ליקוטי חבר בן חיים ח קלח

אלא דלא שויה שליח יל"ד ל' שויה שליח ועוד מה ענין דברי' לכאן אדר"נ התם בפ' הזהב הו"ל לרבא למנקט הך מלתא ונ' דאאחין שחלקו קאי והנה הלוקח שדה מאחר מסתמא הוא בעצמו חוקר עליו משא"כ אחין שחלקו וכ"א בקי בנכסי אבי' סומכין זה על זה וע"ז קאי רבא ואמר דווקא אם אמר לא' מהאחין עלך סמיכנא אבל אם שויה שליח אמר לו ברור בעבורי כה"ג א"ל לתקוני שדרתיך: אמנם נ' דהרמב' בה' שלוחין מהאי לישנא דרבא דייק למה שחילק שם בין הודיע למוכר שהוא שליח או לא הודיע והקשו עלי' מ"מ אמאי לא יכול המשלח עכ"פ לבטל השליחות אמנם פשט ד' הרמב' לדעתי דהמשלח צוה להשליח שלא יגלה להמוכר שהוא שלוחו כ"א יקנה המקח לצורך עצמו נמצא דהוא עצמו פשע בדבר שאילו לא צוה עלי' כך שליחותו בטל מטעם לתקוני שדרתיך ע"כ אם גם השליח צריך לתקן מה שעיוות מ"מ לא יכול המשלח לבטל השליחות לגמרי ונפקא לי' להרמב' הא מלתא מלישנא דקאמר רבא שויה שליח דהיינו שיאמר לו שיאמר שהוא שליח ובהא תליא מלתא: אבל פליג במשחתא נ' לי דהענין הוא עד"ז דהא דאונאה חוזרת או המקח בטל תקינו רבנן משום דאונאה דגזל ועושק וה"ה בכלל והשיב את העושק אמנם בפחות משתות או בקרקעות דלא עבר אלאו דלא תונו ממילא אינו מהדר ולא בטל מקח משא"כ במדה משקל ומנין דעבר אלאו דלא תעשה עול במדה משקל ומשורה שוב חייב להחזיר וזה כוונת הרשב"א ג"כ דבחזרת מעות עכ"פ סגי לקיים והשיב וביטול מקח ל"ל: הנה מא"ש תוס' דהתם עפ"י דיבור ע' תוס' פ' השולח שם והכוונה דמקרא לא ילפי' כ"א דבעי' אפוטרופוס מקרא דנשיא א' דאף דהי' עפ"י הדיבור והשאר אין ללמוד מהתם: בענין שליח לדבר עברה בפ' האיש מקדש גמ' והא דתנן השולח את הבעירה הא דלא מק' הש"ס הך קו' עד כאן נ' דאשליחות דגירושין ותרומה ופסח ל"ק לי' דלמא ממונא מאי' לא ילפי' ונזקין ממונא הוה אמנם לבתר דפשיטא לן לעיל דלא אצטריך קרא דנשיא א' אשליחות משום דידעי' שליחות מגיטין ופסח א"כ ל"ש לחלק כלל בין ממונא לאיסורא שפיר ואיידי דמייתי לעיל הך דב"ד מעמידין אפוטרופוס סיים למלתא וכ"ת אכתי דלמא דווקא היכא דיש איזו כח ביד המשלח כמו בגירושין תרומה וכיוצא הוא דאמרי' שלוחו כמותו משא"כ כאן וכי איזו כח מוסר להשליח ל"ק דהרי בגירושין הוא עושה שליח ומה כח יש לה שתעשה שליח הלא אפי' בע"כ ובד' אמות דילה מתגרשת אלא ש"מ דל"ש: הק' התוס' רי"ד א"כ גם בכל המצות נימא שלוחו כמותו והנה הקו' עצומה אבל הדוגמות שנקט ל"ק דתפילין הרי זמנם כל היום ואימתי יניח בעד חבירו וב' זוגות הרי עובר על בל תוסיף אם לא למ"ד לעבור בזמנה בעי כוונה או כיון דמכוין בעד חבירו ליכא בל תוסיף כד' רבינו שמואל דכוונה שלא לצאת מהני לכ"ע וכן מסוכה ל"ק דכל יומא זמנה אם לא שנאמר בסוכת חבירו דאינו מצווה עלי' וכן מלולב הרי בהדי' ילפי' מלקחתם לקיחה לכל א' וא' ואדרבה הי' נ' דמה"ט אצטריך ולקחתם ומכ"ש דמציצית לק"מ דללבוש ציצית אינה מצוה כלל כ"א שלא ללבוש בת ד' בלא ציצית וא"כ במאי יוציאנו חבירו ומ"מ יש כמה מצות דק' בהם קו' כגון מצה אם כבר אכל כזית ואולי גם ק"ש ואמנם כשאני לעצמו הייתי אומר כיון שכ' בכל המצות ועשיתם אותם אין זה מקרי עשיי' מלבד בפסח דגלי קרא לא זולת: רש"י ד"ה נימא שלוחו כמותו ויתחייב שולחו ולא השליח וע' תוס' רי"ד כי ד' רש"י תמוהי' דמאי ענינו של ניזק אצל המשלח אם אינו רוצה הוא תופס ממי שהזיקו ונ' כוונת רש"י דלא תק' מאי מק' דלמא הא גופא אשמעי' תנא דאם רצה הניזק משתלם מהפיקח לזה כ' רש"י דכה"ג ליכא רבותא אפכא הו"ל לתנא לאשמועי' דאם רצה משתלם מהמשלח ולא מהשליח ואנא ידענא דאם רצה משתלם מהשליח דהרי היא בר דעת והיא הזיקו ז"נ כוונת רש"י: הנה ד' תוס' פ' הכונס דאפי' לצאת י"ש פטור המשלח ממתני' דברישא חייב בדינו שמי' מכלל דבסיפא לגמרי פטור והק' הש"ך סי' ל"ב בחו"מ א"כ מאי מתמיה הש"ס לקמן אכלל דלת"ק בדיני שמים נמי פטור אלמא לא ונ' לי דלק"מ דהתם כיון דהשליח עכ"פ נהרג לת"ק למה לא יתחייב המשלח בדיני שמים בדמי השליח מיהת: ואמנם המ"ל בה' רוצח פ"ב שם הביא בעם הריטב"א דהכא פטור משום דלא הוה כ"א דיבור ויל"ד על דברי' דברישא בחש"ו מיירי אפי' חסר להם גחלת לחזקי' ושלהבת לר"י בב"ק שם ואמאי כה"ג בפיקח פטור וצ"ע ומכ"ש דמ"ש המ"ל שם דד' הרמב' ג"כ כהריטב"א ולהכי כ' השוכר שליח להרוג נפש וק' א"כ