ליקוטי חבר בן חיים ח קמד

אבל לרב דאמר פקדון סברא ל"ל אלא משום דאמר שמואל יודע קאמר רב ג"כ כלומר דלמא משום דיודע יהיב לפקדון: ונ' סברת תוס' דגם לרב אצטריך הך סברא דאלמלא הך סברא היינו אומר דבההיא מנאה שנתרצית לקבל קידושין הימנו גמר ומקנה לה קידושין במתנה אלא משום דאדם יודע וא"כ הני קידושין היתול ושחזק הוה אמרי' דלפקדון יהיב לה נמצא דבעלמא מודה רב: באו"ד ועוד וכו' ע' רש"א ונ' סברת התוס' דכיון דכבר הציעו דיש סברא לומר דבעלמא מודה רב לשמואל א"כ מסתבר טפי דרב ור' אמי פליגו במאי דאי' בי' כבר פלוגתא מדניתא דפליגו אי מלוה ופרוטה דעתא אפרוטה: מעות חוזרין כ' רש"י פ"ק דב"מ הקידושין חוזרין נ' כוונתו דלא נימא דהא דקאמר מעות חוזרין ר"ל אם נאבדו הקידושין צריכה לשלם במעות דמהי"ת ולזה כ' רש"י דר"ל אם קדשה במעות הקידושין חוזרין ודנקט הש"ס מעות חוזרין נ' דלרבותא נקט הכי ל"ת בחפץ דמאי כיסופא כ"כ איכא אם תקבל מאחי' וודאי פליג רב אפי' במעות דאיכא כיסופא מ"מ פליג ולהכי לא קאמר הש"ס בהדי' המקדש אחותי במעות דס"ד דווקא כה"ג פליג שמואל קמ"ל דבכ"ג פליגו תרוויי: והנה בב"מ הק' תוס' לשמואל ממאי דקאמר בערכין מעות חוזרין אמנם לרב לא הק' דמ' להו כמ"ש הריטב"א כאן מידי דהוה אמוכר ערב יובל דלכ"ע מכורה ויוצאה: אמנם למ"ש תוס' רי"ד כאן דהך אדם יודע היינו ממעשי' בכל יום א"כ התם דיובל א' לחתשי' שנה ל"ש כלל אדם יודע: והנה מד' תוס' רי"ד אלו יש ראי' למ"ש הש"ך יו"ד שסי' א' דמנהג כה"ג הוה לא ראינו ראי: ובענין פ' הל' ע' לח"מ פ"ו מזכיי' ומתנה ונעלם ממנו ד' הראש פ"ק דב"מ הביאם הש"ך חו"מ שנ"ז וד' המל"מ שם תמוהין עוד יותר והנה בסברא שחילק הראש בב"מ בין אחותו לנוכראה מיושב קי' עצומה על הרמב' שפסק כסוגי' ביבמות דאפי' בחד מנא צאית וא"כ היאיך פסק כאן כשמואל וע' בריטב"א פה שהביא ראי' מזה דהל' כרב אמנם לד' הראש א"ש דדווקא אשמואל דלא מחלק בין אחותו לנוכראה מדס"ל כן בהכיר שאינו של' הוא דמק' הש"ס מכהן משא"כ לדידן דבהכיר קיי"ל כרב שפיר מצא למפסק באחותו כשמואל ול"ק מכהן דהיא גברא מכראה ואפשר דה"ט דרבא דפסק בהכיר כרב משום קו' הש"ס כאן: כהן מוצת ציית ע' רש"י וריטב"א ולי נ' עוד דהכהן דרואה דגם בכהני' אין מפרישין קמח מהי"ת יסבור דהטעם משום טרחא דכהן: נשיאות חטא למה וכ"ת משום דקאכיל טבל י"ל כמ"ש תוס' דעכ"פ קרא ל"ל כיון דכ' דבעי' חלב ידעי' דאם תרם מן הרעה הוה טבל: תוס' ד"ה אם אינו קדוש בסו"ד דהוה תרומה כוונת דברי' דלרבא הא דהכא מהני מעשיו הוה חטא בפ"ע דזכות היא לו אי לא אהני מעשיו: ולסיים בד' אגדה י"ל דאמר שהע"ה אמור לחכמה אחוחי את ומודע לבינה תקרא הכוונה דהחכמה היינו הקבלה צריכה להיות חביבה עלינו כאחותינו כשהיא אהבה שאינה תלוי' בדבר אבל לא נקוה להפוך בה ח"ו אם יק' לנו דבר כ"א נתלה בקוצר שכלינו והבינה דהיינו הבנת דבר מדבר יהי' לנו מודע וריע המשמח אותנו כמ"ד ומתק רעהו מעצת נפש ואמרו דדי' ירווך בכל עת ומול זה נקראה בשה"ש אחותי כלה אחותי מול החכמה וכלה נגד הבינה אשר ע"י חביבה עלינו ככלה על בעלה, ואז"ל במס' סוטה דשבנא רצה ליקח מהילל חלק בתורתו יצאה ב"ק אם יתן איש כל הון וגו' ובזה מיירי רב ושמואל המקדש אחותו שרוצה לקנות בכספו התורה ואמר רב דהת"ח צריך להחזיר לו המעות מאחר דאין מקח זה מקח ושמואל אמר דנתן לשם מתנה ואמנם בתחלת לימוד הת"ח אדרבא החזיק מרע"ה זכות לזבולון להקדימו ליששכר אמנם בדורות הראשוני' גם מזה היו נמנעי' והלל יוכיח שהיה משתבר כל יום בפרוטה ומי שהי' רוצה לזכות בתורה הי' צריך לייגע בעצמו וזה נ' כוונת רז"ל במ' שה"ש בראשונה שהיתה הפרוטה מצויי' ר"ל המעט שצריך הת"ח הת"ח לא היו תתפרנסי' מע"ה והי' הכל רצון בעצמן לשמוע הל' ועכשיו שאין הת"ח משיג במעט זמן אפי' פרוטה וצריך ליהנות מהבריות ע"כ הבריות סומכין ע"ז ודיי' אם שומעי' דבר אגדה והנה ההסתפקות של הת"ח הוא מורה לבריות אשר אם גם הם הי' מסתפקי במועט לא הי' מעולם מצה ומריבה ביני' וז"ש ת"ח מרבי' שלם בעולם לבד כדאי להרבות שלם והביא ע"ז דכ' וכל בניך למודי ה' אם כל"ע יהגו רק בתורה ויחשבו ערכה הי' ורב שלם בניך ואמר כ' עכשו ואמרו כי הת"ח מתקוטט על דרכי' לפי אינו בקי בהויות העולם אמנם אדרבא לולא יתעסקו המה בתורה וידעו ערכה הי' להם שלם עד בלי ירח שלא