ליקוטי חבר בן חיים ח קמח

וע' תוס' רי"ד שכ' לחלק בין מתנה למכר מלתא בטעמא ובשו"ע חו"מ סי' ר"ז הובאו דבריו בשם הגהות אלפסי ונדחק הסמ"ע לתת טעם ולא ראה ד' תוס' רי"ד : גמ' ודלמא אנן סהדי וכו' אפשר לפ' עד"ז דאיהו סבר אף דחייבי עילות ממשכנין אותן מ"מ אם לא יאמר רוצה אני יחזירו לו קרבנו ואמנם באמת אי ידע דעכ"פ יפסיד קרבנו אלא משום דליהוי לי' כפרה כופין אותו גם הוא היה אומר רוצה אני: משום דמצוה לשמוע וכו' ע' רש"י לכאורה כוונתו לד' הרמב"ם דאדרבא מה דאמר רוצה אני היינו רצונו האמיתי ומה שאינו רוצה הוא דיצרו תוקפו אא"כ הי' לו לרש"י לפ' כן לעיל מיד גבי קרבן דגם שם ה"פ לד' הרמב' ולזה נ' כוונת רש"י כיון דכל אדם מישראל יש לו חזקת כשרות וא"כ דברי' שבלבו של זה נגד חזקתו כה"ג לא אזלי' בתר דברי' שבלב משא"כ בסוגי' דידן דאדרבא דברי' שבלבו מסייע לה' קרקע בחזק' בעלי' עומדת עדיף: תוס' ד"ה הי' לו לומר נ' דד' תוס' דסוגיין הכא אשליח שקיל וטרי דאי בעה"ב פטור שליח חייב והנה השליח למה לא יוכל לומר דבעה"ב טוען מזיד הייתי למפטר מקרבן ולזה מסתבר להו דגם במזיד אינו נאמן וד' הר"ם דאבעה"ב לחוד שקלינן וטרינן ול"ק לי' כ"א הרי אין אדם משים עצמו רשע וע"ז הביא מאמרו לו וכו' דהתם ג"כ נאמן ומטעם שכ' רש"א בשם תוס' ב"מ וה"ה הכא בקו' רש"א ע' ברשב"א תי' באופן אחר: אדעתה למידר נ' דהני תרי לישני לא פליגו ר"א בכוונת העולה לא"י דעיקר המצוה וישבתם בה וא"כ אדעתא למידר הוא אמנם לי"ב ס"ל כיון דעכ"פ עלה ושם נאנס שלא יוכל לישב שם א"כ הו"ל חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה דמעלה עלי' הכ' כאלו עשאה וא"כ הרי קיים מצותו: אא"כ דווקא בא"י שייך הך סברא אמנם הפוסקי' הביאו דין זה אפי' בכ"מ וצ"ל דמ' להו דטעמא דלי"ב משום דכיון דקיי"ל דברי' שבלב אינם דברי' אף דמעיקרא גלי דעתי' א"כ אף דידעי' דוודאי הי' בלבו למידר כיון שלא פי' הו"ל דברי' שבלב ואינם דברי' ומה"ט נ' ג"כ דפסקו כלי"ב אף דלכאורה מספיקא הו"ל למימר קרקע בחזקת בעלי' עומדת ולמפסק כלי"ק: וז"נ ג"כ ד' הטור שפסק אפי' אמר בהדי' למידר זבינא זבינא ותמה עלי' הש"ך שם וג' משום דכיון דטעמא דלי"ב משום דלא פי' א"כ הרי גם בלמידר לא פי' למידר ולמיקם כ"א למידר וכיון שדר שם שעה א' הרי נתקיים התנאי: ומ"ש רש"י בענין למתדר נ' דרש"י כ' כן ללי"ק אפי' אם משום חוסר מזונות לא מתדר לי' לא נתקיים התנאי וללו"ב אפי' לא מצא דירה מקרי נתקיים התנאי: וע' במ"ל פי"א ממכירה פי' ד' ה"ה מבואר שמפ' לא אתדר לי' היינו מחמת שאינו יכול לסבול האויר וכיוצא ובאמת ל' מתדר הכי מ': וע' בתוס' רי"ד פי' אחר בסוגי' בתרא והובא בפוסקי' בשם ר"ה גאון ואמנם ק' לי למה לא יתלה זה בפלוגתא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס וא"כ למאי דקיי"ל התם דפושע הוה ממילא ה"נ לא מקרי אונס וצ"ע: והנה כ' הרא"ש אבל מטלטלי זמנין אדם מוכר אף דאינו עולה ממקומו ותוס' פ' אלמנה ניזונות כ' דמטלטלי אדם לוקח עמו אף שעולה ונ"מ למטלטלי דאין מדרכם לטלטל אותם למקום רחוק ומשו"ה דייקו תוס' שם וכ' מלבושיו: והנה מ"ש רש"א למה לא הקשו תוס' ממתני' ג"כ דלא קתני בשום דוכתא תנאי כפול נ' משום די"ל כל האומר ע"מ א"צ תנאי כפול כד' הגאונים: ובמה שהק' הרשב"א למה לי' לר"ה לאהדורי בתר שמעתא הרי פסק ואמר תלוה וזבין זבינא זבינא י"ל דלמא לבתר דאסיק הכא דברי' שבלב אינם דברי' הדר פסק התם תלוה וזבין זבינא זבינא: האומר לשלוחו ע' במ"ל ולא הבנתי מ"ט לא דחה ג"כ ראיתי מסוגי' דשגגת מעשר עד"ז כגון דאמרה איהי למפרע דאפי' במעשר דעתה להתקדש דהך שגגת אדידי' לחודא קאי ולא אדידה ולעולם גילוי דעת דבתר הכי לא מהני: הנה מהא דאפסק תנא בהך בבא דאומר לשלוחו בין דיני תנאי הי' נ' ראי' לד' שמואל דלשמואל דכנסה סתם ר"ל קדשה וכנסה א"כ ליתא להאי דינא כ"א בנדרי' ומומין ומשו"ה אפסיק בנתי' בהך בבא באומר לשלוחו אמנם לרב צ"ל כיון דמסקי' לעיל דפלוגתא דת"ק ור"ש בשליח הוה ג"כ ור"ש סבר מראה מקום היא לו ואמנם אמרי' לעיל דסבר כר"א ומבואר מהגמ' דגיטין והראשוני' בסוגי' דבמתני' גם ר"א מודה א"כ שפיר נקט בתרא הך דאומר לשלוחו ותנא תחילה דבשבח יוחסין מודה ר"ש ובתר הכי דכה"ג מודה ר"ש: והנה הלח"מ כ' משום דהרמב' הביא דינא דמתני' לא אצטריך להביא פלוגתא דת"ק ור"ש ואין זה מכיון דבמתני' גם ר"ש מודה צ"ל ר"א משום דפ' בה'