ליקוטי חבר בן חיים ח קמו

כפקדון ק' להמק' משא"כ לרש"י אין מקום לד' הרשב"א דא"כ מיד הו"ל לאוקמי במלוה להוצאה ניתנה פליגי ורב כחכמי' דהיינו ת"ק וא"כ רש"י לטעמא הוצרך לפ' כן: רש"י השואל קורדים כוונתו דלא נידוק מדר"ה דקאמר דאין המשאיל יכול לחזור דבסתם שאלה מיירי וס"ל כי היכי דסתם מלוה ל' יום ה"ה סתם שאלה לא היא כ"א בשואל לזמן קצוב מיירי: ואמנם המק' שהק' מר"ה עיקר קושיית' הי' דכי היכי דבמלוה הואיל ובידו להוציאה שוב אינו ברשות בעלי' לחזרה א"כ נימא גם גבי קורדום הואיל ובידו לבקע אינו ברשות בעלי' וע"ז משני דהתם כשיוציאה לא תהא כלל ברשות בעלו' משא"כ בשאלה דהדרא בעינא: והנה כ' רש"י על לא הדרא בעינא דרשאי ליקח בהן סחורה כוונתו דלא תימא דלתי' הש"ס ר"ה ברב תליא דע"כ ס"ל מלוה להוצאה ניתנה לא היא רב משאר הוצאות מיירי ואמנם בדר"ה סגי אי לוקח בהן עסקא: ונימא כתנאי פי' רש"י הא דרב וכו' נ' כוונתו לרמז על קו' רש"א ורשב"א דדלמא דרב בשלח בה יד וברייתא בלא שלח ואמנם רב סתמא קאמר המקדש במלוה ואף דלפי טעמא ביהיב מ' דמשלת מיירי מ"מ הא דרב האמר סתמא המקדש במלוה נימא כתנאי: והנה יל"ד לס"ד מ"ט נקט גבי אחרי' מלוה וגבי דידה שט"ח ונ' דלס"ד תרתי רבותא קמ"ל בדירה תפי' שהי' שט"ח בידו והחזיר לה את הנייר מ"מ אינה מקודשת ולא כדי הפוסקי' למסקנא דמקודשת ובאחרי' קמ"ל דמ"ד מקודשת אפי' במע"פ והקנהו לה במעמד שלשתן דלא הוה כ"א קנין דרבנן מ"מ מקודשת: תוס' ד"ה אילימא ע' רש"א ונ' דבכיון נקטו תוס' אמר דלכאורה יש לתרץ על קו' דאי דכ' לה קני לך ולא כ' שעבודא א"כ אמאי קאמר ר"מ בפשיטות דלאו דעתא אנייר אמנם כ"ז בכ' ואמנם באמר א"כ אותיות נקנזת במסירה והמסירה עיקר לא דקדק בלישנא ואף דלא אדכר שעבודא שעבודא קאמר ולא הנייר ואמנם משום קו' רש"א ה"פ ד' ע"ז לכאורה מהכא יש לדחות מ"ש לעיל דגם לרבנן קאמר ר"פ וע"ז תי' מה שתי': ורבנן מס' להו ע, רש"א ורשב"א ונ' עוד עד"ז דהנה למ"ד עי"ת כרתי א"כ לא בעי' כ' לשמה וא"כ שטר זה כשר לקדש בו אשה אחרת וא"כ בלאו הנייר יוכל להיות דשו"פ והכי הו"ל לרבנן למימר אם אין בשטר שו"פ אלא ש"מ דמס' להו וממילא בעי' בנייר דווקא דדלמא עי"מ כרתי ובעי' כ' לשמה: והנה הרשב"א דייק מהא דקאמר אילימא שט"ח דאחרי' דאין הלוקח צריך להחזיר הנייר אף דמחיל המלוה זה כוונת דברי' אמנם הר"ן אף דבשטח דידה דייק הכי דלא כשאר מפ' מ"מ בשט"ח דאחרי' פליג וכמ"ש עיי"ש וצ"ל משום דבשט"ח דאחרי' בלא"ה מק' הש"ס א"כ י"ל דהו"מ להק' הכי משא"כ בשט"ח דידה דלא מק' הש"ס מידי: והנה מ"ש תוס' דאין הלשונות שוין נ' דוחק דהא לעיל קאמר בהדי' שט"ח מ' גם בשעבוד מקדשה והכא קאמר בשטר י"ל דבנייר קאמר: והנה הלח"מ הק' ממנה אין כאן מידי דחלה אאומן ויל"ד מידי ארי' התם טעמא משום דלא חל השעבוד: כ' תוס' רי"ד יש מס' דגם למסקנא קאמר שט"ח והק' בשטר חוב מאי עי"ח בעי וי"ל משום שעבוד קרקעות דהוה קנין: תוס' ד"ה כי קאמר רב יל"ד בשלמא למ"ד דטעמא דשמואל משום דשעבוד הגוף אינו יכול למכור אמנם במעמד שלשתן י"ל דגם שעבוד הגוף הפקיעו חכמי' וכן למ"ד דמע"ג ליתא אלא מדעת א"כ מדעתו נשתעבד הלוה ללוקח משא"כ לתוס' דס"ל מע"ג אפי' בע"כ פ"ק דגיטין שם וס"ל דטעמא דשמואל משום דמכירת ושטרות דרבנן א"כ גם מע"ג דרבנן ולמה לא יוכל למחול ואפשר טעמוי' דס"ל דחכמי' הפקיעו בקנין זה גוף הלוה משא"כ בשטרות מהי"ת נימא הכי ואמנם כאן מסתבר כן דאל"כ ל"ל מע"ג תנו בלא"ה שיקנה אפי' במע"פ: ואפשר דבאמת זה כוונת רי"ו שהביא הב"י דאינה מקודשת מדאוריי' משום דמדאוריי' יכול למחול ומ"מ אינו מיושב א"כ אינה מקודשת כלל דלא סמכא דעתה: בתר דבעיא הדר פשטא נ' דגם מעיקרא ע"כ ידע מההיא היקישא דאל"כ קידושי שטר מנ"ל ואמנם מס' לי' הי' מהני היקישא עדיף ומסיק כיון דכולא מלתא דקידושי שטר מגיטין ילפי' א"כ ממקום שבאת מה התם בעי' לשמה ה"נ בעי' לשמה: דמר סבר המקדש במלוה ע' רש"א ותוס' ב"ק שם ואפשר משום דבאמת הכלי בידו למשכון אלא דמשכון גמור לא הוה מ"מ הוה כנשתייר שו"פ: