ליקוטי חבר בן חיים ח קמב

רש"י ד"ה והנערה כוונתו דוודאי ידע המק' דקתני סיפא משא"כ בקידושין אלא דק' לי' אסברא דקאמר ריב"ח: דר"י נמי לא תק' לך מעיקרא נמצא דלמסקנא טעמא קמח עיקר והר"ן בגיטין וכן בשמעתין לא הביא כ"א טעמא בתרא לחלק בין בע"כ למדעתה ונ' דס"ל דהא דקאמר דר"י לא תק' לך ר"ל דלא צריך לאוקמי כר' ולעולם טעמא בתרא עיקר וצ"ע: בה ובשלוחה לא ע' רשב"א מבואר מדברי' כד' מהרי"ט בבי"ש סי' ל"ה דגם באב שייך מצוה בו יותר מבשלוחו: וע' בריטב"א שכ' דמ"מ שלוחו אצטריך למעט שלוחה נ' כוונתו דאפי' מדעת אבי' שיכולה לקבל קידושין מ"מ אינה עושה שליח וכד' הפוסקי' דשליח קידושין אינו עושה שליח: ובשלוחו וכו' ע' רש"א וכדברי' כ' הרשב"א בגיטין והביא ראי' מכאן דע"כ נערה דווקא דבקטנה מאי שליחות שייך ואמנם אנן כבר כ' לעיל דאליבא דר"ל כ"ע מודו דנערה דווקא: וליכא דאשגח בי' כ"כ לעיל אמנם י"ל דר"ל הוה סבר טעמא דר"ו משום גירושין בע"כ ועכ"פ יש לה יד ושפיר הק' א"כ גם לקידושין יהא לה יד ואמנם באמת טעמא דר"י משום דמכנסת וכ' רש"י דאבי' גופי' ניחא לי' והיינו דהיא שלוחו ולעולם אין לה יד כלל: ואף דהש"ס בגיטין קרי לי' יד יתירא לאו דווקא קאמר ומשום לישנא דר"י נקטו הכי: כחצר אבי' דמי' וכו' הק' הר"ן למה הביא הרי"ף האי לישנא כיון דלמסקנא לא קיימא ונ' ד' הרי"ף דאיבעיא דרבא הוה אי כשליח אבי' דמי' והנה הלא גם שליח עושה שליח וע"כ הטעם דהיא שליח כה"ג דאינה יכולה לעשות שליח והיינו כעין חצר דלא גרע משליחות ומ"מ אינו עושה שליח דלא שייך גבי' ולא נקט רבא חצר אלא לדוגמא ולמסקנא אצטריך דוגמא זו גם לר"נ דמסיק אינה עושה שליח: בענין קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה פ' האיש מקדש. כ' הר"ן דמטעם זכין שלא בפניו הוו קידושין אם נתרצה האב לאח"כ ומה"ט לא בעי' המעות בעין בשעת ריצוי ואמנם דבריו לענ"ד אינן מובני' דקטנה מדאוריי' לאו בת זכיי' לאחרי' וע"כ ומטעם תן מנה לפלוני כמ"ש הריטב"א וא"כ שפיר בעי' ע"כ המעות בעין אם לא שנפ' נד' הרשב"א ע"ש ואמנם ד' הר"ן עכ"פ נ"ע: בענין הראי' שהביאו מן המפ' בח"ר שם מהירושלמי דאמרי' ועקר קידושי' ש"מ מהני יש לדחות דעקר היינו שקידשה לאחר וממילא לעולם לא יתרצה: גמ' אם גט וכו' ונ' דקרנא ס"ל בשידוך בעי גט ולא מיאן ובלא שידוך צריכה מיאון אטו יתומה בחיי האב ולא גט: אפכוה ע' רש"י נ' לפ' דאי שלחו לי' דשמואל מחמיר הי' דעתו נוטה אחריו מאהבתו אותו משא"כ עכי"ו דשלחו לי' שמואל מיקל כלום משוא פנים בדבר: והוא ששדכו ע' רש"י יל"ד כיון דנתרצה לאחר מכן קאמרינן כמסקנת המפ' א"כ מה לי שדכו מה לי לא שדכו וצ"ל דבלא שדכו הואיל וההיא גברא קידיש בלא שידוכי דרב מוגיד עלי' בוודאי לא יתרצה האב: בענין מ"ש הכ"מ ליישב ק' הר"ן על הרמב' דמיירי שנתקדשה בפניו ושתק ומ"מ כסם שכ' תוס' לקמן דהאב תלה בדעתה עד"ז סברת הרמב' ג"כ וזה תמוה לכאורה דבשלמא תוס' כ' שפיר דלדדהו מיירי שנתרצה האב לאחר מכן ואז לא ידעי' אם הוא נתרצה עוד וממילא כשחזרה אח"כ אדעתא דהכא לא נתרצה האב משא"כ לשטת הרמב' דמיירי שהאב הי' במעמד ונתרצה וכיון דאז כיון שהיא קבלה הקידושין ממילא נתרצת הרי יגמרו הקידושי' מב' צדדי' ואמאי יוכל האב לעכב אח"כ וצ"ע: תוס' ד"ה בין היא ע' רש"א ולי נ' דא"כ ק' למאן דמתני רב ושמואל בלא שדכו והכא כיון דרב קאמר בהדי' לא תיזלו בתר אפכא וודאי דלכ"ע הכי מתניי' שאר עניני שליחות הנמשכי' מהני תרי דיתבי תותי ציפי פ' האיש מקדש. תותי' ציפי' ע' רש"י נ' דנ"מ למאי דמסקי' לקמן דקדיש בר"ה לא אמרי' נתרצה האב וא"כ ע"כ הני ציפי לאו ר"ה נינהו וממילא נ"מ מאי הוו הנו ציפי: דלמא שליח שוי' כ' הריטב"א דמיירי בדשדיך דווקא ואפשר דהריטב"א כטעמי' הוכרח לפ' כך דס"ל דקו' הש"ס הי' דלמא שלית בעדי' שוי' והעדי' הלכו למה"י והק' הכ"מ עדי' בצד אסתן ותיאסר ע"ז כ' הריטב"א דהכא רגלי' לדבר דמיירי בדשדיך: הנה קי' הרמ"ך מפ"ט מה' גירושין שלא מצאה הגאון מיל ג' דהיא היא קו' הלח"מ פה והיא קו' עצומה