ליקוטי חבר בן חיים ח קמ

תוס' ד"ה שלא מצינו ומסופק ר"י ענין ספיקו משום דאיכא למימר דווקא לשמאי דס"ל יש שליח לד"ע וא"כ הך שליחות דמעלה אינו משונה ושפיר אמרי' זה נהנה וכו' משא"כ לדידן דאין שליח לד"ע ומעילה משונה היא א"כ שפיר י"ל דה"ה זה נהנה וכו' אמרי': ב"מ תוס' ד"ה אין שליח בקידושין יליף לה וכו' נ' כוונתם דע"כ האי מק' לא ידע מהסברא ד' הרב וכו' דא"כ מאי מק' ואמאי לא עלה על ע"ד תי' רבינא אלא לא ידע וא"כ מנ"ל דאין שלוח לזה כ' תוס' דמ' לי' דמקראי ילפי': גמ' האומר לאשה ועבד יל"ד אטו באשה ועבד ל"ש ד' הרב וכו' וצ"ל דגם מק' זה לא ידע דסברת רבינא משום ד' הרב כ"א הוה ס"ד הסברא הכי אם קיבל השליח אחריות על עצמו ממילא עשה ע"ד עצמו אמנם אם לא קיבל אחריות עשה ע"ד המשלח וא"כ שפיר הק' מאשה ועבד והש"ס דמשני היינו משום דבחיובא לחוד ולא באחריות תליא מלתא ומשום ד' הרב וכו': תוס' ד"ה כהן וא"ת בס"ד נ' דמעיקרא לא הק' די"ל כמ"ש הריטב"א בקידושין דמטעמא דרבא לא הוה לפני עור וא"כ סוגיין ע"כ כרבא ורצו תוס' להוכיח דבלא"ה ג"כ ליכא לפני עור ומ"מ י"ל דסוגיין גם לרבא: ע' ש"ך חו"מ קפ"ב הק' אנ"י מד' תוס' ד"ה אשה ועבד וציין בעהמ"ח כרם שלמה ע' מעילה כ"א בגליון ש"ך שלו זצ"ל ועיינתי שם ומצאתי דבמעילה אפי' ע"י חש"ו שייך מעילה משום דניחא לי' מ' דבקנין בניחא לי' סגי משא"כ בניזקין ועדן צ"ע: הנה המ"ל ה' רוצח הביא ראי' דגם בדרבנן אין שליח לד"ע מדאמרי' בב"ק באי' מקלקל בר"ה אין שלד"ע ולדידי נ' דוודאי קלקול בר"ה עצמו לאו דאוריי' אמנם זה הכורה בר"ה ומניח שם חוליות הבור הא וודאי דאוריי' הוה דכל הנתקל בהם הכורה חייב עלי' משום בורו: בענין שליח נעשה עד פ' האיש מקדש. רש"י ד"ה שליח נעשה עד או אם שני' שלוחי' נ' כוונת רש"י דלכאורה הי' אפשר לומר דרב לא עדיפא מדב"ש לקמן וז"ש שליח ועל א' קאמר דהיינו דאהני משום דהמשלח גילה דעתו דנים לי' דליהוי שליח עד מדיהיב לי' ע"א בצדו אבל בב' שלוחי' מאן יימר דניחא לי' כלל דשליח ליהוי עד אמנם מדאמרי' טעמא דרב דאלומי אלימנא למלתא הכוונה דאין עד יכול לדקדק בדבר כ"כ כמו השליח הפועל הדבר בעצמו וא"כ בשני' שלוחי' שייך כמו כן הך סברא אע"כ דרב אפי' בשני שלוחי' קאמר וזה כוונת רש"י אמנם בבריי' לקמן צ"ל משום דבי"ה אפי' כה"ג פליג נקט הכי: אלא מעתה קידש וכו' יל"ד כיון דמסברא קפריך א"כ ל"ל כולי האי בקיצור הו"ל למימר דלא בעי' ייחוד עדי' ונ' דלכאורה הי' אפשר לומר דבקידושין כיון דהעדי' מקיימי' בשעת ראיי' הדבר ואמנם עידי' ראי' לבד צריך ייחוד אף דבממון א"צ אמנם מנא ידעי' דבעי' בקידושין עדי' כלל היינו דבר דבר מממון וא"כ ע"כ לא עדיפי מני' והיינו דפריך אלא מעתה אי איכא בקידושין ב' עדי' דמהני בממון אטו לא מהני: הו"ל כגופי' נ' דרב ור' שילא בהא פליגי ר' שילא סבר דהא דשלוחו כמותו היינו שמוסר המשלח כחו לשלוחו וא"כ השליח במקום המשלח קאי ורב סבר דיד יתירא זכי לי' רחמנא למשלח שיכול לעשות מעשה המיוחד לו ע"י אחר אבל מ"מ אינו כמותו ממש: רש"י ד"ה שליח וע"א יכולין להעיד נ' כוונתו דלכאורה הל' שליח וע"א הי' מ' דלכ"ע מינוי השליחות עדי' בעי אלא דלב"ש דשליח נעשה עד א"צ אלא ע"א משום דגם השליח מצטרף ולבי"ה אין שליח נעשה עד בעי שני' והי' מ' כן מדלא נקט לישנא כדלעיל וע"ז כ' רש"י דלא היא כ"א דמינוי השליחות לא בעי' עדים והכא בדבר עצמו מיירי אם יכולי' להעיד: רש"י ד"ה איפוך ע' רשב"א כוונתו דלרש"י רב ור' שילא בהא פליגו או בי"ש סבר שליח ועד אחד או בי"ה דלרב איפיך ולר' שילא לית לי' איפוך: ע' ברא"ש פ' הירושלמי לד' הר' יונתן וכוונתו דת"ק בירושלמי ור' יוסי פליגו בסברת הרשב"א אי הודאה דידה משוי עדות או לא ע' ברשב"א: גמ' שמא עיני' נתן בה ע' בריטב"א ועל שני התי' יל"ד דעל תי' הא' י"ל אדרבא עדי' ע"כ משקרי אם עיני' נתנו בה משא"כ שליח לא שביק היתירא ואכיל אי' א"ל שנדחוק שנאבד ממנו הגט ועל תי' הב' ק' א"כ למ"ד עידי מסירה כרתי בטלת שוב כל עדות גיטין ולי נ' דלא דחשדי' לי' בהכי כ"א ר' שילא אמר דין שליח נעשה עד משום דהו"ל כגופי' וע"ז לא קפדא דאמרי' הא דגופי' פסול משום דכל אדם אינו רואה חובה לעצמו משא"כ בשליח לא שייך זה דאין אדם חוטא ולא לו משא"כ אי נימא עיני' נתן בה א"כ שוב הו"ל כגופא ומפסל מטעם שלוחו כמותו: