ליקוטי חבר בן חיים ח קלט

מאי מתמיה הש"ס לקמן מכלל דלת"ק בדיני שמים נמי פטור דלמא מיירי כפשטא שאמר לשלוח ולא שכרו: ואמנם הרמב' דנקט שוכר דאין אדם חוטא על מגן ומסתמא מיירי ששכרו אם לא שהוא עבדו: תוס' ד"ה אמאי ע' רש"א בסי"ד כוונתו דמקי' תוס' ב"ק שם מבואר דל"ק להו כ"א למאן דלא דריש או או תחת אבל למאן דדריש כיון דמייתר קרא ע"כ אמזיד קאי דאשוגג דל"ש ד' הרב וד"ת דמ"ש לא אצטריך וא"כ כיון דבשליחות יד קרא כ' שפיר ילפי' מזיד זה כוונת רש"א אלא שקיצר: והנה הריטב"א הק' לד' תוס' דבשוגג דל"ש ד' הרב וכו' לא אמרי' אין שליח לד"ע א"כ למ"ד בב"מ אי בעי עביד בעי' וכהן שאמר לישראל קדש לי גרושה אין שליח לד"ע מאי ד' הרב שייך בזה אמנם תוס' בב"ק ע"ט כ' בהדי' דמ"ד אי בעי עביד בעי' לית לי' טעמא דד' הרב וכו' משום דק' להו קו' הריטב"א והריטב"א צ"ל דמפ' בב"ק שם כלי"ק דרש"י דל"ק קו' תוס' וא"כ אדרבא שטת תוס' מחוורת ולפי"ז ע"כ הרי"ף והרא"ש בשמעתין שהביאו הא דד' הרב וכו' ג"כ ס"ל כרבינא דבר חיובא בעי' ודלא כהש"ך חו"מ קפ"ב שכ' דהרי"ף כרמ"ה ס"ל דפסק כרב סמא וכ"ת משום קו' הש"ך דהו"ל להרי"ף למימר חוץ מכהן שאמר לישראל קדש לי גרושה לא היא כיון דאמר דבעי ד' הרב וד' תלמיד ממילא ידעי' דהיכא דל"ש זה יש שלד"ע: ודע דהש"ך גופא ביו"ד סי' ק"ס כ' בפשיטות דהל' כרבינא ולא זכר ד' בחו"מ כאן וצ"ע: רש"י דילפי' חטא וכו' לרוב דברי' וכו' נ' כוונתו דלכאורה כולא שקלא וטריא לקמן לבי"ש אזלא ואטו הש"ס טעמא דבי"ש אתא לאשמועי' לזה כ' רש"י דהך גזי"ש דמעילה אצטריך לכמה דברי' וא"כ ע"כ לא אייתרא מאי אמרת דממעילה ידעי' שליחות יד לא היא אי ממעילה ס"ד דדווקא בשוגג יש שליח לד"ע: ועד"ז נ' סובבי' ד' רש"י לפנינו שכ' ונילף מנה דיש שליח כוונתו דלכאורה הי' אפשר לומר דאשוגג לחוד פריך וע"ז כ' רש"י דעכשיו עדן לא נחית לחלק בהכי דא"כ מאי משני דהיה מעילה ושליחות יד ב' כתובי' הבאי' כא"ז דמעילה לא אייתר וש"י למזיד אצטריך אע"כ עכשו אכולא מלתא קאמר ונילף מנה: ברש"י החושב לשלוח וכו' ע' בריטב"א שכ' החושב לאו דווקא דמדבר נפקא ולי נ' דכיון דעדן לא שלח יד מה לי דיבור מה לי מחשבה אלא דבלא דיבור מנא ידעי' מחשבתו דליחייב עלה לזה אצטריך למכתב דבר פשע: ולמ"ד אין מלמדין ע' רש"י כוונתו דלא תימא דלמ"ד אין מלמדין הו"ל ב' כתובי' מיעוטא וכד' תוס' לעיל סוף סוגי' דמ"ע שהז"ג לזה כ' רש"י דלא היא כ"א משום דמסברא אין שלית לד"ע ולכאורה ז"נ ג"כ ד' הרי"ף שהביאו הך סברא למימר דמהא ילפי' דאין שליח לד"ע ולא משחוטי חוץ דאצטריך קרא כדאמרי' ואמנם נ' דעתם שכ' הך סברא לענין אחר דהנה ממעילה וטביחה ידעי' ג"כ שליחות וא"כ נימא אכולא מלתא דשליחות ג' כתובי' או ד' הבאי' כא' אלא כיון דמעילה וטביחה לשליח לד"ע אצטריך א"כ שפיר ילפי' שליחות מפסח וגירושין והיינו דווקא משים משים דד' הרב וד' תלמיד וכו': חד למעוטי ב' אוחזין ע' ריטב"א דס"ד אתקש להעלאה ובהא מיושב דלכאורה פשיטא דפטור דאינו חייב בחוץ כ"א כעין פנים ובפנים ילפי' מתזבח א' ולא שני כמו שהביא הר"ן לעיל ובמ"ש הריטב"א א"ש דס"ד להא מלתא אתקש להעלאה: כ' הרמב' בה' מעילה ובכל התורה אין שליח לד"ע חוץ ממעילה לבדה ובלבד שלא יצטרף עמה אי' ויל"ד הרי הרמב' גופי' הביא בשליחות יד ובטביחה יש שליח לד"ע אמנם כד דייקת ל' הרמב' ובמה שהסביר דברי' במ"ל ה' גניבה שם כוונתו דמה"ט לא יצטרף עמה אי' אחר דבאמת בכל התורה אין שליח לד"ע ומעילה חידוש הוא ואין לך בה אלא חדושה מעילה לבדה אם אין עמה אי' אחר ואל"כ השליחות בטל מצד האי' האחר: מ"ט דשמאי ע' רשב"א ולי נ' דמד' קבלה אין שייך התראה וכ"ש א"כ מאי משני לקמן שאני הכא דגלי רחמנא התם ה"ק שמאי אית לי' דינא רבא משום דכ' אותו הרגת ובעלמא בשליח לד"ע מידה ב' שמאי דאין כאן דינא רבא: תוס' ד"ה מורד ע' רש"א ולי נ' כוונת תוס' דוודאי אי יואב מורד הוה מאן דקרי לי' אדוני מורד בדוד משא"כ עכשו דלאו מורד היה: בסו"ד יל"ד הא לא כ' המלך דוד כלל בהאי קרא ונ' כוונתם דהו"ל למימר ועבדי אדוני ואדוני יואב דהוה מבואר דאדוני יואב בכלל עבדי אדוני הוא: גמ' זה נהנה ע' מ"ל ה' רוצח שהביא המגיה שם ליישב מכאן קו' מג' הש"ך סי' ל"ב מנחש דהתם הוה ג"כ זה נהנה וזה מתחייב ולי לא אריא דאדרבא מדקאמר רבא את"ל סבר שמאי הזקן וכו' ש"מ דדווקא אי שמאי מדינא אדם איירי שייך זה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' משא"כ בדיני שמים וודאי אין חילוק דהחייב מטעם מסים ובחלב לענין מלקות וקרבן איירי: