ליקוטי חבר בן חיים ח קלג

מיותר א"כ הוה ב' כתובין הבאי' כא' ולא ילפי' מניי' וצריך לדחוק כמ"ש תוס' אמנם אנן לדידן ס"ל דבאמת האי מושבותי' דמצה מיותר והוי להו ב' כתובי' ואין מלמדין דאתי מיעוטא ומפיק מק"ו ומה"ט לא משני הש"ס בפסחי' גבי פלוגתא דר"י ור"ש בחמץ לפני זמני פ' כ"ש דר"ש יליף ממושבותי' כמ"ש התוס' שם כ"א מבערב תאכלו משום דאנן קיי"ל בהא כר"ש ולדידן מבערב ע"כ ילפי': ונ' דגם הרמב' לא ניחא לי' בתי' התוס' במ"ש כלאי' יוכיחו דלמה לן למילף מכלאי כרם נילף ערלת אילן מכלאי אינן דנוהג בחו"ל ולזה כ' הרמב' דערלה אינו נוהג בחו"ל דכ' כי תבאו אל הארץ והנה מ"ש הלח"מ דהרמב' נקט דרשה פשיטה אף דאינו למסקנא לא נהירא דהרי הכא איכא למטעי ולמימר דתפילין אינו נוהג בחו"ל ד"ת וכקו' הש"ס לעיל או"ו דק' לי' להרמב' למה לא מק' הש"ס לעיל ביאה דכ' גבי ערלה ל"ל דהתם ל"ש תי' הש"ס עשה מצוה זו דבשלמא תפילין פטר חמור פסח חדש שייך לקרותם מצוה משא"כ ערלה דהוה איסורא ואף דיש לדחוק ולומר דאנטע רבעי קאי מ"מ לא הו"ל לש"ס למשתק מזה או"ו דבערלה אצטריך לאפוקי מק"ו דרשב"י וז"ש הרמב' דמכי תבאו ילפי' דאינו נוהג אלא בארץ וכ"ת הרי בערלה פסק הרמב' כמ"ד הל"מ וא"כ אתיא הל' ומפיק מק"ו לא היא אי לאו האי קרא דכי תבאו דמפיק בהדי' מק"ו הו"א דהל"מ אפי' לספיקא אתי וכ"ת א"כ הל' ל"ל דלמא יש פרכא לק"ו זה משא"כ עכשיו דכ' קרא שפיר ידעי' אחר שריבה ההל' הכ' ע"כ ריבה וודאי ומיעט ספיקא ומזה ידעי' דכך נאמרה הל' וזה ע"ד שכ' הטו"ז ליישב ד' הטור אמנם ע"ד הטור לא הועיל הטו"ז מאומה כי הטור לא הביא קרא שאין ערלה בחו"ל כ"א סמך על הכלל חובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ וא"כ אין מקום לד' הטו"ז גם מ"ש הטו"ז דברייתא אינה ידוע לכל בע"כ נעלם ממנו כי אין זו ברייתא כ"א משנה ספ"ג דערלה והיא רישא דהך חדש אסור מן התורה ע"ש: נחזור לענינינו וכ"ת רשב"י האי ביאה מאי עביד לה איהו כתדבר"י ס"ל דביאה לאחר ירושה וישיבה מ' ומ"מ חדש מה"ת בכ"מ דאייתר מושבותי' וכמ"ש הדג"מ בזה וערלה ילפי' בק"ו: כ' רש"י דספק ערלה תרתי איכא פרדס שיש בו ילדות וזקנות וס' עברו עליו ג' שני' נ' דהחילוק בין הני תרתי דהא' אקבע אי' בפרדס זה והשני אתחזק בי' אי' דלא ידענא אם יצא מכלל ס' ערלה ואמנה למ"ש הב"י דלהכי מותר באי' ליקח ענבי' מן הגוים משום דאזלי' בתר רובא א"כ האי אילן לשתרי דנימא כי הוא מן הרוב שאין עושין פירות עד לאחר ג' שנים וצ"ל דמ"מ כיון דאתחזק אי' סמוך מיעוטא שעושין פירות לחזקת אי' ואתרע לי' רובא והוה שוב ספיקא:. ומ"מ נ' די"ל והיינו דאשמעי' דבארץ אסור דק' פשיטא מ"ש משאר ספק אי' דאורייתא אמנם קמ"ל דלא נימא אזלי' בתר רובא וכה"ג דאמרי' באילן ספק הוא בן ג' ספק אינו בן ג': ואלו גבי כלאי' תנן מכאן יש ראי' ברורה לדעתי לד' הרמב' דירק בכרם לוקה דאלא"ה א"כ הו"ל ירק בחו"ל תרתי דרבנן ומאי ק' לי' לעולא וכי אין חילוק בין תרתי דרבנן לחדא דרבנן או"ו ירק בכרם הו"ל ג"כ בא"י דאוריי' גמור: תני או זה וזה וכו' יל"ד מאי ל' הוא זה דיתני כמו שירצה ונ' דהוא גופא מס' לי' אי הך סיפא דערלה קאי אודאי ערלה וכד' רש"י והרמב' וא"כ ע"כ גרסי' ובלבד שלא יראני לוקט או אי הך סיפא קאי אס' ערלה דרישא ושפיר גרסי' ובלבד שלא ילקוט ביד והיינו דקאמר לי' אי מוקמת לה בוודאי תני הכי ואי בס' תני הכי: והנה ד' הטו"ז להסכים ד' רמ"א בפי' ד' הטור לד' הרמב' דס' עברו עלי' ג' שנים לגמרי מותר ואמנם הרמ"א בד"מ כ' בהדי' להיפך וגם ל' ואצ"ל שכ' הטור מורה דס' וודאי דין א' להם דאל"כ מאי ואצ"ל אמנם ביישוב קו' הטו"ז דמ"ש האי ספיקא מהאי ספיקא נ' דהכא שאני דאתחזק אי' וכמ"ש לעיל וד' הרמב' כמ"ש הב"י דרוב אילנות אינן נושאין פירות קודם ג' שנים וכ"ת סמוך מיעוטא לחזקא מ"מ לא הו"ל כ"א פלגא ופלגא ושוב הו"ל ס' ושרי והטור לית לי' הך סברא שהרי הביא ד' רבינו שמשון ליישב מנהג דידן שאוכלי' ענבי' מכרמי הגויי' א"כ ע"כ לית לי' סברת הב"י וכ"ת הרי מיל זה בוודאי שוב אקבע אי' לא היא כיון שאינו רואה אותו לוקט שוב אמרי' כל דפריש מרובא פריש אלא דבעלמא כה"ג אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע והכא דס' שרי' לא גזרו כה"ג: רש"י ד"ה ואבד ודאה מבואר מדברי' לכאורה דגם לר"י מספקי ספיקו שרי דלא כהרמב' וטור וק' באמת מ"ט ואפשר דרש"י פי' כן דלכאורה כיון דר"י ס"ל הלכות מדינא ולדידי' מותר לספק הו"ל לר' יוחנן לומר ולדידי ס"ל אבד ודאה או"ו דגם ר"י מודה משום שהי' מזלזלין באי' זה: לא יהי' לו נין ונכד וגו' י"ל ע"ד שאז"ל פ' א"צ נטיעא