ליקוטי חבר בן חיים ח קמא

והא דכ' רש"י כיון דתרי נינהו וכו' כוונתו דע"כ חד מניי' כשר ואקמינהו תרויי' בחזקת כשרות: רש"י ד"ה דאי לא בסו"ד שפעתי' מסרו לו בעדי' כ"כ דלא נימא דקו' הגת' הי' דפשיטא לן בגיטין וקידושין צריך עדי' על מינוי השליחות ור"נ נקט ממון דומיא דגיטין וקידושין מיירי ג"כ שמסרי בעדי' וא"כ שפיר פריך לזה כ' רש"י לא היא כ"א לא בעי' עדי' בשום מינוי השליחות ומשום דפעתי' מסרו בעדי' פריך: וכ"ת אמאי לא משני לי' דמיירי במסרו שלא בעדי' דא"כ פשיטא דמהימנא במגו וזה ג"כ ענין לעולם קסבר דקאמר הש"ס לי' ג"כ דאי ר"נ סבר א"צ לפורעו בעדי' א"כ פשיטא ומשני לעולם ר"נ קסבר א"צ לפורעו בעדי' אמנם כיון דאיכא מאן דסבר צריך קמ"ל ר"נ לאפוקי מהאי מ"ד: ועוי"ל דהא דלא משני במסרו שלא בעדי' דמ' לי' ר"נ בכ"ג קאמר דאי בלא עדי' דווקא ר"נ אמורא הוא וצריך לפ' דברי' ועד"ז י"ל קו' תוס' שהק' הא הכא מפקיד הוא דהנה קיי"ל המפקיד מעות מותרין אצל שולחני חייב שולחני באחריותן ומותר להשתמש בהם ושוב מ' להש"ס כיון דר"נ סתמא קאמר מ' אפילו השליח שולחני קאמר: ואמנם הא דצינו תוס' קו' אד' התרצן דהמק' י"ל דלאו דווקא קאמר אלא אתרצן דדייק וקאמר דר"נ סבר במלוה א"צ לפורעו ק' להו שפיר מנ"ל למימר הכי: ע' רש"א שכ' ויש לישב ואולי כוונתו דנאנסו לא מהני כ"א לגבי לוה דהימני' משא"כ לגבי מלוה אפי' בשבועה לא מהימן לי' כדאמרי' במסקנא בשמעתין: תוס' ד"ה השתא עוררני תלמיד א' דע"ד תוס' יש לפקפק אחר השבועה כל אדם עומד בדיבור דלא נשוויא נפשי' רשע ונ' דמשו"ה הק' הר"ן הקו' ע"ד אחר כיון דהשתא עכ"פ נשבעי' לא ליהוי נוגעי' בעדות: רש"י הרי הדין הזה כדין חנוני כוונתו ליישב קו' רשב"א הלא אין נשבעין על טענת שמא וכ' רש"י דשבועה זו שבועת המשנה: מ"ש הש"ך ושאר מפ' דמעובדא דכתף אף במקבל תשלומין כוונתו דלא נימא דהוה בעד הנוטל שכר: בענין נערה המאורסה פ' האיש מקדש וגיטין פ' האומר ויבמות פ' חרש. רש"י נערה ה"ה לקטנה ומיד בסמוך ד"ה היא כ' שהרי גדולה היא וכ' תוס' רי"ד דמהדר הדר בי' רש"י ולי נ' דד' רש"י דוודאי לר"ל דאי' לי' ויצאה והיתה ע"כ נערה דווקא דבקטנה ע"כ רבנן מודו בקידושין כמו שהק' באמת הרשב"א אלא דר"י משום דס"ל נערה ה"ה לקטנה לא אשגח במאי דצוות ר"ל ויצאה והיתה ומעתה לדינא כ' רש"י דה"ה לקטנה אבל פשט ל' המשנה וודאי מורה דנערה דווקא: רש"י ד"ה היא ואתקש יציאה להויה בדברי' אלו דמה דיש יד לאב לגירושין מקידושין ילפי' יש ליישב קו' הרשב"א לשטת תוס' דה"ה לקטנה א"כ מאי צווח ר"ל ויצאה והיתה הרי גם לדידי' ג"כ בקטנה לא אמרי' ויצאה והיתה ואמנם קו' ר"ל הי' עד"ז כיון דכולא מלתא דיש יד לאב בגירושין גמרי' מקידושי' כדכ' רש"י וא"כ אם בקידושין אין שתי ידים זוכות כלל למה בגירושין יהי' זוכות ואמנם מקטנה לק"מ דהתם משום דאיהו לא חזיא ומ"מ יד יתירא זכו רחמנא לאב היכא דחזיא כגון בנערה: ומ"מ בתי' הרשב"א על הקו' זאת מיושב קו' רש"א בגיטין תוס' ד"ה כל שאינה יכולה לשמור שהק' אי לגמרי אמרי' ויצאה והיתה א"כ למה בקטנה שיודעת לשמור קידושי' אינה יכולה לקבל קידושין ואמנם בתי' הרשב"א דבקידושין קרא כ' כי יקח איש אשה גלי קרא מיושבת קו' רש"א: אלא שיש לפקפק דמאן יימר דהאי כי יקח כ' היכא דיש לה אב דלמא התם כיון דיד יתירא זכו רחמנא גם קטנה בכלל: והנה הראשוני' הק' אד' הריף וסייעתא דדווקא נערה דמ"ש נערה מ"ש קטנה פי' לדברי' דוודאי לר"ל וכן להאי לישנא דטעמא דר"י משום דגירושין בע"כ א"כ עכ"פ הטעם מטעם יד אין קו' דבקטנה לא רבי רחמנא יד יתירא וקידושין יוכיח משא"כ למסקנא דקיי"ל דטעמא דר"י משום דאבי' גופי' ניחא לי' א"כ גם בקטנה ניחא לי' וע"ז תי' הראב"ד ברשב"א גיטין שם דמ"מ הטעם משום שליחות וא"כ קטנה לאו בת שליחות היא: תוס' ד"ה וכל שאינה יכולה הנה יל"ד התם ביבמות אמאי לא קאמר הש"ס דבי ר' ישמעאל תנא כדקאמר לעיל בסוגי' דשלד"ע וכן בכל הש"ס ואמנם אמר ותנא דבי ר' ישמעאל מוסיף על דבי ר' ינאי ומאי מוסיף יש לה אב ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגו ותרוויי' צריכי דאי מדר' ינאי וודאי ס"ד דיש לה אב מתגרשת ואי מדבי ר' ישמעאל ג"כ ס"ד יש לה אב מקרי' משלחה ואינה חוזרת לכך אצטריך תרוויי' ז"נ ד' רש"י ולק"מ קו' תוס':