ליקוטי חבר בן חיים ח קנו

וספיקא כוודאי ולא תפסי בה קידושין וע"כ לד' הרמב' צ"ל כמ"ש באופן ראשון: רש"י ד"ה כי יקח נ' כוונתו דוודאי האי ובעלה אצטריך לקידושי ביאה ובקידושי ביאה ל"ש פלוגתא דאביי ורבא אלא דו' מוסיף על ענין הראשון דריש דהאי ובעלה גם אכי יקח קאי ואמנם אביי ס"ל כיון דהאי ובעלה אקודושי ביאה אצטריך והתם לא שייך ספק ב' אחיות גם לענין ראשון לא דרשי: וי"ל דרבא ואביי בדר"ה קמפלגי דר"ה אמר בפ"ק חופה קונה מק"ו והנה לר"ה לכאורה גם אביאה לא אצטריך קרא דקונה דהרי גם ביאה גומר וצ"ל דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא ומעתה רבא אית לי' דר"ה וס"ל דלקידושי ביאה עצמן לא אצטריך קרא וקרא כי אתי לקידושי כסף אתי דבעי' מסורין לביאה ואביי לית לי' דר"ה וקרא לקידושי ביאה אצטריך והתם ל"ש הספיקא דב' אחיות: תוס' ד"ה קידושין נ' כוונת רש"י עד"ז דקרא ובעלה כ' ר"ל דע"י הביאה נעשה בעל שלה כדכ' והיא בעולת בעל ומעתה בחייבי כריתות דאין כאן הויה דההיא ע"י הביאה לא נעשה בעל הוא דלא הוו קידושין משא"כ בחייבי לאוין דכ' כי תהיין א"כ שפיר הוי קידושין אף דביאתו ביאת איסור: רש"י ד"ה קני את וחמור נקט רש"י הנמשל ב"ב שם ונ' טעמי' דלכאורה בשלמא חמור לא אתי לעולם לכלל קנין משא"כ אחיות דבמיתת הא' שני' אתיא לכלל קנין דלמא כה"ג קנו כהא דאמרי' באיזהו נשך לחלק בין קטן לנכרי וע"ז כ' רש"י דהרי התם בעיקר סוגיין ב"ב קרי' לעובר שלא נולד חמור אף דאתא ג"כ לכלל קנין לכשיולד משום דהשתא מיהת לא בא לכלל קנין ומכ"ש הכא דלידה הרי שכיחא טפי ממיתה: ו' ברא"ש ובריטב"א א וה"ה מ"ש ליישב ד' הרמב"ם לחלק בין ב' תיבות לתיבה א' ויש להק' דבב"כ שם מק' עלי' דרה"מ דאמר לא קנה ממתני' וא"כ לימא רה"מ וליטעמיך הרי התם גם ר"נ מודה ואמנם במ"ש הלח"מ דדווקא ר"נ היא דמחלק בין תיבה אחת לב' תיבות משא"כ רב ששת א"כ י"ל דהתק' עלי' הוה סבר כרב ששת ושפיר ל"ש ולטעמיך: ואמנם מ"ש עוד הלח"מ דסברא ראשונה של ה"ה לא א"ש כ"א לגוונא דמתני' דאחיות ואשה ובתה משא"כ לבבא ב' ברמב' שם בגויה ושפחה וא"א ע"כ צ"ל כתי' הב' של ה"ה וק' א"כ מה הועיל לפ"ז ה"ה בתי' קמא ונ' דק' לי' למה זה הביא הרמב"ם בבא יתירא הרי מבבא דשמעתין לכאורה גם אידך ידעי' ולזה כ' ה"ה דאי מבבא ראשונה ס"ד טעמא כמ"ש ה"ה מתחלה וא"כ לא שמעי' מנה בבא דגויה ושפחה וכו' לזה כ' הרמב' מלבד בבא שהוזכרה בהדי' בש"ס גם אידך בבא להודיעינו דסברא בתרא דה"ה עיקר: רש"י ד"ה דשויתא שליח ע' בר"ן מ"ש בכוונת רש"י ולענ"ד כוונת רש"י דלכאורה למה נימא דלא שביק וכו' הרי אדרבא חזקה שליח עושה שליחותו אמנם התינח אי שויתא שליח לקדש לה איש מיוחד וכיון דקידש אות' לאחותה א"כ תו לא מצי לקדש' לה וא"כ כה"ג באמת אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו משא"כ בשמעתין מיירי דשויתה שליח לקדשה לכל הבא א"כ הרי עדן יכול לעשות שליחותו אלא דהשתא עביד מצוה דרמי' עלי': רש"י ד"ה דרמי' עלי' ויל"ד אטו בוגרת לא מיחייב אביה לתת לה נדינוא דדרשי' מהאי קרא ואת בנותיכם וכו' וצ"ל דלכאורה וכי על דבר זה הוצרך ירמי' להזהיר כל אב משתדל להשיא בתו אלא שהיו ממתינין להם עד שבגרו ואמר ירמי' ואת בנותיכם תנו דהיינו קטנות ונערות שהם בכלל תנו: ואמנם לכאורה י"ל ע"ד שכ' ההפלאה ריש האיש מקדש דהא דגבי אשה אמרי' ג"כ מצוה בה היינו אם רוצה להיות לאיש רמיא עלה מצוה קידושין ע"ד מצות שחיטה אם רוצה לאכול בשר ע"ש, ומעתה גם האב אם מוסר בתו לאישות עליו רמיא מצות קידושין וזה לא שייך כ"א בקטנה ונערה והיינו מצות דרמיא עלי' ואפשר ד' רש"י דאי לאו דכ' ואת בנותיכם תנו וכו' דרמי' עליו למיסרה לאיש וממילא הוה לי' קידושין מצוה דרמי' עלי' משא"כ אי לאו האי קרא ל"ש ל' רמיא עליו: ומ"מ יש להק' מכאן ע"ד האחרוני' הרוצי' לומר דבאב ל"ש מצוה בו יותר מבשלוחו: והנה כ' הריטב"א דע"כ אנערה קאי דבקטנה אדרבא לאו מצוה רמי' עלי' דאסור לאדם לקדש בתו קטנה וק' א"כ מאי קאמר אין הבוגרת בכלל הרי גם קטנות אינם בכלל ואפשר משו"ה בחר הריטב"א טפי בתי' קמא אף דבתרא פשיט יותר: רש"י ד"ה כולן אסורות ואפי' אמצעות ע' רשב"א מה שהק' וכ' ליישב בשם ס' יראים וכוונתו דלמסקנא לקמן בפ' האומר דהתם בנדרי' במילי בעלמא דהיינו בל' בני אדם פליגי א"כ לא אצטריך תו למימר מוחלפת השוטה ואמנם מדלא מייתי הש"ס בנדרי' כ"א דמוחלפת השיטה ש"מ לא קיי"ל כאביי והרשב"א ס"ל דלענין קידושין סוגי' במקומה עדיפא אמנם גם ס' יראים