ליקוטי חבר בן חיים ח קלב

לכ"ע וממילא מתורץ חדש ופסח ג"כ לאינך מ"ד אמנם כיון דממושבותי' ידעי' שוב דאיכא זמן דליכא פסח א"כ שפיר הוק' לתוס' אפי' למאן דאי' לי' דפסח לאחר ירושה וישיבה מ"מ ביאה לא אצטריך דממושב ידעי' ומ"מ משני דבשלמא פסח דהוא זכר ליציאת מצרים ותכלית יצי"מ ביאת הארץ כד' אשר הוצאתי אתכם מא"מ לתת לכם את ארץ כנען ידע הש"ס דהכוונה עשה מצוה זו וכו' משא"כ מתפילין שפיר פריך ומ"מ משני הכי: בשלמא למ"ד נ' משום קו' הר"א בן עזרא דל' ממחרת מ' יום ראשון קאמר בשלמא: בענין ערלה בחו"ל קידושין פ"ק. רש"י ד"ה בכניסתך לארץ כוונתו ליישב דלכאורה ד' ר"ש סתרי אהדדי דקאמר ונוהגות בין בארץ בין בחו"ל וקאמר דנצטוו בכניסתן לארץ לזה קאמר רש"י דבמדבר לא זרעו ולא הוה כלאי' ולא קצרו וא"כ אין חדש ולא נטעו ואין ערלה, אלא דעדן יש לדקדק הרי כ' תוס' והוכיחו דכולהו נוהגות בשל נכרי' וא"כ גם במדבר נהגו ונ' דהנה אז"ל במ' יבמות גוי שהביא פירות ואמר של ערלה הן אינו נאמן ואף דהתם אמרי' משום להשביח מ' דמסל"ת נאמן היינו מדרבנן ולחומרא ואמנם מה"ת אינו צאמן כלל וא"כ הא דנוהגות בשל עכו"ם היינו עכשיו שאנו דרי' ביני' משא"כ בעת שהי' כל ישראל במדבר ושם אפי' גוים לא זרעו ולא קצרו ולא נטעו ממילא לא הי' שייכות לאלו המצות דמאן מסהיד: רש"י ד"ה ואין אי' אי' הנאה כדתנן קוצר לשחת יל"ד לאיזו ענין הביא זה רש"י דהרי התם היינו בתבואה שלא הביאה שליש ולא הו"ל לאתויי כ"א ומאכיל לבהמה דמיירי בתבואה מבושלת ונ' דאי לאו דתנן ברישא קוצר לשחת אף אני הייתי אומר דמאכיל לבהמה היינו שחת ואמנם מרישא ידעי' דסיפא היינו תבואה שנתבשלה כ"צ: תוס' ד"ה שאין אי' איסור עולם ולי נ' דרש"י קאי בזמן שביהמ"ק ואז אפי' אם אירע אונס שלא יוכלו להביא עומר מ"מ אין האיר המזרח מתיר דלמא עדן יביאו ומכ"ש אם נקצר ביום כשר דאל"כ אין בחדש כ"א ב' קולות דבזמן המקדש לא שייך היתר לאיסורו ובזה"ז ל"ש אין אי' אי' עולם או"ו כמ"ש וממילא ל"ק קו' תוס' הרי ערלה ג"כ אין אי' אי' עולם דרשי' כוונתו על הכח שיש באילן המגדל הפירות וכח זה הוא אסור עד ג' שני' ומותר לאחר ג' וזה ג"כ כוונת ר"י לקמן בתוס' ומשו"ה סיים ואמר ולפי"ז א"ש אפי' למ"ד וכו' ונתקשה רש"א בדברי' מ"ט אמר לפי"ז אמנם כוונתו דאין לומר דגם כוונת רש"י הי' עד"ז דא"כ לא הי' מוכרח לפ' סוגיין אליבא דר"י דווקא דהרי לפי"ז א"ש גם לרבנן ואמנם למ"ש באמת לא פי' רש"י דסוגיין כר' יודא לק"מ: וע' רש"א שהק' דמ"מ הי' יכול לאוקמי כרבנן ואעומר קאי ונ' דזה לא שייך לקרות יש היתר לאיסורו כיון דאדרבא העומר לבדו הוא האוסר דלולא העומר הי' מותר או"ו דבלא"ה הי' ג"כ אסור: תוס' ד"ה וה"ה לערלה אם חסרו ב"ד אדר ע' רש"א שנתקשה למה לא אמרו שבט ונ' דהנה אין עושין ב' חדשי' זא"ז כ"א חשון כסליו טבח ומעתה בשלמא בכסליו שפיר כ' אם חסרו ב"ד משא"כ אם יחסרו שבט א"כ יעשו שוב אדר מלא ולא הועילו כלום לענין חדש: רש"י ד"ה כלאי' נקט רש"י אסורי' הגפני' כלומר כח האילנות משא"כ בערלה דכח האילן מותר משא"כ החטין דהיינו הפירות גם בערלה אסור: תוס' ד"ה וה"ה לערלה בסו"ד חרישה וזריעה נקטו חרישה משום ספיח דגדל בלא זריעה ואמנם חרישה מיהת בעי דע"י החרישה לאחר הקציר גדל הספיח: תוס' ד"ה השמטת כספי' ולא ניחא לפ' כמו שפי' בקונטרס דיל"ד על פי' הקונטרס דהו"ל למימר מיד הואיל וכ' וקראתם דרור בארץ בזמן שהדרור נוהג בארץ וכו' דהרי כל עיקר קו' לא הי' כ"א מ"ט לא נהג במדבר: תוס' ד"ה ערלה הל' הנה לא הק' קו' אערלה משום דבאמת ל"ק כ"א למ"ד ערלה הל' מדינה משא"כ למ"ד ערלה הל"מ לק"מ דאתיא הל' ומפיק לק"ו אמנם מכלאי' ק' לכ"ע ולבתר דמתרצא להו כלאי' הדר קש' להו ערלה למ"ד הל' מדינה: ואמנם נ' דרש"י בא ליישב קו' תוס' היטב במ"ש החדש אסור מן התורה דכ' מושבותי' כ"מ שאתם יושבי' וק' מאי חידש לנו רש"י בזה וכן כ' עוד לקמן ד"ה תני חדש ונ' כוונתו ליישב דהיאיך יוכל להיות שיהא חדש מן התורה וערלה וכלאי' לא ולזה כ' דילפי' ממושבותיכם וכוונתו דהנה אקשי' לעיל מושבותי' דגבי מצה ל"ל ומשני לזה"ז והק' תוס' הא מבערב תאכלו מצות נפקא ויישבו בדוחק אמנם באמת הש"ס לא משני הכא כ"א לרשב"י דיליף מחדש ואס"ד דמושבותי' דמצה