ליקוטי חבר בן חיים ח קנד

שקידש כ"א בפ"ע וע"י ב' שלוחי' וקסבר תנא אפשר לצמצם: אמנם הרשב"א כ' לקמן דש"ס דילן סבר דכה"ג פשיטא אפשר כוונתו כיון דקיי"ל כר' יוסי דאפי' נתן לה קידושי' ולא פי' מקודשת א"כ הרי חזינן דלאו בדיבורא תליא מלתא כלל: תוס' ד"ה לא תקח לולי דברי' הייתי אומר דהתם לא יקחו כ' ולא יקח משא"כ הכא דכ' לא תקח קרי בי' לא תוקח דהיינו אין בה קיחה: והנה הניח התוי"ט ד' בצ"ע דהרי בפ' האומר ג"כ מאחות אשה ילפי' ונ' שכייונו למ"ש תוס' לקמן דמסוגיין שם מוכח דלדידן דקיי"ל יש ממזר מחייבי כריתות לא צריך קרא לקידושין וסוגי' דהאומר לר' יושע אזלא עיי"ש וא"כ א"ש מ"ש: תוס' ד"ה אי הכי ע' רש"א ופי' דחוק ולי נ' כוונתם דלכאורה דלמא ר"ש מלצרור דריש התם דהוה קרא יתירא ומודה דגופא דקרא במקדש בזה אח"ז ואהא איכא כרת אא"כ התם בדר"ש תפסו קידושין והיאיך פוטר מן החליצה: ועד"ז אפשר ליישב ד' הרמב' בפי' המשנה והרע"ב שהביאו שני' תי' רמי בר חמא עלה דמתני' ואף דאפרוך ואמנם אפשר דמ' להו דבאמת רמי בר חמא מלצרור קרא יתירא דריש וכרת אזה אחר זה קאי אלא דרבא לא רצה לשנויי הכא משום דא"כ לר"ש ביבמות דאצטריך לצרור אכתי יק' וע"כ אתי' לדרבה א"כ גם לרבנן נימא כדרבה ואמנם ד' הרמב' והרע"ב דאדרבה משום דרבנן ביבמות צריכי לצרור לדרמי בר חמא משו"ה פליגו אדר"ש וא"כ שפיר הביאו לדרמי בר חמא: תודה שנשחטה ע' תוס' רי"ד שכ' דל"ש כאן ברירה משום דמעיקרא לא תלי לה בד' עצמו או בד' אחרת ויש להק' מהך דתמורה גבי תשעה וכלב דפרכי' ונברור חד מיניי' וכו' וק' א"כ התם מאי ברירה שייך ואפשר דהתם בשעת חלוקה ע"כ חלקו טלה מול טלה וטלה א' חלקו כנגד כלב וא"כ נחזי אנן הי' מיניי' דשייך כנגד הכלב ונימא דהכא ג"כ חלקו מעיקרא: ועדין צ"ע קצת מהאי דמעילה פרוטה בכיס זה הקדש: שם בדף נ"ב גמ' ש"מ המקדש בפי' שביעית הנה ד' רש"י צריכין ביאור ואמנם התוס' שביארו קצת ד' רש"י אדרבא ד' תוס' קשין עוד יותר דלדברי' אטו במציאה וכיוצא שבא לידו בתורת זכיי' לא יוכל לקדש ונ' כוונת רש"י ותוס' דבאמת פירות שביעית אפי' ברשות בעלי' הפקר הם דהתורה הפקירתן ומ"מ הואיל והשתא הם בידו ויוכל ליהנות מהן מבלי שיעכב אחר על ידו ויקדמנו וכן כשהוא נותנן לידה גם היא זוכה בהן לכך שפיר מקודשת: ואמנם כ' רש"י אי נמי וכן תוס' ונ"מ דלרש"י לא דרשי' כ"א לאכלה ולא לסחורה וקידושי אשה לא מקרי קנין סחורה וע"ד שהסבירו ראשוני' ד' רש"י לעיל ו' גבי מקדש במלוה דהוה כקונה אדון לעצמו ואמנם תוס' לטעמיי' שם אין חילוק בין קנין אשה לשאר קניינים לזה כ' גם כאן דבאמת לכתחלה אסור והיינו דנקט רב ל' דיעבד ולד' רש"י גם לרב לכתחלה מותר וכד' הירושלמי ודנקט רב לשון דיעבד משום דמתני' בדיעבד מיירי: ואמנם הראי' שהביאו תוס' מלקמן כוונתם דהרי באיסורי הנאה מדאוריי' אסור למוכרן כדילפי' מנבלה דכ' בה או מכור ומ"מ אם מכר אי' הנאה דיעבד ע"כ הדמי' שלו דאל"כ היאיך יכול לקדש בגזל וכמו שדייק באמת הירושלמי לקמן אהא מתני': וש"מ קדשה בגזל וכו' נ' דתרוויי' ש"מ דכיון דאין האחיות מקודשת א"כ אידך מתקדשה גם בחלק האחיות דהרי לקידושין נתן ומ"מ גם שלהם היתה הרי בגזל שלה ומעתה ס"ל לרב דתנא נקט הך מעשה באחיזת אף דמרישא שמעי' לדיוקי גזל דאחרי' ונקט שלהם היתה משום גזל דידה לדיוקי: ומ"מ לכאורה ה"ד לרב דס"ל מקדש אחותו מעות פקדון א"כ לא יהיב לאחיות מידי ושפיר הוה גזל דאחרי' אמנם למ"ד מעות מתנה א"כ כיון דאמר כולכם יקבלו האחיות ג"כ חלקן אף דלא תפסי קידושין ואין כאן גזל דאחרי' כלל וא"כ אדרבא ע"כ אגזל דאחרי' אמר ר' יוחנן מי סבר רב כוותי משום דלא שמעי' לה ממתני' דדלמא כשמואל דאמר מעות מתנה ורב לטעמי' הוא דדייק משא"כ גזל דידה כיון דממתני' ידעי' מה זה חידוש הי"ל לר' יוחנן וא"ש כולא סוגיין לקמן ומ"מ מד' רש"י לקמן מ' דלא אמר' קמי' דר' יוחנן כ"א גזל דאחרי' לחוד וע"ז קאי כולא סוגי' ומ"מ לפי מ"ש בפני משה ליישב ד' הירושלמי שכ' ש"מ מקדשין בגזילה וכ' דאגזל דידה קאי למ"ש גם אגזל דאחרי' מצי קאי: רש"י ד"ה ואפי' במקום שנעשית לה צרה ע' בראש ולכאורה בלא"ה יש להק' הא משנה שלימה שנינו דנאמנות להביא את גיטה א"כ חזי' דבת שליחות היא לה אפי' לכתחלה ותו מאי זה דכ' רש"י כיון דעבדא עבדא ולזה נ' כוונת רש"י עד"ז כיון דחזי' משום למפטר צרתה מביתה חשדי' לה שמכשילתה באי' א"א א"כ על אכ"ו דלא נהימן לה דתי הוי שלוחה להביא צרתה לביתה וא"כ מגט אין ראי' שהרי הכתב מוכיח כדתנן התם