ליקוטי חבר בן חיים ח קלו

מייתי מהא דרב יוסף מחריך רישא דהתם מאי שלוחו במותו שייך וא"כ ה"ט דאמרי' מצוה בו אלא דמ"מ הרי הי' יכול לשכור פועל שיעשה לו זה בשכר אלא וודאי דמ"מ עדיף אם עוסק בגופו: תוס' ד"ה אסור לאדם נ' דתקו' זו דייק הטור דהיכא דלא אפשר כגון כבודה בת מלך וכיוצא שרי וא"כ ה"ק תנא אם אפשר דווקא בו ואם אי אפשר לראותה אפי' לכתחלה ע"י שלוחו: מצוה בה ע' בר"ן ומה שהק' עליו בחי' א"ש אמנם קו' לדעתי אינה קו' דמ"מ אינה כדאי לכופו לגרש ואמנם התי' הנ' פשוט הוא תי' ההפלאה וכוונתי לדעתו בע"ה דקידושין מצוה כשחיטה ובזה אין חילוק בין לדידי' לדידה דמי שרוצה להנשא עליו מצות קידושין ונ' ד' הב"ח שכ' דבאב ל"ש מצוה בו כהר"ן דהאב שהוא עכ"פ מסייע דמסייע ל"ש בי' מצוה בו וד' הבי"ש והרי"ט כהפלאה ושפיר אין חילוק: ולהב"ה הא דקתני גבי אב בו נ' דאתא לאפוקי דס"ד בנערה בלא דעתה אינה מקודשת קמ"ל בו ולא בה דא"צ דעתה: ואמנם מ"ש הב"ח לתרץ מהא דרב חסדא שכבר הי' להקטנה דעת ק' למה לא התנצל ר"ח הרי אמרי' פ' אין עומדין מקרא דחנה דהנחשד לחבירו צריך להודיעו בשלמא לר"ת כיון דר"ח תלמיד דרב הוה לא ר"ל בהדי' אין הל' כרב דהוה סותר ד' רבו אבל לב"ח ק' ולזה נ' דעיקר מלתא דרב הוא כמ"ש הראשוני' כיון דקטנה היא בקל מתפתה להטות מבעלה ואמנם כ"ז בקידושין שעדיין אינה תחת בעלה אמנם התם אמרי' המשיא בנותי' סמוך לפרקן דאז ל"ש הא שפיר מצוה עביד והנה בת ברתא דר"ח לא היתה ארוסה וא"ל עברת אדרב וקיבל דברי' והשיאה מיד ומתני' ג"כ לענין קידושין לחוד מיירי: וע' בי"ש סי' ל"ז שכ' דגם ד' הטור כר"ת זה כוונתו ומ"מ מצוה לצאת ידי רב ולי נ' דלכ"ע ע"כ מצוה הוה דאל"כ ק' מתני' מאי ארי' נערה אלא דרב דייק אי' ואנן מצוה דייקי' ולא אי' מדר"ח: ונ' דמקו' תוס' מטב למיתב מ' לי' להרמב' דהטעם בגדולתה תבזה למעשה קטנותה ומה"ט פסק הרמב' דגם בדידי' המקדש קטנה עביד אי' דדלמא אם ראה בה עכשיו דבר מגונה חבר אם תגדול לא יהא בה ואם מ"מ יהא בה כשתגדול דבר מגונה תתגנה בעיני' והוה כאילו לא ראה אותה דאל"כ מנ"ל להרמב' הא: בענין שליחות ר"פ האיש מקדש. רש"י ד"ה ושלח דהו"ל למכתב וגרשה פי' דהרי בכל התורה נקראת גרושה ולא שלוחה א"כ וגרשה הו"ל למכתב: תוס' ד"ה ושלח נ' מדברי' דלא בעי' לשלוח עושה שליח כ"א פסיק א' דלא כדמ' מד' הרשב"א ועד"ז סובבי' ד' רש"א ג"כ והטעם או דס"ל כתוס' רי"ד דשליח דידה לא מצי משוי שליח או דס"ל כיון דידעי' דשליח עושה שליח מה לי דידה מה לי שליח דידי': ואמנם בענין קו' תוס' ממשלחה ואינה חוזרת כ' הריטב"א דמאיש אחר דרשי' וע"כ אין כוונתו ממלת איש דע"כ אצטריך מדאצטריך למכתב והיתה להיקש ומאי והיתה לאיש אלא דאחר מיותר אמנם בגמ' סוף גיטין דרשי' אחר אין זה בן זווג של ראשון ולי נ' דמביתו ושלחה מביתו כ' דרשי' מי שאינה חוזרת לביתו לאפוקי מי שחוזרת לביתו: שכן ישנן בע"כ יל"ד הרי לגבי דידי' אינן בע"כ ונ' דה"ק בשלמא בגירושין ה"ט דבידה לאו דווקא כיון דלא"ה בע"כ מגרשה והנה הא דלא ליהני שליחות הוא דלמא בשעת מעשה כבר נתחרטו הבעלי' אמנם כיון דלאו בידה תליא מלתא למה לא ליהני וכ"ת א"כ אדרבא בדידי' לא ליהני שליח דדלמא בשעת גירושין כבר נתחרט הא אם נתחרט יכול לבטל ד"ת השליח אפי' שלא בפניו: פיחת עשרה יל"ד כולי האי ל"ל הרי ברישא לחודא סגי ונ' דאי מרישא הייתי אומר דהא דמהני שליחות דהיינו להפרישה אבל לעולם עיקר קריאת שם בבעלי' תליא אחר שיחזור שליח אצלם משא"כ בסיפא דאין הבעלי' מרוצי' ומ"מ מצי שליח אמר בהכי אמדתיך שפיר ק': שכן ישנן חול נ' לפ' דבקדש אמר רחמנא איש כי יקדיש ביתו דווקא וא"כ דלמא לא מהני שליח: שכן רוב מעשי' ע"י שליח יל"ד הרי קיי"ל כהני שלוחי דרחמנא נינהו וי"ל דהיינו למסקנא דידעי' שליחות שפיר אמרי' דע"כ כהני לאו שלוחא דידן משום דאנן לא מצי למעבד משא"כ אי לא ידעי' שליחות שפיר אמרי' דכה"ג הוה שליחות ודווקא בקדשי': והנה כ' רש"י דקו' הש"ס אשחיטת כל קדשי' הי' וכ' לכאורה כוונתו דהיאוך ס"ד דבקדשי' לא ליהני שליח הרי רוב מעשי' ע"י שליח וע"ז כ' רש"י משום דחזי' דשחיטה לחודא אכשר רחמנא לזר ודלמא ה"ט משום דבעי' בעלי' דווקא: