ליקוטי חבר בן חיים ח קמט

גיטין כת"ק דר"א ומ"מ ע דלמא התם לחומרא דלא הוה גט והכא לחומרא דהוו קידושין: שכל המומין כך הגי' במכלתין ובכתובות כל המומין ולכאורה גי' זו תליא בפלוגתת רב ושמואל דלשמואל דמיירי בכנסה סתם ה"ק תנא לא תק' לך מ"ט עניות וכיוצא לא הוה מקח טעות אם לא התנה ומומין הוה מקח טעות לזה קאמר שכל המומין הפוסלין והתורה גינתה אותן גם בנשים הוו מומא אמנם לרב דמיירי בהתנה מעיקרא צריך לגרוס כל ולא שכל: רש"י ד"ה אנא קידושין ותנא המקדש אינה מקודשת וכ"כ גם בכתובות כוונתו לכאורה בשלמא הכא סיפא מייתרא דלא מיירי מכתובות משא"כ התם הרי התנאי הי' בשעת קידושין וא"כ אצטריך רישא ואמנם וודאי לשמואל דסיפא מלתא באפי נפשא קתני א"כ רישא כבר מהכא שמעי' אמנם לרב הרי אצטריך לזה כ' רש"י דלא הוה לי' למתני אינה מקודשת ברישא כי אם המקדש ע"מ וכו' וכנסה סתם אלא וודאי אגב סיפא תניא: בסוגי' דסבלונות קידושין נ' ע"א וע"ב תחלת ימי הקי"ץ תרכ"א. מתני' המקדש שתי נשים בש"פ כ' הלח"מ דמתני' ע"כ בפרוטה עצמה מיירי לדידן דקיי"ל כשמואל דחיישי' לש"פ במדי מדקתני שמחמת קידושין הראשוני' שלח מ' דאי לא"ה מקודשת וע"כ חוששין קאמר דקידושין גמורי' לא שייך בסבלונות וש"מ דבלא חששא דסבלונות אינה מקודשת כלל וע' בבי"ש מ"ש בזה ואמנם בין למר ובין למר כל כי האי הו"ל להש"ס לתרוצי אליבא דשמואל ונ' דלעולם א"ל דהך ש"פ ש"פ ממש קאמר והך אינה מקודשת ר"ל אינה מקודשת לחלוטין אבל ס' מיהא הוה כדמתרצי הראשוני' מתני' דלעיל דבזו ובזו וכו' וכ"ת א"כ מה לי מחמת קידושין הראשוני' או לא לא היא דהנה באמת קאמר אביי לקמן לא מיבעיא קאמר וכו' א"כ חזי' היכא דנחית לתורת קידושין עדיף וא"כ י"ל דאי לאו מתני' הו"א היכא דנחית לתורת קידושין אפי' לגמרי מקודשת קמ"ל דלגמרי אונה מקודשת וממילא דינא כשאר סבלונות ולהא לא נ"מ כיון דבלא"ה מכח דשמואל הוו ס' קידושין: אלא אי ק' הא ק' הרי ממתני' פריך רבה לנפשי' ומאי ק"ל הרי רבה חוששין הוא דקאמר ובמתני' בלא"ה חוששין משום דשמואל ולזה נ' דהתינח ברישא דשייך דשמואל משא"כ בסיפא דל"ש דשמואל בקטן שקידש א"כ מסיפא אכתי מק' שפיר ואף דהש"ס רישא נקט משום דבלא שמואל גם מרישא ק': ומ"מ מתיישב בזה דקדוק עצום במתני' למה לא כלל תנא הך סיפא בהדי' רישא ותני לה באפי' נפשה. ולמ"ש א"ש דברישא מ"מ ס' קידושין הוה משום דשמואל משא"כ בסיפא דאפ' ס' קידושין לא הוה ומ"מ מיושב לנו בדברינו מדוע שביק הרי"ף במתני' הך מלתא דמחמת קידושין הראשוני' שלח דנימא הרי"ף לא גריס לה לא מסתבר דא"כ גם בגמ' ע"כ הי' לו גי' אחרת שלא מצאנו בס' הראשונים ואמנם למ"ש בכיון השמיט הרי"ף זה דלא יק' עלן מהך מתני' הא דשמואל כקו' הלח"מ ואמנם הרמב' שרצה להביא הך דמחמת קידושין הראשוני' למימר דהיכא דשייך כה"ג לא נימא עדיף משאר סבלונות כדאביי דנחית לתורת קידושין לא מעלה שינה הל' ונקט פרוטה ולא שוה פרוטה דלא תק' עלן הא דשמואל וז"נ טעמו ג"כ ששינה סדר המשנה דבמשנה דנקט שו"פ א"כ פחות משו"פ הוה רבותא טפי מקטן והוה שפיר לא זו אף זו דבשוה לא קים להו לאנשי משא"כ להרמב' דנקט פרוטה א"כ אין שייך רבותא דמה לי פחות מפרוטה מה לי קידושי קטן ובאמת ז"נ דק' לי' ברמב' שם אילי הוא המהר"ם פאדווא שהק' א' בפחות מפרוטה מניין לו ר"ל דבשלמא בשוה שייך לומר דלא קים להו לאינשי משא"כ בפחות מפרוטה מחמש ואמנם לדעתי לק"מ דהרי קטן לא עדיף מפרוטה ואפ"ה אמרי' מחמת קידושי' הראשוני' שלה וא"כ ה"ה בפרוטה כן ואמנם הא יל"ד בד' הרמב' מאחר שהביא ל' פרוטה ולא שו"פ א"כ למה זה הביא ג"כ הך דקטן שקידש לבבא בפ"ע ולא כללי בהדי אינך ונ' משום דבקטן היכא דהקידושין עדן בעין באמת מקודשת לאחר שהגדיל כמבואר בריטב"א דדויקא בנתאכלו מקמי דהגדיל מיירי מתני' להכי תני לה גם הרמב' בפ"ע: ובמ"ש גם הצריכותא מיושב דאי תני סיפא לחודא לא הוה ידעי' דברישא ס' קידושין מיהא הוה ואי תני מציעתא ס"ד בב' נשים אם שלח לא' סבלונית ולא' לא שלח הא' ששלח לה מקודשת דוודאי לשם קידושין שלח דאי מחמת קידושין הראשוני' א"כ למה לא שלח לשניי' ג"כ קמ"ל דאפי' כה"ג אינה מקודשת כלל: אעפ"י ששלח נ' מכאן דייק הגאון מהר"ש ברמז' שם אה"ע מ"ה דאם החתן נותן בעצמו גרע דלא לחנם נקט מתני' שלח אלא וודאי משום דסבלונות