ליקוטי חבר בן חיים ח קלא

א"כ ע"כ חדש דאוריי' ומדלי' לי' חדש ע"כ גם ערלה וכלאי' לאו דאוריי': ואמנם הא גופא דבעי הש"ס לדייקי דאף אקמייתא נ' דאי לחומרא מנ"ל לר"א דת"ק לית לי' חדש דלמא משו"ה שביק לה משום דכ"ש חדש או"ו אף קמיתא קאמר ולמסקנא צ"ל משום דידע טעמא: תוס' ד"ה הרי שבת נ' דעת רש"י דוודאי הש"ס לקמן דבעי מושב גבי שבת ל"ל ע"כ אמושב דפ' אמור פריך דהא דויקהל ידע דאצטריך משא"כ ר"ע דפריך אר' ישמעאל דאמר ללמדך שפיר פריך ר"ע אפי' מהאי דפ' ויקהל היאך כ' שם מושבות כיון דהתם בכ"מ משמע: והנה יל"ד ע"כ שני לי' ר' ישמעאל אלא דאין ללמוד שבת מנסכים אבל מ"מ מנ"ל לר' ישמעאל דהאי מושבות דנסכי' אתא ללמדך דלמא הך דשבת וי"ל דוודאי ר' ישמעאל מודה דפשט ל' מושבות בכ"מ שאתם יושבי' אלא דבנסכי' א"א לפ' כן כמ"ש רש"י וא"כ הו"ל לקרא למנקט ארץ אחזתכם וכיוצא או" ו בכיון נקט קרא הכי למילף מני' בעלמא: ונ' דבאמת היינו דאמרי' במסקנא לקמן חדא ועוד קאמר לי' וק' האי חדא היכא רמיזא ותו דקאמר הש"ס ועוד דקאמרת מאי ועוד דקאמרת דקאמר הו"ל למימר ועוד שבת קו' אמנם למ"ש א"ש דהק' הש"ס הנה ר"ע הק' לו ב' קו' חדא נילף משבת ועוד נילף שבת מנסכי' והנה ר' ישמעאל לא השיב לו על קו' ראשונה משום דאיהו ביאה ומושב קאמר אמנם עדן ק' נילף גם שבת מנסכי' וא"ש חדא דמק' גילף משבת ל"ק דניחא למילף ביאה ומושב מביאה ומושב ועוד דקאמרת שבת גופא נילף שבת ק"ו הוא: תוס' ד"ה במאי קמיפלגי ומד' רש"י למדתי דה"ק הש"ס כיון דר' ישמעאל ביאה ומושב קיליף ואין מקום לקו' ר"ע מ"ט פליג: והנה יל"ד לפי מ"ש רש"י דביאה ומושב היינו חדש ובאמת לא מצינו ביאה ומושב א"כ מאי בכ"מ דקאמר ר' ישמעאל ונ' דבאמת מה"ט סבר ר"ע דמושב לחוד קאמר אמנם ג' דאביי בא ליישב זה לקמן ולזה קאמר האי תנא מפיק מאידך ר"ל משום דאידך תנא קאמר דר' ישמעאל ביאה לחוד דריש קאמר האי תנא דכ"מ שנא' בו ר"ל אצל ביאה מושב הוא דמי' לאחר ירושה וישיבה: ויל"ד דמיד דמייתי הש"ס אידך תנא דבי ר"י הו"ל להק' עלי' קו' הש"ס לעיל והרי תפלין דכ' בה ביאה ונוהג אפי' בחו"ל ובשלמא לרש"י דמפ' דהש"ס מאמוראי דבבל א"כ דווקא אמתני' הוא דק' משא"כ אתנא דבי ר"י דלמא לא ס"ל כאמוראי דבבל וכן אמוראי דבבל לא ס"ל כוותי' ואמנם להראשוני' ק' וי"ל דכיון דתנא דבי ר"י קאמר ביאות בתורה סתם וכיון דבתפילין פי' הכ' במקום אחר דנוהג בחי"ל א"כ אין זה בכלל ביאה סתם ומ"מ אין ללמוד מתפילין כיון דבמקום ביאה לא פי' הכ' כלום: נכתיב מלך ולא בעי ע' תו"י וריטב"א ונ' דהאי לישנא ס"ל דהך סברא דלכביש ואלתר עדיף ממתהני לאלתר: מידי דהוה אחלה ויל"ד כיון דהש"ס לא השיב שוב מאומה א"כ למה לא קיי"ל כהא מנא דבי ר"י ונ' דלדידן דקיי"ל חלה בזה"ז אפי' בא"י דרבנן ודרשי' בבאכם בביאת כולכם א"כ גם חלה לא נהג מיד אין מקום לד' תנא דבי ר"י אמנם איהו ס"ל חלה בזה"ז דאוריי' ודריש בבאכם כמ"ש רש"י א"כ שפיר קאמר מידי דהוה אחלה: מושב דגבי שבת נ' משום דמשבת איירי לעיל נקט שבת אע"ג דמצה מוקדם בפ' בא ונקט אחר שבת חלב ודם דפ' צו מאמור למפרע: אלא שיל"ד אמאי דילג ולא אק' ממושב דכ' גבי יוה"כ בפ' אחרי בשלמא למסקנא א"ש דסד"א ג"כ משום דבענינא דקרבנות כ' כמ"ש הרמב"ן בפי' החומש בזה אמנם על המק' ק' ונ' דוודאי ביוה"כ דכל הפרשה סובבת רק על עבודת יוה"כ אלא דלבסוף כ' ועניתם וודאי הוה סד"א דדווקא בזמן דאיכא קרבן ואצטריך מישבותי' ואמנם בחלב ודם דכ' כל חלב וכל דם דאפי' דחולין במ' מהי"ת נימא דבקרבן תלי' מלתא ואעפי"כ משני לי' דסד"א ומצינו כיוצא בזה לר' ישמעאל בבשר תאוה במדבר: גבי מצה ומרור ע' בריטב"א ונ' ליישב דהנה לכאורה לא מק' הש"ס מידי דלמא או לעיסה של ביכורים או של מעשר שני אצטריך כדאי' פ' כ"ש למר כדאי' לי' ולמר כדאי' לי' ואמנם בשלמא מע"ש מסתבר למדרש מני' ובי' מדכ' לא אכלתי באוני ומצה קרוי' לחם אינו אבל לביכורי' עכ"פ אצטריך ואמנם למ"ד דלא דריש לי' אביכורי' ה"ט דאתקיש מצה למרור באותה פרשה והיינו דנקט מושבותי' דכ' גבי מצה ומרור ל"ל כלומר הרי לביכורי ג"כ לא אצטריך דאתקש למרור: תוס' ד"ה בזמן דאיכא פסח יל"ד מאי ענין קו' זו לכאן דווקא ונ' דהנה הרש"א הק' ג"כ למה לא פריך מביאה דכ' גבי חדש ונ' דה"ט דלא פריך אלא מתפילין משום דבתפילין כ"ע מידי דנוהג בחו"ל ומק'