ליקוטי חבר בן חיים ח קלה

ונ' דבאמת בהרכבת אילן גם ר"י מודה אלא דל' זריעה ק' לי' דאאילן שייך נטיעה: וע' ברשב"א פי' אותו ואת בנו שהביא בשם הראשוני' להק' מהא דאמרי' במנחות קנבוס ולוף אסרה תורה והנה מ"ש בשם אחרי' דהיינו לחלק בין זרעי' הנאכלי' הוא ד' הרמב' פ"ה מכלאי' וכן פי' הכ"מ שם ד' הרמב' ובזה מתיישב לי למה לא הביא הרמב"ם כלל הך דפ' תולין כשותא בכרמא דנ' דהרמב' לא הי' מפ' כפי' רש"י דפליגי ר"ט ורבנן אי מין אילן או מין ירק הוא דהרי כלל מסיר לנו כל היכא דשקלי לגווזא והדר מפיק אילן היא הן אמת כי נ' מה"ט פי' רש"י שהוא גדל על ההגא והוא בירושלמי הביאוהו הראשוני' פ' כיצד מברכין דהגזן לאו מין אילן ודבר זה דחוק דבהא פליגו ואמנם ד' הרמב' דפליגו בהא דמנחות אי אסרה תורה זרעי' שאינן נאכלין ג"כ או לא א"נ מה"ת וודאי שרי ובדרבנן פליגו רבנן ור"ט ומהא כ' הרמב' דשאר זרעי' שאינן נאכלין ג"כ מד"ס מלבד אותן שאינן נאכלין כלל וכמו שפי' הכ"מ וממילא לא הביא הך דכשותא כלל: ואמנם מה שתמה בעיני דהרמב' למד מד' רב משרשיא שם פ' תולין דמותר לזרוע ע"י עכו"ם קטן כלאי' בכרם בחו"ל ומנ"ל הא התם כמי שכ' רש"י דקוי"ל בחו"ל כר"ט אלא כל כמה דאפשר לשנויי משנינן משא"כ בכלאי' בכרם וצ"ע: והנה מ"ש תוס' תולין דבפלוגתא דר' יאשי' ורבנן ל"ש למימר כל המיקל בארץ הכוונה נ' דכיון דפלוגתיי' בעיקר פי' דקרא אי הפי' מפולת יד ג' מינין או לא וכה"ג ל"ש לומר דבארץ נפ' הכ' כך ובחו"ל כך משא"כ בפלוגתא ר"ט וכיוצא שהוא במין פרטי דאנו מסופקי' מה הוא שפיר שייך לומר ס' דאוריי' לחומרא בא"י ודרבנן בחו"ל לקולא: סופ"ק דקידושין תוס' ד"ה שאם היתה שקולה והנה לפמ"ש הרמב' בה' תשובה דהא דמטה כלפי חסד היינו דווקא לאחר מיתה לק"מ דהכא במתים מיירי ומסתייע להרמב' מקו' תוס': תוס' ד"ה מתני' יל"ד על קו' הרי ברייתא דתני מי שעונותי' מרובין מטיבין ע"כ אית לי' שכר מצוה בהאי עלמא ואברייתא קאמר הא מני ר' יעקב היא וצ"ל דע"כ גם למסקנא בהאי לא חשיב שכר מצוה דכה"ג לא פליג ר' יעקב דמקרא מלא כתיב ומשלם לשונאי' וכן אזל אמונה אלא דר' יעקב ס"ל מאן דאו' לי' שכר מצוה בעוה"ב אין לו שכר בעוה"ז ושפיר כ' תוס': וכל היכא דקביע וכו' מכאן יל"ד על מ"ש הרמב' בח' פרקי' דזה הי' סחיתות משמואל דא"כ לא הוה יליף הש"ס דינא מהתם אמנם י"ל דשמואל שאל איך כלומר על איזו דרך אלך אם למסור נפש ושמע שאול והרגנו או שיעשה תחבולה והשיב לו השי"ת ע"י תחבולה: תוס' ד"ה ויעשה ובחגיגה דחו תוס' דברי ר"ח דא"כ לא מק' הש"ס מר' אלעאי ונ' דגם ר"ח לא קאמר אלא דמשו"ה לא קאמר יעבור בסתר כדאמר ר' אבהו ויעץ לאמר ילבש שחורי' וכ"א משום דבנקל ישבר יצרו עי"ו: תוס' ד"ה לימוד י"ל דמשו"ה קאמר הש"ס תחלה תלמוד ולבסוף לימוד דהאיבעי' הי' אפי' תלמוד בינו לבין עצמו מיהא בהא קיי"ל כר"ט אלא דבלימוד לאחרי' הוא דמסקי' דלימוד גדול: תוס' ד"ה אין תחלת דינו י"ל דהנה אז"ל והגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגתם נעשה זדון ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשו להם שגגות וא"כ ע"כ תחלת דינו של אדם על ד"ת דאם למד דינו לחוד ואם לא למד דינו לחוד ומ"מ שואלין אותו תחלה נשאת באמונה: הדרן עלך מ' האשה נקנית בשלשה דרכים בעזרת שוכן שתקום מעריך ללבות מערכים ונתחיל לבאר פרק האיש מקדש, בעזרת רם ונשא נורא וקדוש. תוס' ד"ה האיש מקדש בו ובשלוחו הנה בריטב"א תי' דכל כמה דלא אצטרכא לשנויי ל"א זו אף זו לא משנינן אמנם תוס' לא ניחא להו בהכי דעכ"פ מנ"ל לרב יוסף או לרב למידק דוקא מהך דיוקא דלמא לא זו א"ז אמנם נ' לתרץ בפשיטות דלכאורה י"ל בפשיטות הו"ל להש"ס להק' האי בו דתנן פשיטא ואלא ע"י מאן אמנם הש"ס הק' וכ"ת דעכ"פ מתני' אצטריך משום שלוחו ולא תני שלוחו לחוד דסד"א דווקא שלוחו הא ליתא דהשתא ע"י שלוחו כ"ש בו ואמנם כן עיקר קו' האי בו ל"ל מהי"ת לא וא"כ ל"ש ל"ז א"ז דהאי בו עכ"פ אייתר לגמרי: רש"י ד"ה מצוה בו כוונתו דלא דזה הוה פחיתת למצוה דאדרבא ברב עם הדרת מלך כדאמרי' בקרבן תמיד אלא דמ"מ איהו מפסיד ועד"ז מובן דמאי ראי'