ליקוטי חבר בן חיים ח קמז

בענין קידושי תנאי פ' האיש מקדש. התקדש לי בכיס וכו' נ' דמתני' נקט לא זו א"ז לא זו יין ודבש דוודאי ל"ש הטעה לשבת דדלמא חדא ניחא לה וחדא סני לה כיון דהוא דבר התלוי בחפץ האדם אלא אפי' זהב וכסף לא אמרי' הטעה לשבח משום דמ"מ איכא דניחא לי' בכספא ולא זו דמ"מ איכא דניחא לי' אלא אפי' עשיר מעני לא אמרי' הטעה לשבח מטעם דאמרי' בירושלמי: ואמנם הבי"ש התעורר דמ"מ מ' מהירושלמי דדווקא היכא דשייך קפידא אמרי' קפידא וא"כ שאין שמו אלא יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון למה אינה מקודשת ואמנם לדעחי אין כוונת הירושלמי לומר דקפידא טעמא בפי כ"א מאחר דאמרי' בכ"מ יש בכלל מאתים מנה ולמה לא נימא כאן הטעה לשבח מקודשת כר"ש וע"ז הוצרך הירושלמי לתרץ דדלמא לאו שבח הוא לגבה משא"כ היכא דל"ש הטעה לשבח וודאי קפידא קפידי' אפי' בלא טעם אלא מהא דלקמן גבי ממלו מלי עלויה שהביא הרשב"א לפנינו ראי' משם דכל קפידא טעמא במ' מהתם ק' לכאורה ואמנם גם הרשב"א עיקר ראיתו מהך דגיטין דאמרי' גבי ערב בתמרי' וכו' מ' דמסוגיין אין כאן ראי' גמורה דהתם לר"א דלית לי' קפידא ומ"מ מודה בהך דלקמן ולכך אצטריך טעמא: תוס' ד"ה איכא ע' רש"ל כוונתו דלפי' ראשון שכ' באו תוס' לומר דטעמא דרבנן משום דאיכא דניחא לי' וכו' הא לא"ה מודו רבנן בהטעה לשבח ובפי' תניין כוונת דברי' דמאי מק' בפשיטות דלמא מיירי שלא נתן לה כ"א תמורת כסף זהב אבל לא נתן לה יותר וע"ז כ' דכה"ג וודאי מודה ר"ש: רש"י ותוס' ד"ה שיכול לעשותו פשוט כוונת רש"י אהא דאמרי' הרחק העדי' מן הכתב פסול וכ' תוס' דלכאורה הטעם משום דאורח הסופרי' כך ואמנם א"כ בחלק ביותר לא הוה כשר ואח"כ מסקי דבכ"ג כשר: מאי מגודלת ע' רש"ל וצ"ל דה"ק מה שמשביח בממון פוגם ביוחסין: שיקרא ויתרגם צל"ע כיון דבזה"ז אין דרך קורא לתרגם למה לא סגי בקורא לחוד: שמא הרהור תשובה ע' מ"ש בזה הלח"מ כוונתו בתי' ראשון כיון דחזי' דבא לקדשה והיא צדיק מבקשת וודאי הרהור תשובה ולתי' ב' באמירה לחוד תלי' ונ"מ דאם העדי' אומרי' שעשה תשובה לתי' הראשון לא מהימני' ולתי' ב' מהימני: בע"א הרהר הביא הרמב' כ' פן יפתה לבבכם וכ' למען תפוש וכו' וק' אי מפן יפתה איכא למילף למה לא יליף הש"ס לעיל ספ"ק ג"כ מהתם ונ' דבאמת מצי' לומר דהאי פן יפתה קאי אוסרתם ועבדתם דכ' בתרי' אף דמייתר לכאורה אמנם בתר דגלי יחזקאל דבע"א בהדהר סגי שפי' דרשי' דגם פן ופתה לבבכם הוה לאו בפ"ע ולכך הביא הרמב' ג"כ קרא דיחזקאל: תוס' ד"ה לבנות ע' מדרש רבה רות ג"פ ויאמר לה בעז תמצא ד' תוס' אלו ועליו רמז הרמב"ן בחומש ס"פ מטות: בענין דברים שבלב פ' האיש מקדש. רש"י ד"ה בן כרך ע' רש"א והנה מלבד קו' יל"ד דבכתובות כ' רש"י על ישיבת כרכי' קשה טעם אחר משום אוירא וכיוצא ע"ש ותו מאי דוחקא דרש"י לפ' כן ונ' דק' לי' לרש"י למה לא תנא תנא בן עיר זו ונמצא בן עיר אחרת דוודאי ג"כ אינה מקודשת דלא עדיף מנמצא שמו ייסף ושמעון או"ו משים דבעי למתני' הטעה לשבח וכ"ת הרי גם בכרך שייך שבח לבתר דילפי' מקרא דישיבת כרכי' קשה עיר חשוב טפי ואמנם טעמא מאי לזה כ' רש"י דאמת בכרך משום דהיא מקום שווקי' לפעמי' מעלי אבל מ"מ כיון דאינם אלא מקום שווקי' ואין להם לדרים שם שום שדות גם היוקר מצוי כשהדרכי' מקולקלי' זה תו"ד רש"י ומ"מ הש"ס לא פריך כיון דהאי הטעה לשבח לאו פשיטות הוא דהרי בס"ד בכתובות היה ס"ל דכרך מעלי' וגם במסקנא אין מעלין מכרך לעיר א"כ ל"ק מ"ט לא פליג ר"ש דלמא לדידה לאו שבחא: לוי ונמצא כהן לכאורה גם בכהן וישראל הו"מ למנקט למלתא ונ' דס"ד משום דכהני' בפ' מקומות נקראו לוים כמ"ש רש"י בחומש ס"ד לוי ונמצא כהן מקודשת קמ"ל לישנא דקרא לחוד ולישנא דב"א לחוד: ובכולם נקט הכי דנדע דקאי אף אמאי דתנן לעיל ונ' דלהכי לא תנא תנא אינה מקודשת עד לבסוף דנדע דדברי' שבלב אפי' ספק לא הוה דכמו דאם לא אמרה ג"כ אינה מקודשת כלל ה"נ באמרה: ומ"מ ממאי דנקט תנא בלבו הי' ולא נקט הנני רוצה דייק הטור דאם בשעת קידושין באמת אמרה כן מקודשת: תוס' ד"ה דברי' שבלב ורשב"ם פי' ע' רש"א ונ' דד' תוס' דהך מתני' דקתני טעמא מפני שלא הטעתו ע"כ דלא כר"מ אתיא ושפיר פריך הש"ס: