ליקוטי חבר בן חיים ח קכט

ותאמינו להיכן נפשכם הולכת אתם קרוים בני' ותהי' נפשכם צרורה בצרור החיים את ה' ואם לאו אין אתם קרוי' בני' וע"ז קאמר ר"מ דלא כן כ"א גם העובר על לאו זה אין זה כפירה כ"א סכלות ויותר מזה אם היא גם חסרון אמונה מ"מ אין כאן כפירה עדן אלא מסתפק והיינו בנים לא אמין בם והוסיף דאפי' תי שהשחית דרכו עדן יש תקוה שישוב לאמונתו דאי הוה בי' שמץ מינות שוב לא וזבה להקרא בני אל חי ומדקאמר קרא אמי שנקרא לא עמי שיקרא בני אל חי ש"מ דלא כר"י: שייך לעיל אשה דלאו בת משא ומתן נ' הא דאכפי' הש"ס למעבד צריכותא היינו דהא דחס עלה משום טיבותא דבעלה ואי הות בת משא ומתן גם הכא איכא טיבותא לזה כפל ואמר דהכא ליכא טיבותא לבעלה כלל: ואימא אלא תתגודדו כ' רש"י אף לא תתגודדו דאס"ד לא תתגודדו לחוד קאמר לא פריך מעם קדיש דממילא קאי אקרחה: בענין שאר מצות הנוהגות באנשים ולא בנשים קידושין פ"ק הק' התוס' רי"ד למה לא מנא תנא הרמת הדשן וכיוצא ונ' דעבודת ציבור לא קחשיב דאין כבוד לציבור להיות אשה שלוחם ואנן סהדי דלא ניחא להו וממילא פסולה: ועד"ז יש ליישב קו' תוס' לקמן גבי הזאה לימא הזאת פר העלם דבר דכשר בכהן דמעיקרא לא מק' אלא מכהן משיח דהוה יחיד אם דעתו למנות אשה אבל פר העלם דבר דהוה עבודת ציבור וודאי אשה פסולה: תוס' ד"ה הקבלות ובריטב"א תי' דמצות שאינם חובה ל"ש למקרי להו מ"ע שהז"ג ויל"ד ע"ז הרי ציצית דאינו מחייב ללבוש בגד של ד' כנפות ומקרי מ"ע שהז"ג וצ"ע: בני אהרן הק' הריטב"א א"כ בקרבנות דכ' בני ישראל נימא ולא בנות ישראל דהיינו בני"נ ותי' דאתי' במכ"ש מנכרי' ויל"ד עכ"פ האי בני ישראל מאי דרשי' בי' וצ"ל למעוטי בני ניכר דהיינו ישראל מימר דאין מקבלין ממנו קרבן: הק' הריטב"א עוד ממלאכת המשכן דכ' בני ישראל ואפ"ה כ' ויבאו האנשים על הנשים וע"ש מה שתי' וי"ל דבאמת מנשים עצמן אין מקבלין תרומה חשובה בלא בעליהן ולהכי קאמר קרא דבר אל בני ישראל תוקחו לי תרומה כלומר שהאנשים יקחו משניהם והיינו דכ' ויבאו האנשים על הנשים כלומר בשביל הנשים כי מהנשים לא הי' מקבלין ואמנם גבי מטוה כ' ויביאו מטוה הנשים עצמן כי זה מקבלין מהן שהוא מע"י: תוס' סוה"ד וי"ל דלובשות כוונת דברי' דממ"נ אי הכי בגדי' לא מקו"י בגדו איש כ"א בגדי כהונה א"כ גם נשים יכולי' ללובשן ואי מקרי בגדו איש א"כ לא הוי נשים מחוסרי בגדי': ד"ה אי דפני' נ' כוונת התו"כ דכל ה' מיעוטא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות: הק' הראב"ד הובא בריטב"א לימא הזאת שמן של מצורע וצ"ע דלמא החם באמת אפי' כהנת דלא בני אהרן כ' בה: בסוגי' דחדש מה"ק קידושין פ"ק ובעיקר הסוגי' ע' לעיל לשה"ג תרי"ט ל"ו ק"ח חלק ה' ח"א דף ע"ו. שהיא תלויה יל"ד למה לא תנן כהדי' חובת קרקע וז"נ דמייתי הש"ס לאסתפוקי בפירושא ונ' דהנה ילפי' לקמן להא מלתא מדבר הלמד מענינו מע"א וק' אטו בע"א ליכא שום ענין כ"א דהוה חובת הגוף דלמא כע"א דאי' בה סקילה וכיוצא ואמנם תלה הכ' הפטור בארץ אשר אתם באים לרשתה ובשלמא אי הלימוד מע"א לענין חובת קרקע היינו דבארץ ירושה תלי' רחמנא משא"כ שאר עני' דהוו בע"א אין להם שייכות לאר" ירושה ולהכי נקיט תנא ל' תלוי בארץ כלומר דמהא דתלי' רחמנא בארץ ילפי' מע"א החילוק בין חובת הגוף לחובת קרקע: ואמנם הא דאכפל תנא למתני שאינה תלוי' ג"כ היינו דלא נפ' דלהכי נקט תלוי' דבעי' תרתי חובת קרקע וכ' בה ביאה להכי תנא משנה יתירא למימר דבאינה תלוי' לחוד סגי ועד"ז יש ליישב מ"ש בגמ' לקמן מאי תלוי' ומאי אינה תלוי, דק' ג"כ הכפל ל"ל לפריך מאי תלוי' לחוד אלא דהש"ס רמז דאין לומר דתלוי' היינו דאית בה תרתי חובת קרקע וכ' בה ביאה וכה"ג לק"מ מתפילין ואמנם א"כ למה זה אכפל תנא ותני ושאינה תלוי' וכו' או"ו בחדא לחוד תלי' מלתא: חו"ץ מערלה יל"ד אמאי תנן לזה בסיפא הרי ארישא קאי ונ' דרש"י בא ליישב זה ולזה כ' דערלה וכלאי' ג"כ לאו דאורייתא ממש ואי הוה תנא להך ברישא הוה מ' דכי היכא דרישא מדאוריי' קאמר לה