ליקוטי חבר בן חיים ח קמה

הי' א' מתקנא בחבירו כשם שהירח נתקנא בחמה ויהא רב שלם בוניך ואמר הטעם כי שלם רב לאוהבי תורתיך כ"ז שהש"י בעזרם שיוכלו לעסוק בהתמדה בתוה"ק ואין למו מכשול כי זה תכלית מאיי' השי"ת ישים חלקינו ההם א"ס: בענין מקדש במלוה קידושין מ"ז ודף ו' ע"ב. רש"י ד"ה מלוה להוצאה ניתנה כוונת דבריו דסתם מלוה רוצה להפרע מן הלוה דאי לא"ה נותן לו ולא מלוהו וא"כ ע"כ מלוהו למיעבד בי' עיסקא וא"כ העיסקא הבא מחמת המלוה כמלוה דמי לזה קאמר רב דלא היא כ"א המלוה מלוה אפי' להוציא על שאר הוצאות וע' תוס' רי"ד ולד' רש"י הך ניתנה ר"ל מהמלוה ניתנה לכך ולתוס' רי"ד הכוונה המלוה עצמה ניתנה כלומר נתינה להוצאה והנה לד' רש"י א"ש דקאמר הש"ס מאי לאו בהא קמפלגי דלכאורה מאי נ"מ במ"פ בי"כ ובי"כ פלוגי בדרב ואמנם הנה רב לא קאמר למלתי' כ"א בסתם מלוה אמנם הך ברייתא מצי מיירי בהלוהו בפי' שלא יוציאה בשאר הוצאות ומ"מ פליגו הנך תנאו ע"ד דפליגו התם ר"מ ורבנן בעני המעביר ע"ד בעה"ב אי נקרא גזלן או לא וא"כ ל"ש הך פלוגתא בדרב ושפיר קאמר מאי לאו ר"ל משום דסתמא קתני מ' אפי' בסתם מלוה פליגו ואמנם לתוס' רי"ד צ"ל משום דאיכא לאוקמי פלוגתיי' בלא שלח בה עדן יד ברשות בעלי' לחזרה פליגו וכקו' רש"א: ודע דקו' זו של רש"א כאן ולקמן היא קו' רשב"א על רש"י ד"ה ברשות בעלי' לחזרה ובתי' הרש"א מיושבי' ד' רש"י לקמן: וכ' רש"י לעיל דף ו' דטעמא דאינה מתקדשת משום דבעי, דומי' דשדה עפרון ובדברי' מובני' ד' הרמב"ן ברשב"א בשמעתין שכ' הרי"ף לא הביא דין מכר במלוה דסמיך אמ"ש לענין קידושין ולכאורה מאי שייכות יש לזה אמנם למ"ש רש"י א"ש דהרי קידושין גופא רק ממכר ילפי': והנה הרמב' כ' בהדי' דהטעם משום דהמלוה אינה כעין וכ' הבי"ש דהסוגי' מתנגדת לפי' וב"י כ' דבאמת הרמב' לאו דווקא קאמר אמנם לי' נ' דהרמב' כ' כן משום דאיהו מפ' כפי' ר"ת דארווח לה זימנא היינו בשעת הלואה וכבר כ' הרשב"א עלי' הרי מ"מ במעות עצמן אינו מקדשה והנאת הרווחת זמן אינה בעין ואמאי לא מפ' כרש"י ולזה כ' הרחב' דהיכא דהמעות אינם בעין ל"ש שום קידושין ואמנם הבי"ש לטעמא אזיל דר"ל דלדינא מודה הרמב' לד' רש"י ולא פי' כר"ח אלא משום אי' רבית ולדברי' מ"ט יאמר הרמב' על פי' רש"י שהם דברי' שאין ראוי לשמען: וכן מ"ש הבי"ש שם דלהכי לא הביא רמ"א בשטת תוס' אי' רבית דלד' תוס' אין כאן אי' רבית קוצר בדברי' דהרי אדרבא לתוס' עד"ז שייך הערמה משא"כ לפי' רש"י הוה לתוס' רבית גמור ואמנם כוונתו דלענין רבית לא ראה רמ"א להחמיר: רש"י ד"ה ושוין במכר נקט בלשונו קרקע משום דמסקי' שקנה במעות גמור ובמטלטלין באמת לא קנה: סברת הרשב"א בד' הירושלמי דהלוקח יכול לחזור דהרי לא יהיב מידי משא"כ המוכר דהרי זכה במלוה אינו יכול לחזור בו: והנה פלוגתת רש"י ותוס' פ' המדיר בענין הנאת מחילת מלוה נ' ג"כ טעם רש"י וסייעתי' דכשאומר במחילת מלוה לחודא שוב לא הוה דומי' דמכר שכ' רש"י משא"כ אם אומר בהדי' הנאת מחילת מלוה הך הנאה חשיבא פרוטה ושוב הוה דומי' דמכר: והנה ד' הבי"ש דבהא גם ר"ח מודה ולכאורה סברתו דעיקר קו' ר"ח יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ובהנאת מחילת מלוה ל"ש זה אמנם פשט ד' ר"ת וד' הרמב"ן מ' דלר"ח בעי' עדן המלוה בעין לא זולת: ודע מ"ש רש"י ד"ה אם לא נשתייר בההוא הנאה דמחיל לה ר"ל אף דלא פי' כן דאי פי' לכ"ע מקודשת: רש"י אלא בדקבלה עלה אחריות נ' טעמו דהנה לכאורה מ"פ הש"ס במאי קמפלגי לימא במלוה ופרוטה אי דעתא אפרוטה פליגו או"ו דגם פקדון מיירי באחריות וא"כ גם בפקדון הו"ל מלוה ופרוטה וש"מ דלכ"ע דעתא אפרוטה וא"כ במלוה במ"פ: וה"ה לאונסין נ' דמה"ט קאמרי רבנן דאפי' לאונסין פליגו דאל"כ אכתי מאי קאמר רשב"א משום ר"מ מלוה הרי הוא כפקדון הרי בפקדון אינו חייב באונסין ובמלוה חייב אלא ש"מ דגם במלוה פליגי ולרבה לא קאמר הכי כ"א לענין חזרה לא זולת ונ' דרבה דייק למלתי' ממתני' ב"מ פ' המפקיד דשולחני שיש לו היתר לחוד חייב מיד באונסין במעות מותרין ומכ"ש הלוה וס"ל לרבה התם נגנבו באונס קאמר ואמנם הני רבנן הוו סברי דלאו באונס קאמר אבל באונס פטור עד דמשתמש: ודע דהרשב"א דפליג ארש"י ותוס' ומוקי לרב כת"ק צ"ל במאי קמפלגי או מלוה הרי הוא