' לעולם אסורין פי' לדברי' דבגזל קידושין וממון באי' כא' ע"ד גיטו וידו דבשעת קבלתה הו"ל ממון דידי' וא"כ שפיר פסק הרמב' כש"ס דע"ז דבכ"ג מותר אא"כ גם בחליפי נדרי' הו"ל למפסק הכי ולזה נ' דד' הרמב' דרב"ח מ"מ בנדרי' שפיר איבעיא לי' דבשלמא אי"ה של תורה כיון דהתורה אוסרן הו"ל מטבע שפסלה מלכות ולא שוו ולא כלום וכד' הירושלמי דאין דמיהן משא"כ בנדרי' דלמידר בלבד אסירי לא זולת דל"ש למימר זה א"כ שפיר י"ל דחליפין ג"כ אסירי דהרי מקרי דמיהן וכמבטל אי' דמי וכמ"ש ושפיר לא אפשטא בעיין והש"ס דבעי למפשט מ' לי' דגם באי"ה שייך דמיהן וכ"כ דסוגיי' דע"ז חולקת ע"ז: והנה כ' ליישב לד' הרמב"ם דפסק איבעין לחומרת משום דס"ל דמדאוריי' איבעיא לי' אמנם ד' תוס' בחולין קשיין טפי שכ' בהדי' דמדרבנן יש לאסור