ליקוטי חבר בן חיים ח קנה

וע"ז כ' רש"י דוודאי גם אנן לא נסייע לה לכתחלה לשוייא לה שליח לדבר זה ואמנם כיון דעבדא ואמרה דעבדא נימא אנן דלא מהימנינן לה משום דאנן סהדי דבשעת קידושין א"א לה להביא צרתה לביתה הא לא אמרי' כ"א כיון דעבדא עבדא: ואמנם ד' תוס' בזה יותר מוקשין דא"כ למה לן בגט שהכ' מוכיח הרי בלא"ה הוה התם עדות במעשה ולזה נ' כוונתם דאנן ידעי' דהמעשה מעשה הקידושין נעשה שהרי ע"כ עדים הי' בדבר דאין דבר שבערוה פחות משנים וכה"ג נאמנת משא"כ בגט דדלמא מצאתו באשפה: מסקנת הבי"ש סי' כ"ח דלד' ב"י דדרבנן הוה דאוריי' א"כ גם בגנב אינה מפורסם מקודשת משום דמדרבנן א"צ להחזיר ולכאורה סותר עצמו למ"ש בסוף הענין דגזל ל"ד וצריך לומר דלהלן מיירי היכא שצריך להחזיר הגזילה עצמה וכאן הגזילה מ"מ שלה ומדרבנן אפי' דמי' א"צ להחזיר א"כ שפיר מקודשת: רש"י ד"ה האי סרסיא נ' כוונתו דסרסיא הוה שכירו ולא גרע משליח ושפיר פריך הש"ס ול"ק קו' התוס': מהאי חרופא למ"ש הרי"ף בשם גאון דפרומא היינו מדה קטנה לא יתיישב ל' מהאי חריפא דאט, מאחר יהיב לי' ורש"י כ' לפ' לפי שטתו ולאידך פי' שכ' רי"ף מיושב טפי: הנה לכאורה לפי מ"ש הבי"ש דקידשה בגזל לפני יאוש ואח"כ נתיאש הבעלי' לא מהני א"כ לכאורה ק' יאוש בלא שינוי רשות מ"ט מהני וצ"ל דהתם הוה לי' כגיטה וידה באי' כא' דהקידושין והשינוי רשות בב"א קאתו: בענין קידושין שאין מסורין לביאה פ' האיש מקדש. ע' בריטב"א שהק' למ"ד יש ברירה היאיך שייך כלל אין מסורין ולא תי' וע' תוס' רי"ד שהק' לעיל גבי חלות הך קו' גופא ובתי' גם קו' הריטב"א מתורצת: רש"י ד"ה קידושין וכו' והריף הסביר יותר וכ' א' מבנותיך מקודשת לי דכך אורחא דמלתא ואולי ד' רש"י כד' ר"ת לקמן דבאב אמרי' דדעתא אגדולה משום לא יעשה כן במקומינו פי' דלמדתך התורה דרך ארץ אא"כ ק' קו' הר' מנחם בתוס' לקמן וצ"ל דדווקא באב שייך סברה ר"ת משא"כ באחיות העומדות מצד עצמן וז"ש רש"י: ויש לצדד אם א' מהאחיות גוססת בשעת קידושין כיון דקיי"ל רוב גוססין למיתה ולאחר מיתה עכ"פ אחותה מותרת אי כה"ג הוה מסורין לביאה דומיא דקידושי נדה דלכ"ע הוו קידושין ואף דעכשיו אינן מסורין לביאה או לא ולכאורה מדלא נקט רש"י אשה ובתה ונקט שתי אחיות מ' דב' אחיות בכ"ג מקרי אין מסורין לביאה או דלמא לרבותא נקט רש"י ב' אחיות אף דיוכל להיות ברבות הימים יהי' מסורין לביאה ומכ"ש אשה ובתה ואי הוה נקט אשה ובתה אין אחיות בכלל והוה ק' לן מנ"ל להש"ס למפרך מאחיות ארבא דלמא באחיות מודה רבא: אביי אמר ע' רשב"א ולכאורה מזה יש ליישב ד' הרמב' בפי' המשנה והרע"ב שהביאו אמתני' לעיל מלתא דרמי בר חמא דק' להו ג"כ לאביי מ"ט דמתני' הרי דרבה לית לי' אלא ע"כ דאביי ס"ל למסקנא דרמי בר חמא ואדרבא נ' מהתם נפקא לי' לאביי למלתא דמדחזי' דכ' קרא דב' אחיות בב"א אינן מקודשות וק' ל"ל קרא הרי קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין אלא ש"מ גלי לן קרא דהיו קידושין ורבא לטעמי' דלית לי' דרמי בר חמא אזיל בתר סבר אף מקמי דידע לדרבה בר אהינא ואמר דלא הוו קידושין וכ"כ רש"י לקמן אסברה לי להביא ראי' מן התורה כלומר דבאמת מסברא חיצונה מסתברא כרבא וא"צ הסבר אלא דרבה בר אהינא גם מן הכ' הביא לו ראי': א"נ י"ל דאביי ורבא בהא פליגי דהנה הא דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ילפי' לקמן פ' האומר מקרא וא"כ מה לי וודאי חייבי כריתות אי ספק וא"כ מסתברא כרבא דלא הוו קידושין ואמנם תוס' כ' לקמן דכולא סוגיא דפ' האומר אליבא דר' יושע דס"ל אין ממזר אלא מחייבי מיתות בלבד משא"כ לדידן דס"ל יש ממזר מחייבי כריתות א"כ הא בהא תליא וא"כ לדידן ממזר ילפי' דאין קידושין תופסין וכיון דבממזר גופא אמרה תורה ס' ממזר יבא א"כ אף אנן נימא דבס' חייבי כריתות קידושין תופסין ושפיר קיי"ל כאביי אמנם כ"ז לד' הפוסקי' דממזר לחוד הוא דספק שריא משא"כ לד' הרמב' דיליף מהתם דס' דאוריי' שריא א"כ בממזר היינו טעמא משום דס' דאוריי' היכא דלא אקבע איסורא מה"ת שריא משא"כ ס' חייבי כריתות כב' אחיות דשמעתין דע"כ הוה חתיכה מב' חתיכות דאל"כ היאיך יליף לה רבא מקרא הרי להרמב"ם מה"ת שריא אלא ש"מ דהוה חתיכה מב' חתיכות א"כ שפיר