ליקוטי חבר בן חיים ח קנב

במעשה וממילא אוקמא מיעוטא בהדי' חזקה ולא חיישי' לרובא משא"כ לשטח רש"י דהסבלונות עצמן הן קידושין לא תלי' במעשה כלל דהרי המעשה נעשה לפנינו ומעתה מה"ט לקמן גבי כתובה דע"כ משוה דקדשה כבר אנו דנין א"כ אפי' רובא לא מהני וא"כ מוכח ממילא דבסבלונות על הסבלונות עצמן אנו דנין דאל"כ מ"ש הכא מהני רובא ולקמן לא מהני ועד"ז נ' סברת הטור דמבואר מדברי' דכ' שטות רש"י דהיינו בענין סבלונות ובענין המיעוט תליא זב"ז ותמה הבי"ש ולמ"ש וא"ש דלמ"ד דאפי' למיעוט חוששין אין לחלק בין תליא במעשה או לא וממילא מסקי' דלשמא קדשה כבר חיישי' ורש"י משום דגריס רוב הוצרך לדחוק ולחלק בין סבלונות לכתיבה וע' עוד לפנינו בס"ד בענין זה: וכ' רש"י רבה גרסי' נ' דר"ל דאי הוה גריס רבא הנה לקמן החליט רבא דמשום כתיבה לא אחזקי' לה כא"א מ' לרש"י דאפי' באתרא דמקדשי תחלה וז"ש הש"ס מאי הוה עלה והטעם כמ"ש הרמב"ן דמהי"ת ניחוש וא"כ הנה גבי סבלונות ג"כ קאמר הש"ס מאי הווה עלה מ' ג"כ דר"ה ורבה לא מחלקי' בין מקדשי והדר מסבלו או אפכא ואי ס"ד רבא גרסי' א"כ למה יאמר גבי סבלונות דאפי' היכא דמסבלי והדר מקדשי כ' כתיבה לא חיישי' אלא ש"מ דרבה גרסי': והנה בענין הך שקלא וטריא בין רבה לאביי נ' דתרווי' ל' אעפ"י במתני' קדייקו והנה רבה בלי"ק ואביי ובלי"ק מ' להו דהאי אעע"י ה"ק ל"מ היכא דלא נחית ולתורת קידושין אעפ"י שלאחר קידושין שלח מ"מ לא חיישי' וש"מ דאין חוששין ואמנם אביי בלי"ק ורבה בלי"כ דיקא האי אעפ"י אסבלונות עצמן כלומר אעפ"י ששלח סבלונות דהיינו דורנות שדרך לשלוח לארוסתו וכה"ג בעלמא חיישי' הכא לא חיישי' משום דמחמת קידושין הראשוני' שלח: רש"י בעלמא וכו' כוונתו לשטתו דשידך ונתרצה מיהת בעי' ולזה כ' דהאי בעלמא ר"ל בלא קידושין אבל שידוך מיהת בעי: מאי הוה עלה י"ל דמשום דללי"ק רבה בעצמו מותיב אנפשי' וא"כ לא פשיטא לי' ואמנם ללי"ב אביי ולסייעתא הוא דדחי וממילא קיי"ל כרבה דפשיטא לי' ופריך מאי הוה עלה והשתא משני ר"פ שפיר דהנה כל השקלא וטריא לא הוה כ"א משום אעפ"י דתנא תנא דידן ואמנם י"ל א"נ ל' אעפי' מ' דאין חוששין מתני' מתיירי באתרא דמסבלי והדר מקדשי והתם באמת אין חוששי' ואמנם באתרא דמקדשי והדר מסבלי לעולם חוששין: רש"י ד"ה חיישי' נ' כוונתו דלכאורה בשטת רש"י דחיישי' דלשם קידושין שלח א"כ מאי אהני לן מקדשי והדר מסבלי הרי עכ"פ מקדש ומסבל בב"א דלא כהני ולא כהני לזה כ' רש"י דלא היא כ"א אמרי דלאו לסבלונות כלל כ"א רק לקידושין שדר: תוס' ד"ה פשיטא יל"ד דלעיל דתי ד' רש"י וכאן שוב פי' שטת הש"ס עד דמייתי בתר הכי בשם י"מ כפי' דלעיל ונ' דק' להו לתוס' הכא דמאי פריך פשיטא נהי דכולהו מקדשי טפי מחזקה לא הוה וכוין דאשה זו בחזקת פנייה היתה עומדת היכן מצינו חזקה מוציא חזקה ולזה מ' להו דהשתא ס"ד דבכולהו מקדשי דלא שייך מנא ידעה דהרי כולהו מקדשי תחלה וכיון דשילח לה סבלונות דהיינו דורנות שדרך לשלוח לארוסה ממילא ידעה דלשם קידושין שלח ולא בעי' עסוקין כלל וכיון דאנו דנין לאיזו ענין שלח לה הני סבלונות ממילא אזלי' בתר המנהג ובוודאי לשם קידושין שלח משא"כ אי הוה אמרי' דלקדשה כבר חיישי' ולאו אסבלונות עצמן ני דנין ומ"מ מסקי בתר הכי דלעולם לקדשה כבר חיישי' וכ"ת הרי הוה חזקה מול חזקה לא היא הך חזקת המנהג מכח רובא אתיא ודינא כרוב דעדיף מאזקה לתי' קמא ס"ל דהאי רובא כיון דתליא במנהגא לאו רובא הוה וכמ"ש הרמב"ן בזה ואמנם בתי' שני מ' להו כד' הרשב"א דהני דמקדשי והדר מסבלי טעמוי' דמקמי דאגידא בי' לא שבקו סבלונות בידה וא"כ כיון דמנהג זה על אדני השכל הוטבע הו"ל האי רובא כרובא דעלמא: והנה הביאו תוס' גי' דידן ולא הק' למה ס"ד למיזל בתר מיעוט לקולא וכמו שהק' הרמב"ן והרז"ה ונ' דק' להו דה"ט דס"ד דחיישי' למיעוט לקולא משום דכיון דאיכא מיעוט דמסבלי תחלה א"כ מנא ידעי' ושוב בעי' עסוקין באותו ענין ואמנם לפ"ז שפיר כ' הטור דהני ב' שטות רש"י תליין הא בהא ואמנם הרמב"ן יישב גי' זו אדרבה לשטת תוס' דלגרשה כבר חיישי' ע"ש דגם מ"ש דהרוב תליא במעשה לא שייך לשטת רש"י כיון דהמעשה עכ"פ נעשה מה לי תליא במעשה או לא: ואמנם הרז"ה כ' דס"ד סמוך מיעוטא וכו' יתמה עליו הרמב"ן דעכ"פ ספק מיהת הוא ונ' ד' הרז"ה ה"ק כגון אם הוא טוען בעצמו ברי שלא שלח לקידושין וא"כ בשלומא נגד הרוב לא מהמני' לי' דלא גרע מחזקה משא"כ השתא למה לא ליהומן וע"ז משני קמ"ל דמיעוט כמאן דליתא ממילא לא מהימן וע"ז כ' עוד הרז"ה א"נ בהדדי ר"ל למיעוט וחזקה עם הברי מול הרוב מ"מ