ליקוטי חבר בן חיים ח קנ

הדרך לשלוח וממילא אם החתן נותן בעצמו ע"כ לקידושין ק איכווין: ואמנם ל' אעפ"י יל"ד טובא דהרי הא דקידשה בפחות משו"פ אינה מקודשת אין כאן רבותא ומכ"ש לשמואל דס' מקודשת באמת הוה וא"כ עיקר רבותא משום דשלח סבלונות ומאי אעפ"י והי' נ' לומר דרש"י בא ליישב זה דרש"י כ' סבלונות דורונות שדרך חתן וכו' ר"ל תכשיטי נשים וא"כ היינו אעפ"י ל"מ דורונות בעלמא דוודאי ליכא למיחש אפי' בסבלונות דבעלמא חיישי' הכא לא חיישי' דמחמת קידושין הראשוני' שלח: ועוד י"ל דהנה לכאורה יש כאן ב' סברות סברא א' דמעיקרא ידע דאין קידושין בפחות מפרוטה ומ"מ קידש הכי דליפוק עלה קלא דמקודשת ולא יקדמנו אחר ומדמטו הני סבלונות לידא גמר קידושיו וסברא ב' דעכשו שמע להא מלתא דאין קידושין פחות מש"פ אמנם סברא ראשונה שייך אפי' שלח לאלתר משא"כ סברא שניי' לא שייך כ"א לאחר זמן: והנה ל' לאחר מכן מ' לאחר זמן וא"כ היינו אעפ"י דתנן ל"מ היכא דשלח לאלתר דוודאי מחמת קידושין הראשוני' שלח ולא אמרי' דידע מעיקרא אלא אפי' לאחר מכן דאיכא למימר דעכשו יודע ושלח לשם קידושין הראשוני' שלח: אמנם רש"י כ' בהדי' ולא אמרי' יודע הי' מ' דס"ל דכולא חששא רק דנימא מעיקרא ידע ולכאורה טעמו מדאמר אביי לקמן לא מיבעיא קאמר וכו' ומעתה בשלמא אי אדמעיקרא אנו דנין שפיר ס"ד דמעיקרא יודע הי' משא"כ אי נימא דמעיקרא באמת לא ידע א"כ מאי לא מבעיא אדרבא הרי כיון דע"כ לא ידע למה לא נימא דמחמת קידושין הראשוני' שלח: ואמנם לפנינו יבואר דרש"י לטעמי' הוצרך לפ' כן: וכן קטן ל' רש"י ששלח סבלונות משהגדיל נ' כוונתו דקודם שהגדיל לא שלח סבלונות כלל ועכשו דווקא שלח א"כ שפיר מוכח דלשם קידושין שלח קמ"ל דלא: ולפנינו נפ' טעם אחר בד' רש"י: רש"י ד"ה וצריכא נ' כוונתו לאפוקי מד' הרשב"א שכ' לא זו א"ז תנן וא"כ באמת בסיפא לחוד הוה סגי לזה כ' רש"י דלא היא כ"א כולהו צריכא וכמ"ש הריטב"א ואפשר דד' הריטב"א אינן עילי' כ"א אי שו"פ שוה ממש וא"כ שפיר י"ל במציעתא דס"ד דטעי בשויא ואמנם ד' הרשב"א כהלח"מ וח"מ דע"כ פרוטה קאמר לדידן דקיי"ל כשמואל וא"נ ליתא לד' הריטב"א וע"כ לא זו א"ז תנן: ואמנם מדדייק רש"י ואמר לאשמעי' בכולהו דסבלונות דבתר הכי וכו' נ' כוונתו דמהא דאטרח תנא למתני כולהו הני בבא איכא סייעתא לר"ה דלמימרא בהני הוא דלא חיישי' לסבלונות משום דבתר הכי הוו משא"כ בעלמא חיישי: רש"י ד"ה טעי וסבר דהוו קידושין כוונתו לאתויי ראי' לשיטתו דאקידושין לעצמן אנו דנין דבשלומא אי הכי א"כ שפיר אנו דנין אי עכשיו מחדש או סמוך אמעיקרא משא"כ דנימא בנתיים קידש מהי"ת: ונ' דבאמת ל' הש"ס בזה שאמר אדעתא דקידושין קמשדר וכן לקמן דקאמר הוו קידושין הביאו להרז"ה לפ' דבדר"ה כ"ע מודו דלסבלונות עצמן חשש ואמנם בהא לא קיי"ל כר"ה ומ"מ הרמב"ן נחלק עליו גם בזה וטרחו הראשוני' לפ' הל' לשטת הרי"ף וסייעתו ולכאורה הי' אפשר לומר דהכא כיון דנחית לתורת קידושין מודה הרי"ף דאפי' באין עסוקין באותו ענין אי אמרי' אדם יודע שאין קידושין פחות מש"פ גם היא יודעת ולשם קידושין קבלתן ומה שמיאנו הראשוני' יבואר אי"ה מתוך דברינו לקמן בפי' ד' התוס' ד"ה חוששין: רש"י ד"ה חוששין מי ששידך באשה ונחרצה הנה לד' הראשוני' דהחשש שמא קידשה כבר א"כ מיירי סוגיין אפי' בקטנה אף דלאו ברצונה תליא מלתא כ"א ברצון אביה מ"מ דלמא קובל אביה קידושין ואמנם לד' רש"י ברצונה לבד תליא מלתא וז"ש רש"י דבשידך באשה ונתרצה דווקא מיירי: והנה כ' הרשב"א בתשו' הובא ברמ"א אה"ע שם דאפי' לד' החולקין על רש"י בעי' שידך דאל"כ לא הנחת בת לא"א שאין אשה נמנעת לקבל דורן פרוטה מאיש עיי"ש אמנם מד' תוס' מבואר שחולקין עליו בזה שהרי כ' דלכך נקט רש"י שידך דאל"כ מנא ידעה מבואר דק' לה' ארש"י א"כ כיון דר"ה אמורא הוא הו"ל לפ' ולומר שידך חיישי' לסבלונות א"כ למסקנתם א"צ שידך ואי משום קו' הרשב"א נ' דעתם ע"ד שכ' רש"י במתני' כיון דהני סבלונות הם דברי' שדרך חתן לשלוח לארוסתו דהיינו תכשיטי אשה וזאת בעלמא פריצותא הוא ובאמת אשה נמנעת וא"כ ל"ק קו' הרשב"א: וקדם דקדקו תוס' תיבת יקדם ולא מ' להו לפ' דר"ל בעוד שעסוקין בענין משום קו' רש"א דא"כ מאי פריך ממתני' ולזה פי' דר"ל קודם שקידש מ' מדברי' דס"ל דאפי' בא אח"כ לקדשה קידושין גמורין אפ"ה חוששין לסבלונות וע' בריטב"א בזה והטעם דאמרי' דלא רצה לסמוך לגמרי אסבלונות ומ"מ מעיקרא