ליקוטי חבר בן חיים ח קנח

לכהן אחר כמו שאנו נוהגין למכור זכות מצוה בביהכ"נ וע"ז תי' דהתם נהי דהכהן קונה ממנו הזכות הבשר עצמו מיהת משלחן גבוה זכי וא"כ בעי' גברא שיכול לזכות בו משלחן גבוה משא"כ באשה: וע' ח"מ ובי"ש סי' כ"ח והבי"ש קוצר בענין דעדן ק' מ"ט פסק ביו"ד דמוכרין אותו תמים חי וצ"ל כוונתו משום חומרא דא"א החמיר כאן המחבר והתם לענין מכירת בכור לא החמיר ומ"מ הו"ל להחמיר דמאן דחזי דמותר למוכרו גם הוא יאמר שמותר לקדש בו דליכא מידי שמותר למוכרו ואסור לקדש בו וצ"ע: ומ"מ באמת הדבר ק' מאד הכי בסוגי' דתמורה ח' שם מבואר בהדי' דכולהו אמוראי ס"ל דמותר למוכרו וע"כ ל"פ כ"א אם מותר למוכרו לישראל או דלמא חיישי' דשדא בי' מומא או מחזי כמסייע בבית הגרנות וא"ל דהתם ג"כ בבעל מום הרי בעי' למימר דטעמא משום דלמא שדא בי' מומא ואמרי' מעשה רב דאפי' לישראל מותר למוכרו וכ"פ הרמב"ם וא"כ מאי מס' לי' להרא"ש בב"ק שם לענין קידושין ובאמת כי גם הרמב' בה' בכורות הביא רק דמותר למוכרו והשמיט הא דמקדשין בו האשה וגם פה בה' קידושין לא ביאור מ' לכאורה ג"כ דמס' לי' לענין קידושין וצ"ע: תוס' ד"ה וכי אשה בעזרה נ' כוונת רש"י מדתנן שם שהיתה עזרה א' נקראת עזרה נשים ואחרינא עזרת ישראל ש"מ דבאותה שנקראת עזרת ישראל לא היו נשים נכנסות לשם: ומה שהק' תוס' מנשים ששחטו נוכל לומר דמיירי ע"י סכין ארוכה כדמפ' התם הא דתנן ובטומאי' בהדי נשים דמיירי בסכין ארוכה: והנה התוס' רי"ד כ' משום דלאו בני סמיכה פריך ולדברי' ר"י לטעמי' דל"ל נשים סומכות רשות ור' יוסי לטעמי' דאי' לי' נשים סומכות רשות ומסתמא סמכו ג"כ כדחזי' השתא בשאר מ"ע שהז"ג: אמנם במ"ש תוס' מתנופה ליתא לד' תוס' רי"ד ואמנם מסוטה ל"ק דלאו בת קבולי קידושין היא דהיא א"א אלא מנזירה ק' ואמנם לפי"ז למה אצטריך הש"ס למימר דחקה עצמה וכו' לימא נזירה מאי וצ"ל דזה לא שכיח דבשעה שנכנסת להניף יהא דעתה לקבל קידושין משא"כ אם דחקה עצמה משום זה כדי לקבל: ונ' דעיקר כעס דר' יהודה הי' לטעמי' משום דס"ל מקודשת ולא הי' רוצה לפרסם משום גנאי וכמ"ש תוס' ותלמידי ר"מ שאמרו אינה מקודשת לא חשו לכך שהרי אינה מקודשת: תוס' ד"ה מאי חולקין כוונתם ל' חולקי' היינו נוטלין חלק לא כהריטב"א ע"ש אלא משום דקרי להו גרגרני' קאמר דגם חוטפין חלק הצנועי' ומה שהק' ריטב"א מסיפא לרבא נ' דאדרבא רבא ק' לי' אסיפא קו' תוס' כאן למה קרי לי' חמצן גרגרן הו"ל למקרי: תוס' ד"ה משום אונסא ולכאורה י"ל ד' רש"י עד"ז דוודאי כ"ז שלא נהנית באותן הקידושין א"א לקידושין לחול אמנם כשתהנה תתקדש למפרע משעת קבלה וה"ז דומה למקדש מעכשיו ולאחר ל' יום וא"כ שפיר הו"ל בגבולין ושפיר פריך הש"ס: ואמנם קו' הרשב"א והריטב"א וד' תו"י שהביא רש"א פה תמוהין דבהדי' איתא בירושלמי הובא בר"ש ריש מס' מע"ש דכה"ג שמקבל דבר מועט והלה יאכל בקדושה אסור ע"ש: ואי משום מ"ש הירושלמי בשמעתין שהביא מקדושין בפרוטות מע"ש לענ"ד מיורי במע"ש בירושלים וכמ"ד ממון הדיוט היא: רש"י א"נ לא רמי וצ"ל דהשתא ל"ק קו' ראשוני' דלא ניחא לה למכור בפחות ומ"מ לכשיתניס יהא לה מרעומת: וע' רש"א ונ' ליישב דלטעם אונסא אם הוא אינו מקפיד בכך הוו קידושין ולטעם טרחא בדידה תליא מלתא אף אם הוא אינו מקפיד: בעא מני' רבא נ' דמס' לי' אי הטעם משום דתרויי' לא ניחא להו וא"כ גם הבעל לא מעל או דלמא משום דאיהו לא ניחא לה ואמנם איהו מעל ומשני לי' ר"נ כיון דמ"מ לא נתקיימה מחשבתו היאיך ימעול: ואמנם ר"ח בר אבין שוב איבעי' לי' אי דווקא בקידושין אמרי' לא ניחא להו משום דלמה להו למעבד מצוה בעבירה אבל במכר לא אמרי' הכי ומשני לי' דהטעם דלר"מ בכ"ג בשוגג אינו יוצא לחולין: תוס' ד"ה בכתנות כהונה ולתי' ק' חדתי' הו"ל למימר ואפשר דלר"מ באמת לא בעי' חדתא דר"מ ס"ל אין מיעל אחר מיעל אפי' בכ"ש ומתני' לקמן דבכלי שרת יש מועל ר"י היא ולר"י במתני' הוא דצריך לאוקמי בחדתא ורב דקאי לר"מ שפיר נקט שלא בלו: ואמנם ע' בריטב"א מ"ש לתרץ ובדברי' מיושב קו' מ"ל פ"ה ממעילה שהק' על הרמב' למה בכתנות כהונה שבלו יש מעילה הא אין דבר שנעשי' מצותו ומועלי' בו ואמנם למ"ש הריטב"א א"כ הנך בגדי כהונה למה הן דומין לתשמישי קדושה ולא לתשמישי מצוה וקיי"ל תשמישי קדושה וגנזין אפי' אחר שבלו: