ליקוטי חבר בן חיים ח קנז

אפשר דלחומרא נקיט סוגי' דנדרי' דהרי עכ"פ אינה כ"א ס' מקודשת: ומ"מ בדברי ס' יראים מובן ג"כ מ"ש הרשב"א לפנינו דהרי קיי"ל כר' יוסי וק' הרי אמרי' מוחלפת השוטה ולמ"ש א"ש דלמסקנא לא אמרי' תו מוחלפת השטה: רש"י אינו ידוע מ' לעולם המתין רש"י לפ' כן עד מסקנא דסוגיין נ' כוונתו דלכאורה י"ל דוודאי גם אינו ידוע א"ש דגם ידוע הוא בינוני אלא שהוא פעול ומשתמש קצת לעבר וא"כ בשלמא בפני דלעיל נקט תנא ל' מבורר יותר דהיינו אינו יודע משא"כ כאן דמשום האי דקדוק הוצרך להאריך ולומר זה אינו יודע וזה אינו יודע ואי הוה נקט ידוע הוה מקצר וקיי"ל ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה וע"כ ל' ידוע רק לעולם מ': והל' כוותי' דאביי ע' בתוס' רי"ד וריטב"א מ"ש ליישב דאף דקאמר הש"ס חיובתא דרבא קאמר והל' כאביי ולי נ' משום דהך ברייתא טביומי תני לה ולא מתניי' בתוספתא דר"ח ור' אושעיא ולא מותבינן מנה תיובתא אלא משום דכל הני מתניתין דמייתי הש"ס לעיל פשטן של דברי' בהך ברייתא מ' ולהכי קאמר תיובתא דרבא ומ"מ תיובתא גמורה לא הוה: תוס' ד"ה והל' בד' ר"ת ע' ברא"ש מ"ש ליישב מסוגי' ואמנם ברשב"א בשם ס' יראים הביא ראי' מול סברת ר"ת מעילא דאמר גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה דא"צ גט ולא מיאון אף דשדיך לחד לישנא בש"ס לעיל כוונתו דכיון דשדיך למה לא נימא דוודאי ניחא לי' אע"כ משום דהאי שינה מדרך המקדשי' ש"מ דכל דמשנה מדרך המקדשי' לא אזלי' תו בתר אומדן דעתא: והנה בענין מה שתי' התוס' רי"ד דהכא מקרי קני את משום דהאחיות ע"כ קונות כסף הקידושין עוררני תלמיד א' דזה לא א"ש כ"א למ"ד מעות חוזרין אבל למ"ד מעות מתנה א"כ שפיר קנו האחיות הכסף קידושין וצ"ל כאידך תי' שכ' שם: בענין מקדש בקדשי פ' האיש מקדש. הנה דלא תנן בקיצור אפי' בקדשי' קלים הא מוכיח לכאורה כד' תוס' ב"ק י"ג דדווקא בכהני' אינה מקודשת לאחר שחיטה אבל לא בבעלי' ע"ש והנה קדשו קדשי' ל"ש כ"א בכהני' ולהכי נקט לתרוויי' ולמימר קדשי' קלים דומיא דק"ק: אמנם לשטת רש"י וש"פ צ"ל משום דהא דאינה מקודשה בק"ק כ' בהדי' להכי תנא לה תנא ג"כ בהדיא: ודע כי ל' הרמב' שכ' כהן שקידש בחלקו מורה בהדי' כד' תוס' דבבעלי' אפי' לאחר שחיטה מקודשת: והנה רש"י אף שפי' בגמ' דגם בבעלי' מיירי מ"מ כ' במתני' שחלק עם אחי' הכהני' נ' דרצה לפ' דהיאיך מדייק הש"ס מל' בחלקו דלאחר שחיטה מיירי ולזה כ' דחלק מל' חלוקה דהוה בכהני' מני' ובי' בקרבנות וכמו שכ' תוס' בב"ק שם באמת מזה ראי' לדברי' אלא דלד' רש"י למסקנא ליכא נ"מ בין בעלי' לכהן: רש"י ד"ה בה' כוונתו דלהכי לא מרבינן כל קדשי' משום דלא שייך בעמיתו כלל משא"כ בקדשי' קלים גלי לן קרא דמקרי בעמיתו: גמ' כי קאמר ריה"ג מחיים נ' הטעם משום דמחיים אי אתרע בהו מומא נפקי לחולין א"כ עדן ממון בעלי' הן ואין לומר משום דחייב באחריותן דא"כ תינח נדרי' שחייב באחריותן נדבות שאינו חייב באחריותן מא"ל וד' רש"י ב"ק שם שפי' הטעם משום אחריות צ"ע משולחן גבוה קא זכו נ' הכוונה כיון דכל קדשי' נאכלי' במקום ידוע דווקא ובזמן ידוע ובטהרה ואיזו משלשתן שישתנה דהיינו לן יוצא וטמא שוב הם בשריפה ולגבוה הויא דשריפת קדשי' מצוה היא א"כ בההיא שעתא דאכיל לה משולחן גביה קאכיל וכ"ז דלא אכיל לה עדן לא ידעי' אי לא הדרי לשולחן גבוה משא"כ בתרומה דאפי' טמאה להסיקה תחת תבשילו קיימא ועד"ז נוכל ליישב קו' עצומה בשמעתין דכיון דסברא הוא דמשלחן גבוה קא זכי ל"ל קרא לקמן ואי אי' לן קרא ל"ל סברא אמנם הענין הוא כך דבכל דבר יש לאדם ב' זכיות זכות הנאת עצמו וזכות למכור והנה מקרא ילפי' דאין לו זכות למכור ועדן י"ל נהי דאינו יכול למכור מ"מ יכול להקנות זכות שיש לו באכילת בשר זה לאחרי' ע"ז קאמרי' דלא כן כ"א כ"ז שלא אכלן עדן לא זכה בהן ובשעתא דאכיל ההיא שעתא משלחן גבוה קא זכי ועד"ז מיושב ג"כ קו' רש"א כיון דאית לן קרא בקדשי' קלי' קרא דקדשי קדשים ל"ל לא היא דקרא דקדשים קלי' אזכות מכירה קאי וקרא דקדשי קרשים אתא לאשמעי' הא גופא דמשלחן גבוה קא זכי וה"ק קרא מה יהי' לך מן האש כלומר משלחן גבוה עצמו ועד"ז צריך להסביר ג"כ ד' תוס' ישני' שכ' שיכול למוכרה לכהן וכו' לאו שיכול באמת למוכרה אלא ה"ק זכות שיש לו במצות אכילת בשר זה יכול למכור