ליקוטי חבר בן חיים ח יד

דמטפחת נביאי' וכתובי' א' הוא אמנם חמשים שגם הגויל קדיש טפי שהרי ראוי' להשלימו לתורה שלימה ומכ"ש ס"ת שלם רק חסר בו אות א' שאפשר לתקן ומשו"ה אוסר בברייתא לכרוך במטפחת חמשים וכ"ז לענין מטפחות אמנם למכור ולקנות דא ודא א' הוא דאין שום חילוק בין העוסק בתורת מרע"ה או בספר נביאי' וכתובי' ואפי' רק במפרשי הש"ס משו"ה לא חילק במתני' ר"פ בני העיר כלל בענין מכירה בין חומשי לספרי' ומ"מ בס"ת שלם שיש בו קדושה לקרות בציבור ועוד מ"ע של ועתה כתבו לכם בודאי מתעלה בקריאתו מחומשי' וספרי' לס"ת שלם וזה ברור ומיושבים כל הקו' וחילק כזה צריכי' לומר ג"כ במכירת בה"כ הייני מכירת הבית כשאין בו ביטול תפלה אבל בלי ספק שמותר למכור מטפחת לצורך תפילה בי' לקדש ש"ש ומשו"ה כשאין בה"כ אחר אסור למכור כמ"ש הרמב"ם מביאו המג"א ססק"נ ודו"ק בכ"ז: שם סק"ה אכחושי מצוה נ"ב וביזוי: בא"ד לשנות המעות נ"ב מבה"כ שנמכר אבל במעות שגבו עתה פשיטא דליכא קדושה ולא שייך אכחושי מצוה כצ"ל בכוונתן: שם סק"ח בי"ד סי' רנ"ט נ"ב צ"ע עיי' חמד משה: שם סק"ט וכן נ"ל מוכח נ"ב צ"ע בתוס' גיטין שם וב"ב י"ג ע"א סוד"ה שנאמר ונ"ל דמוכח דס"ל משום אשה דליכא אלא שבת דדברי קבלה לא מוכרי' משא"כ איש דאיכא נמי פרי' ורבי' דאי' הו"ל שבת מצוה רבה ועב"ש סי' א' משמע דלא עדיף שבת דאשה ממ"ע דלערב אל תנח ידך דברי קבלה ע"ש ומ"ש א"ר מש"ס דכתובת להשיא יתומה קודם משום בושת דידה נ"ל להקדים ולא לדחות ועוד נ"ל לענין מצות צדקה קודם להסר בושת שלה מלסויע להיתום לקיים מ"ע משא"כ למכור ס"ת בעי' שיקוים דוקא מצוה רבה משום מעלין בקודש ופשוט ודע דכ"ז כשאינו מוצא ללמוד תורה ולישא באופן אחר אבל זולת זה אע"ג דעדיין מצוה הוא מ"מ קיל משארי מ"ע כמ"ש תוס' בשם שאלתות פ' אמור פ"ק דע"ז י"ג ע"א אבל כשא"א בע"א מודה שאלתות כמוכח ממ"ש בשמו ספ"ק דב"ק ודו"ק היטב בכ"ז: שם סקי"ב ואם אינם נ"ב דין זה צ"ע סתר עצמו ממ"ש סקי"ז ועיי' מ"ש בפנים במבי"ט ואינו ענין לכאן כלל התם כבר הניחו אותו בה"כ ועשו אותו בית דירה כמה שנים שלא כדין ועכשיו מותר למוכרו אבל אחר שכבר נעשה מעשה ע"ש ועיי' תשובותי סי' אלף ק"א: שם סקכ"ב נ"ב מבואר כאן בב"י דעכ"פ לכ"ע אין רואה סי' ברכה ומיושב קו' מג"א וכ"כ א"ר ס"ק כ"ב ועוד נ"ל ע"כ לפ' אלא בשיש לו ס"ת וכיוצא בו אבל אין לו כיוצא בו מזה לא מיירי הש"ס והפוסקי' ואפי' רק בכה"ג אינו נמכר בזט"ה במא"ה אם אין להם כיוצא וא"כ האי דב"ב מיירי בהכי וכיון דכל ימי חייו לא יכול למוכרו אינו נכלל בסתם נכסיו להיות ניתן לאחר במתנת ש"מ ובהכי מיירי נמי בש"ע יו"ד ססי' ר"ע ולק"מ קו' מג"א סקכ"ג וזה ברור לפע"ד מיהו בלא"ה משמע שם בב"ב שהי' לרשב"ם גי' אחרת וכ"כ חמד משה: שם סקכ"ז ליחיד נמי אסור נ"ב אפי' להתפלל נמי אסור משום זלזל כ"ה בתוס': באו"ד דהא דמנשה נ"ב וע"ש בש"כ ססקי"א: שם מחבר סעי' י"ח נ"ב שנשללו ע"פ ציוה המלך יצאו לחולין ק"ו מכלי מקדש דכתי' ובאו בה פריצים וחללוה כ"כ הרמב"ם בתשו' פאר הדור סי' קל"א ועיי' זה במס' ע"ז נ"ב ע"ב ע"ש: שם מג"א סקמ"א ובמדינתינו נ"ב עיי' תשובותי סי תר"ע בסופו מזה וסי' ק"ע באריכות וסי' ת"ש ותש"ג בעניני ח"ק קוברי מתים הרבה דברים שצ"ט: שם סקמ"ד גבי נסגר ונ"ב סמפון בב"מ דף כ': שם סקמ"ו ונתן לה הרבה נ"ב כמו במחיר בבכורו' נ"ז ע"א ולקמן סקמ"ז שנתן י' טלאים והלוקח יברור א' תחת הכלב אזי למ"ד אין ברירה כולן אסורי' אבל אם המוכר מברר ואומר א' מי' טלאים שיש לי אתן לך באתנן אז כשמברר אח"כ א' אין אתנן חל למפרע כמ"ש תוס' בע"ז מ"ג ע"א ד"ה כגון וכו' ואפשר ה"ה במחיר אם אמר א' מי' שאברר מטלאי' שלי יהי' מחיר כלבך לא נאסר משום מחיר ואולי י"ל מחיר שאני שהכלב עדיין בעולם אם לא חל קודם שנתברר יחול עתה כשמברר ויהי' מחירו של כלב שהוא בעולם משא"כ אתנן כיון שלא חל קודם שנתברר שוב אינו חל שכבר עברו הנאת הבעולה אז יצא לדינא: סי' קנ"ג מחבר סעי' ה' בכלי חרס נ"ב ואם א"א סגי בכלי עץ אבל מ"ש בכנסת יחזקאל דכלי עץ עדיף מכלי חרס דמדייתי לא נ"ל: שם מג"א סקמ"ז וצ"ע ביש"ש נ"ב וכן הקשה לח"מ ס"פ ו' דבכורו' ע"ש וכפע"ד דש"ס הוי ס"ד דכל א' מהגדיים שוה כמו הכלב ולכן הקשה למ"ד יש ברירה דוקא ומשני שאין שום א' שוה כמו הכלב אבל רמב"ם איירי שאין בהם אלא גדי אז השוה כמו הכלב א"כ כ"ע מודים דאמרי' הדמים מודיעי' שזה הוא נגד