ליקוטי חבר בן חיים ח קלד

מקטע רגלי' דבועלי נדות ואמנם האומר אין ערלה בחו"ל יש לחוש שהוא ג"כ בועל נדה וע"כ לא יהי' לו נין ונכד וגו': תוס' ד"ה תני חדש אין סברא וכו' כוונתם כיון דערלה שכיח טובא דאין שנה בלא נטיעה וכלאי' בכרם לא שכיח ולמה יגזרו רבנן על כלאי' דחו"ל ולא יגזרו על ערלה: בסו"ד ולא פריך כוונת דברי' דבאמת למ"ד הל' מדינה בלא"ה הוה מצי פריך אלא שהמתין עד כאן כדי להק' גם לאידך מ"ד ואין מקום לקו' רש"א על דברי': והנה עיקר הקו' מאשם תלוי שהק' הר"ן בזה והיא ברשב"א לקמן ע"ג נ' לתרץ דוודאי לא אמר ר"א דאם אכל חתיכה שהיא ס' חלב ס' שומן חייב כיון דאנן שרינן לה ר"א מיירי שאכל חתיכה ולא עלה על דעתו לשום על לב אם הוא חלב או שומן ואם הי' שם על לב בוודאי הי' יכול לברר ובמקום דאיכא לברר לא שרי ספיקא ושפיר חייב לר"א: והנה הק' מחולין תי' בחוות דעת דמצוה שאני דהו"ל איני יודע אם פרעתיך וצריך לידע בוודאי כי הפסח הי' כשר ולדידי לא אריא משום הא דהא דטרפה פסול למזבח ילפי' ממשקה ישראל ממותר לישראל ואי ספיקא שריא א"כ הו"ל מותר לישראל ואמנם נ' לתרץ בענין אחר דלד' רש"י דס"ל מחזיקין מאי' לאי' ע"כ הא דנשחטה הותרה ולא אמרי' מחזיקין מאי' אבר מן החי לאי' טרפה דמ"ש מאי' נבלה ע"כ היינו משום רוב כשרות הן דעדיף מחזקת אי' משא"כ לענין שחיטה דלמא בפסול נשחטה ואמנם התינח אחר דידענא דאזלי' בתר רובא אמנם מקמי דידענא דאזלי' בתר רובא ספק כי האי שרי ונמצא דבפלוגתא זו דרש"י ותוס' אי מחזיקין מאי' לאי' תליא הא מלתא של הרמב' אי ספיקא דאוריי' מה"ת לקולא או לא ומצאתי סעד לדברי בד' רש"י בשמעתין שכ' ואי הל"מ היכי מזלזלי' בספיקא ומאי ל' מזלזלין דכ' רש"י או"ו גם ד' רש"י הוא כהרמב' דס' דאוריי' מה"ת לקולא ילטעתי' אזיל וכמ"ש: והנה בס' מעין חכמה הביא עוד קו' על הרמב' ממקרא מלא ס"פ שופטי' דכ' רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל אותו תשחית וק' דאפכא הו"ל למימר אשר לא תדע כי עץ מאכל דהרי ס' לקולא ונ' דלק"מ דהנה הכ' התחיל ואמר לא תשחית את עצה וקאי אעץ מאכל א"כ ע"כ מיירי דאיכא כאן עץ מאכל אלא שיש ג"כ אילני סרק אמנם מ"מ הוה חתיכה א' מב' חתיכות וכה"ג הרי מודה הרמב' דס' אסור ושפיר בעי' אשר תדע כי לא עץ מאכל: אלא אי ק' לי' הא קשיא לי' ד' הרמב' סוף הל' כלאי' גבי בגד שאבד בו כלאי' וצבעו ועלה לו הצבע דהבגד שרי והביא הרמב' שם דהטעם משום דס' דאוריי' לקולא וע' בכ"מ שם שתי' קו' הראב"ד וק' הרי התם ידעי' בבירור שהי' כלאי' בבגד זה אלא שאבד והו"ל אתחזק אי' כה"ג לכאורה גם הרמב' מודה דס' לחומרא מה"ת וצ"ע: נ' דמאי דמק' הש"ס לעיל מאי הל' היינו ג"כ משום דק"ל אי הל"מ אמאי ס' מותר: בענין כלאי' בחו"ל קידושין פ"ק. והאנן תנן וכו' וכ"ת ר"י כרשב"י ס"ל הא עכ"פ אין עונשין מן הדין ואין לוקין: תוס' ד"ה ההוא למעוטי ע' רש"א ולדידי לק"מ דבשלמא ערלה וכלאי' דאסורין באכילה שפיר ילפי' בק"ו מחדש משא"כ כלאי זרעי' כיון דמותרין באכילה א"כ נימא מה לחדש שכן אסור באכילה ותו כיון דמותרין באכילה מאי יש היתר לאיסורי שייך בזה וכי איזו איסור יש כאן ועל הלאו דכלאי' ל"ש יש היתר לאיסורו או אין היתר: ד"ה לא קיי"ל ע' רש"ל ורש"א ולי ד' תוס' כפשוטן כיון דכ' קרא שדך המיוחד לך אסור בכלאי' וע"כ לא מוקמי' לי' בהרכבת אילן דמקרי שדה אילן דהרי הרכבת אילן נוהג בחו"ל וע"כ מדקרי לי' הכ' שדך ולא כרמך אתא למימר דבארץ בשדה כלאי' אסורין: ע"ש אבל גבי שדך ע' תוס' חולין פ' או"ב שהקשו ע"ז מבהמתך לא תרביע דהתם מא"ל ומ"מ מסקי שם דר' יודא במס' כלאי' ע"כ גם גבי שדך הכי דריש וא"כ ק' עלי' מבהמתך ונ' דיש חילוק בין כלאי בהמה לכלאי זרעי' וכרם דבכלאי' בהמה ע"י ההרבעה נולד מין חדש ששמו כלאי' כדאמרי' גבי קדשי' להוציא את הכלאי' משא"כ בכלאי זרעי' וכלאי הכרם דלא נולד מין חדש וא"כ גבי בהמה שפיר קאמר קרא בהמתך לא תרביע להוליד ע"י הרבעה זו כלאי' משא"כ בכרם ושדה דל"ש זה וע"כ דרשי' בגוונא אחריתא והנה לפי"ז יש לתרץ ממילא לר' יאשי' משדך כיון דקרא להרכבת אילן אתא ג"כ דומיא דהרבעה ובהרכב' אילן באמת נולד פירי חדש ע"י הרכבה וכמו שכ' הלבוש דאתרוג המורכב פסול משום כלאי' א"כ שפיר קאמר קרא שדך לא תזרע להעמיד ע"י זריעה דהיינו הרכבה זו כלאי':