ליקוטי חבר בן חיים ח קנא

לשם קידושין שלח ואמנם באמת ד' רש"י נ' דקדם ר"ל בעוד שעסוקין בענין ובאמת גם לאחר מכן דמתני' ע"כ לאחר מכן מיד קאמר דבלא זה ק' כיון דלרש"י ע"כ בעדים מיירי כמ"ש בהדי' וא"כ יק' ג"כ קו' רש"א מ"פ ממתני' דלמא מתני' בלא עדי' וע"כ צ"ל דא"כ מאי קמ"ל תנא פשיטא דלא חיישי' לסבלונות ומעתה גם בהא מלתא י"ל דהכי מק' דאי לאחר מכן ממש מאי קמ"ל תנא וכ"ת הרי סיפא בקטן ע"כ לאחר זמן קאמר דמשהגדול הוא דשלח לא היא התם מיירי דכ"ז שלא הגדול לא שלח כלום ומיד משהגדיל הוא דשלח וא"כ הוה כמו לאלתר ברישא וז"ש רש"י ג"כ ושלח משהגדיל ולא כשהגדול ר"ל מיד שהגדול: בעדים כ' התה"ד הובא ברמ"א אה"ע דהשליחות לבד בעי' בעדי' ולא הנתינה והרשב"א בתשו' חולק עלי' בהדי' ובאמת ד' התה"ד צריכין ביאור ונ' דק"ל ממ"נ היכא מיירי אי מיירי ששלח ב' עדים מלבד השליח א"כ מוכחא מלתא דלקידושין איכווין ולמה לא תהא לכ"ע מקודשת גמורא ואי שהשלוחי' עצמם הם העדים א"כ למאי דקיי"ל דנשבעין היסת הו"ל נוגעין בעדות ואין כאן עדי קידושין כלל או"ו כיון דחיישי' בעלמא לחומרא קאמרי' ולחומרא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו א"כ סגי בעידי שליחות לחוד אמנם הרשב"א יישב זה שם וכ' ששלח ע"י עדי' ר"ל דמיירי שפטרן מתורת שליחות וכמ"ש הר"ן והרשב"א בסוגיי' דשליח נעשה עד וא"כ כשרי' לעדות: ועפ"י הצעה זו הי' נ' ליישב ג"כ ד' הרז"ה שכ' דלמסקנא לח קיי"ל כר"ה דחוששין לסבלונות עצמן ולא ביאר דבריו ולמ"ש א"ש דהנה בלא"ה יל"ד הל' אתמר ר"ה אמר דל' זה לא אתמר כ"א היכא דאיכא חולק והכא מאן פליג ולמ"ש א"ש דבאמת ר"ה דהוא תלמיד רב ס"ל שליח נעשה עד הוא דאמר חוששין לסבלונות דהיינו אם שלח בעדי' משא"כ ר' שילא דפליג לעיל אדרב וס"ל אין שליח נעשה עד ממילא לא חייש לסבלונות והיינו לישנא דר"ה אמר ואתמר ואמנם למסקנא אף דקיי"ל כרב מ"מ שליח פסול לעדות שפיר פריך הש"ס מאי הוה עלה ומסיק דמ"מ חיישי' לקדשה מעיקרא ולסניף עבדי' לדר"ה: כ' עוד רש"י חוששין שמא קידושין הן הנה מבואר מדבריו בהדי' פי' חוששין לסבלונות ויל"ד למה כ' תוס' ל' מ' ונ' דלטעמיי' אזלי דלשטתם הא דאמרי' הוו קידושין ר"ל משום דע"י הסבלונות נודע דהוו קידושין א"כ הי' אפשר לומר דרש"י לישנא דגמ' נקט ולזה כ' תוס' ל' מ' ואמנם המשמעות לאו מל' שידך דהא כ' באפי' נפשה ולכך נקט וכו' דאי מהאי מ' להו הו"ל למימר דלכך נקט או"ו מל' שלח בעדי' מ' להו דלדי' לא בעי' שלח בעדי' או"ו הסבלונות עצמן הם קידושין: כ' עוד רש"י ואם נתקדשה לאחר וכו' נ' דגם זה כ' לאפוקי מהחולקי' דלהחולקי' אם נתקדש בפני הראשון לאחר אס"ד דקדשה כבר א"כ הו"ל א"א שפשטה ידה ואמנם לד' רש"י ל"ש זה דאמרי' מעיקרא קבלה הקידושין לדעת המשלח ולבתר הכי סברא דוודאי לסבלונות שלח וקבלה הקידושין מאחר: אמנם יע"ל דרש"י כ"כ ט"ד שכ' רמ"א בשם מהרי"ק דחשש סבלונות לכתחלה דווקא אבל דיעבד לא תצא וממילא גם גט אינה צריכה דאי צריכה ממילא פסולה עלי' וז"ש רש"י אם נתקדשה אינה צריכה ר"ל לאפוקי אם ניסת דאז אינה צריכה גט ועד"ז י"ל כוונת רש"י במ"ש לעיל וקדם וכ' תוס' דר"ל קודם שקידש מ' דאח"כ קידשה לגמרי וזה ג"כ לשטתו דלטעמי' יכול להיות דאף שקדשה אח"כ לגמרי מ"מ מעיקרא ג"כ הי' כוונתי לקידושין אלא דלא רצה אח"כ לסמוך על זה משא"כ לד' החולקין אס"ד דקידשה כבר דהיינו בהדי' א"כ לאיז' ענין יבא לחזיר ולקדשה: והנה כ' הרא"ש ליישב שטת רש"י דהא דבעי' עסוקי' באו"ע ה"ד שיהיו קידושין גמורין אבל חשש קידושין איכא בכ"ג ויל"ד מדוע מיאנו תוס' וש"פ בתי' זה ונ' דלעיל ו' בסוגי' דעסוקין מסקי' הל' כר' יוסי דאמר דיו ומסקי' דמאן דלא ידע הל' כר' יוסי אל יהי' לו עסק בגיטין ובקידושין והנה בגיטין ע"כ לא נפיק חורבא מני' דהרי יבא להחמיר וע"כ משום קידושין קאמר דיבא להתיר דיסבור דלא ראו קידושין משום דלא פי' ואס"ד כד' הרא"ש א"כ לר' יודא ג"כ הוו ס' קידושין ומאי חורבא נפיק אע"כ לר' יודא לא הוו קידושין כלל וא"כ ה"ה לר' יוסי באין עסוקין והטעם נ' דבאמת בעי' דיבור של קידושין אלא דבעסוקי' באו"ע הו"ל דיבור וא"כ בלא דיבור לא מהני מידי וזה שדייקו התוס' וכ' דבעי' שידבר בענין ר"ל דבדיבור תליא רחמנא: ואפשר משום דקידושין ל' הקדש ובהקדש בדיבור תליא רחמנא והנה הק' תוס' עוד מהא דמקדשי והדר כתבי כתיבה ונ' דאדרבה משם יש סיוע לד' רש"י דכבר הק' הריטב"א מ"ט לא מחלק התם ג"כ בין רובא למיעוטא ונ' דהטעם דרש"י מיאן בפי' החולקי' משום דמ' לי' דאפי' רובא לא מהני והטעם משום דהוה רובא דתליא