ליקוטי חבר בן חיים ח קלז

אמנם נ' דרש"י כיון ליישב בזה קו' הריטב"א הרי זכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו לזה כ' רש"י דאשחיטת קדשי' פריך ומטעם דכ' דאכשרה רחמנא בזר: ה"נ נמצא מסקנת הש"ס דשליחות אתי' מגירושין ופסח וכ"כ הראש אמנם הרי"ף לא הביא כ"א דר"י ב"ק והשמיט גירושין ונ' דק' לי' קו' תוס' לעיל הרי קרא דגירושין אצטריך למשלחה ואינה חוזרת ולזה מ' לי' דלמסקנא רק שליח עושה שליח מגירושין ילפי' אבל שליחות גופא מקדשי' ילפי' אלא דק' מה לקדשי' שכן רוב מעשי' ע"י שליח ונ' דהיינו דווקא אי לית לן כ"א קרא חדא אבל אי אית לן בקדשי' קרא יתירא דלקדשי' לא אצטריך ע"כ לחולין מוקמי' לי' והנה הר"ן כ' דר"י בן קרחא קרא דריש ושחטו הרי לא יכול לשחוט כ"א א' דכ' בקדשי' תזבח נמצא דהיינו קרא חדא והנה לקמן דרשי' ג"כ איש לפי אכלו איש זוכה וכיון דזכיה מטעם שליחות א"כ ממילא ידעי' שליחות ואייתר חד קרא לחולין אלא דכ"ז אי זכיי' מטעם שליחות והנה כ"כ הר"ן דסוגי' דעלמא זכיי' מטעם שליחות אבל סוגי' דשמעתין לקמן בדרב גידל מ' דלא ידעי' עדן להא מלתא דזכי' מטעם שליחות וא"כ שפיר אצטריך למילף מביניהו אבל למסקנא דאצטריך הך ושלחה למשלחה ואינה חוזרת ע"כ ה"ט משום דס"ל זכיי' מטעם שליחות וקרא דושחטו לחוד דאייתר ילפי' שליחות כפשטא דלישנא דר"י בן קרחא: תוס' ד"ה ודלמא ע' רש"א ולפמ"ש בריטב"א דעיקר קו' הש"ס הי' דאפי' למחות אינם יכולין בעלי' מדקתנא אם שלו נשחט ראשון ע"ש ממילא מיושב קו' רש"א: אמנם בלא"ה יש ליישב קצת דמעבד לא רצה להק' דילמא התם ה"ט משום דיד עבד כיד רבו אבל שליח דעלמא לא ומ"מ התוס' הק' שפיר דלענין זה לא מ' דמהני יד עבד כיד רבו: שנא' ונשיא א' יל"ד הא התם עפ"י ה' הובררו ונקבו בשמות ומה ענין שליחות להתם ונ' משום דכ' תקחו לנחול והיינו ע"ד אין ממנין פרנס על הציבור אא"כ נמלכין בציבור תחלה וממילא הוה שליח: והנה הניח הרשב"א בצ"ע לשטת רש"י וסייעתא דזכיי' מטעם שליחות למה הצריכו בפ' השולח להעמיד לקטן אפוטרופוס ע"ש ונ' דא"נ קטן לית לי' זכיי' מדאוריי' כיון דרבנן תקנו לי' זכיי' א"כ הפקר ב"ד הפקר וזכה בה מה"ת ודווקא גבי מציאה דאין דעת אחרת מקנה אותו הוא דפליגי ר' יוסי ורבנן אי הוה גזל מדברי' אבל בזכיי' כ"ע מודו וא"כ לק"מ אלא דזה תלי' בד' הרשב"א פי השולח בסוגי' דפרוזבול אי הפקר ב"ד מהני אפי' לזכות לאחר או דווקא להפקיע והא גופא לכאורה תלי' במנא נפקא לן דהפקר ב"ד הפקר דאי מיחרם כל רכושו א"כ דווקא להפקיע אמנם אי' מראשי' דומי' דאבות א"כ הרי אבות יכולין לזכות ג"כ וה"ה ראשי': בענין אפוטרופוסי' דייני' ושליח ר"פ האיש מקדש הנה ד' רש"י בכתובות פ' אלמנה בביאור ובסוגיין ברמז דמוקמי' אפוטרופוס לכל תינוק לבד כדי שיברור כ"א לתינוק שלו כאילו הי' התינוק בעצמו עומד כאן ומ' לי' דבוררין אאפוטרופסין קאי דאי אב"ד א"כ הכי הו"ל למימר ב"ד בוררין ומעמידין אפוטרופוס או"ו אאפוטרופוס קאי אמנם ד' הריטב"א והר"ן דאב"ד קאי ומ"מ יישבו הא דלא קאמר ב"ד בוררין משום דאף דעל פי ב"ד נעשה מ"מ עיקר הברירה ע"י האפסרופוס ומ"מ סגי באפוטרופוס א' לכולם ול' בוררין אב"ד קאי ע"ש: תוס' ד"ה יתומי' שבאו בסו"ד ושמא י"ל פי' דברי' בגיטין פ' השולח בתוס' שם: הגדילו יכולין למחות נ' להסביר פלוגתת שמואל ור"נ ר"נ ס"ל דבאמת גם חכמי' אי' להו מה כח ב"ד יפה בממונא דהפקר ב"ד הפקר אלא היכא דטעו הוא דלא ס"ל לחכמי' מה כח ב"ד יופה וא"כ הכא דלא טעו מודי' חכמי' משא"כ שמואל ס"ל דחכמי' לית להו כלל מה כח ב"ד יפה ואין חילוק אמנם פלוגתא זו שוב תליא אי בפחות משטות ג"כ פליגו רבנן שמואל ס"ל דגם בפחות משתות פלוגי' רבנן ואמנם ר"נ ס"ל דבפחות משתות גם רבנן מודו וזה סברת תוס' בשמעתין דפשיטא להו לר"נ בפחות משטות ל"פ רבנן ולשמואל פליגו ולא כן ד' תוס' בגיטין פ' השולח ע"ש: שום הדיינין הנה בכתובות לא פי' רש"י מידי מ' דס"ל כמו שהביא הרא"ש שם בשמו דאפי' בלוקח מב"ד מיירי אמנם בשמעתין ד' רש"י כהרמב"ן דדווקא בשומא מלוה למלוה מיירי ולא בלוקח:. אמנם יל"ד פתח בשום וסיים במכרן בטל ונ' דהנה קמ"ל שומא הדרא לעולם וא"כ ממ"נ הרי יכול הלוה לבטל המקח ולוה מעות מאחרי' ויהדר למלוה אמנם פלוגתיי' דרבנן ורשב"ג היכא דההלוה כבר זבנא דאין כאן דיו שומא הדרא ומשום טעות הוא דמיהדר לרבנן: