ליקוטי חבר בן חיים ח קנט

ומ"מ בד' מ"ל מובן ד' הש"ס אפי' לא בלו כלומר ובלו לרבותא נקט דס"ד אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו: דהא חומת העיר ע' ריטב"א שהק' הא אין מעילה במחובר ואמנם עיינתי ברמב' ה' מעילה שפסק דהא דאין מעילה במחובר דווקא בנאו ולבסוף הקדישו אבל הקדישו ולבסוף בנאו יש מעילה וכן מבואר במס' מעילה שם וכ"מ בפסחים גבי ריב"ז שהי' דורש בצלו של היכל ואדרבא הכ"מ פ' שם דל"ל לרמב' לחלק ומ"מ קו' הריטב"א אין לה עיקר: משום דלא אמר כירושלי' אפשר דברישא א"צ כ' דקרבן קאמר וע' בנדרי' שם: תנן התם בהמה שנמצאת יל"ד למ"ד רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב אמאי לא ניזיל כאן בתר רובא דעלמא דלאו קדשי' דהרי כבר יוכל להיות אשר היא מאותן שהכניסו לירושלים כמו מאותן שכבר הוקדשו שם וצ"ע: תוס' ד"ה אמר ע' רש"א ואמנם ד' רש"נ דלד' תוס' וכי אמרי לי שיגזיל הוא מבע גזל ותו דהו"ל לתוס' לעורר ע"ז לקמן ולזה כ' רש"ל מ"ש אמנם ברשב"א מבואר כד' רש"א: וע' תוס' רי"ד שסמך ד' רש"י: תוס' ד"ה ודלמא אשם ע' רש"א ולי נ' דדווקא סמיכה דזמנין אפי' לכתחלה לא מעכבא כגון באשה או בשליח לזה כ' תוס' דלא מעכבא משא"כ מתן ב' דעכ"פ לכתחלה מעכב: ד"ה אשתכח בת שנתה ע' תוס' רי"ד והדברי' מובני' ד' הרמב' שכ' להדיא דאשם בן שתי שנים אין לו תקנה: והל' כר"י בהקדש נ' לכאורה דכר"י לא אצטריך סתמא דבלא"ה ר"מ ור"י הל' כר"י אלא משום דבחדא איכא סתמא כר"מ דלא נימא מדהל' כר"מ בהא בהא נמי הל' ובזה מיושב מה שעמד עלי' הרשב"א הא הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ולר"מ מתורץ שפיר כמ"ש הרשב"א שם ולר"י מיושב כמ"ש: תוס' ד"ה גמר הנה קו' למ"ד גטע רבעי אבל לפי סוגיין דגרסי' כרם א"כ אצטריך הילולי': אלא דיש להק' למ"ד כרם רבעי ולא דריש חלולי' א"כ לבי"ש דלא דרשי קדש מנ"ל פדיון וצ"ע ואמנם לא הקשו אפכא ל"ל קדש דלחומש וביעור וודאי אצטריך: וע' בכ"מ ה' מע"ש במ"ש בשם מהר"י קורקוס לענין חיוב חלה לר"מ מספרי וכ' דהאי ספרי ע"כ בר"מ דלר"י לא אקרי מע"ש קדש ודבר זה תמוה והרי הכ' קראו קדש ומ"מ דברי' נראין דלר"י כיון דהו"ל ממון הדיוט ומותר לזרי' למה לא יקרא עריסותיכם: רש"י ד"ה אין לוקחין בהמה נ' דגם לרש"י לא ניחא לו' סברא קמא משום קו' רש"א ואמנם תי' רש"א ק' דהרי מוצרת ילפי' דפדאו ע"ג אסימון אינו פדוי ואמנם כוונת רש"י נ' דבאמת קרא בחילול מיירי כמ"ש תוס' אלא דלאינשי ל"מ להו לחלק בכך ולכך אין לוקחין לכתחלה ומיושב קו' תוס' ממעות בבל: ואמנם בלא"ה התם מע"ש דרבנן ולא החמירו כ"כ: תוס' ד"ה אבל בסוה"ד כוונתם דהמוכר סובר דזה הוה מתנה עמ"ש בתורה ותנאי בטל ובאמת דרך מו"מ לא כ' בתורה: סוגי' דחליפי אי"ה נדרים מ"ז לשה"ג תרכ"א. גמ' חילופין כגדולין דמי או לא מבואר לכאורה דגידולין פשיטא דאסור ומזה השיג הראב"ד על הרמב"ם פ"ל מה' גדרים שכ' גם גידולין הוה ס' ויפה העיר הלח"מ דהש"ס מצי מיירי בגידולין שאין זרע כלה והרמב' מיירי בגידולין שזרען כלה אא"כ יק' מנ"ל להרמב' דהש"ס מס' לי' כלל בגידולין ונ' בנפ' כוונת רמי בר חמא במאי הוה ספיקי' דהנה לכאורה גם הגידולין אפי' היכא דאין זרען כלה הו"ל להיות מותר משום דבטילי ברוב וכ"ת כמ"ש הרמבן' הובאו דברי' בש"ך רט"ז סק"ג משום דהו"ל דבר שיש לו מתירין לא היא דהתם בנודר עצמו אבל לא במודר דל"ש דשיל"מ דלאו בידי' לאתשילו עלה או"ו מטעם דהו"ל מבטל אי' לכתחלה וא"כ מבעי' לי' אם בחילופי כיון דעכ"פ הוא נהנה מהאי' דע"י שהחליפו קיבל החילופי' אם שייך ג"כ ענין מבטל אי' לכתחלה כמו בגידולין או לא והנה במס' ביצה גבי עצי' שנשרו מן הדקל אמרי' היכא דמקלי קלי אי' ל"ש מבטל אי' אמנם י"ל דדווקא באי' דרבנן אמרי' הכי וכד' תוס' שם והיינו ספיקא דהרמב' בגידולין שזרען כלה דמקלי קלי איסורא אי שייך מבטל אי' לכתחלה או לא ועד"ז נבון למה פסק הרמב' הך איבעיא לחומרא וכ' הכ"מ דמ' לי' דמדאוריי' מס' לי' ולמ"ש א"ש דהרמב' ס"ל כד' הפוסקי' דמבטל אי' לכתחלה דאוריי' ושפיר מדאוריי' מס' לי' ומסולק קו' הלח"מ היאיך שייך לחלק בדאוריי' בין לכתחלה לדיעבד לא היא נהי דאם מחליף האי' עצמו שייך לומר דהוה מבטל אי' אמנם אם מחליף החליפין אחליפין לא שייך שוב מבטל אי' כיון דבאמת אין תופסי' דמי' ורק משום דעבר אדאוריי' אסורין